בש"פ 4620/07 רגב שובר נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית משפט זה אשר במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש לקבלת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. פסק הדין ניתן ביום 10.5.07 במעמד הצדדים. בפסק הדין נקבע כי משהוגשה על ידי המבקש תביעת נזיקין נגד המשיבה, אין סיבה לאפשר התנהלות של שני הליכים מקבילים. בית המשפט ציין כי הערעור הינו טפל להליך הפלילי וכן כי ההליך הפלילי שנפתח נגד המערער הסתיים בביטולו של כתב האישום והערכאה הדיונית כלל לא נתנה הכרעת דין. הבקשה שלפני הוגשה ביום 27.5.07. בבקשה נטען כי קיימים שיקולים כבדי משקל לקיומו של דיון נוסף וכי נוכח עומס העבודה הרב המוטל על ב"כ המבקש מתבקשת ארכה להגשת העתירה עד ליום 1.9.07. המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שלדעתה בפסק הדין לא נקבעה הלכה המצדיקה קיומו של דיון נוסף. בתשובת ב"כ המבקש לתגובת המשיבה נטען כי קיים אינטרס ציבורי חזק ביותר שינתן פסק דין לגופו של עניין וכי זכותו של המבקש למשפט הוגן נפגעה כתוצאה ממתן פסק הדין בערעור. המשיבה התנגדה לנטען בתשובה.

2.

היעתרות למתן ארכה להגשת עתירה לדיון נוסף טעונה ביסוסו של טעם מיוחד (תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). בפירושה של הוראה זו ננקטה גישה קפדנית ומצמצמת, אשר יסודה בצורך "למנוע את השהיית תוקפו של פסק דין סופי" (המ' 589/68 האניה אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 569; ראו גם בש"א 553/99 בר נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, תקדין עליון 99(3), 1599). הוראות אלה, והשיקול העומד ביסודן, חלות גם על הגשת עתירה לדיון נוסף על פסק דין בערעור פלילי (ראו בש"פ 1985/01 בבייב נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 1470 (2)2001; בש"פ 5497/00 באקו נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 2000(3), 517). בענייננו, אין הבקשה מגלה טעם מיוחד המצדיק היעתרות לה. כמו כן, מקובלת עלי עמדת המשיבה לפיה על פני הדברים, לא מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בדין המצדיקים עריכת דיון נוסף. במצב דברים זה, אין בידי להיעתר לבקשה לדחיית המועד להגשת עתירה לדיון נוסף עד ליום 1.9.07. יחד עם זאת, בשים לב לכך שהבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת עתירה לדיון נוסף, אני מאפשרת למבקש להגיש עתירה כאמור תוך 5 ימים מעת המצאת החלטה זו.