פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
1065/20
לפני:
כבוד הרשמת שרית עבדיאן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים
2. בית הדין הרבני האיזורי בחיפה
3. פלוני
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך מיום 9.2.2020
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8287 /19 מיום 2.1.2020 (כבוד השופטים ע' ברון, ע' גרוסקופף ו- א' שטיין ; להלן: פסק הדין ).
המבקש הגיש את הבקשה שבכותרת ביום 9.2.2020 ובגדרה ביקש להאריך את המועד להגשת הבקשה לדיון נוסף עד ליום 1.3.2020.
דין הבקשה להידחות. כידוע, תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ "ד-1984 קובעת כי המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק הדין. בעניינינו, פסק הדין ניתן כאמור ביום 2.1.2020 ועל כן המועד האחרון להגשת בקשה לדיון נוסף הוא יום 19.1.2020. קרי, הבקשה שבכותרת הוגשה באיחור ניכר. אוסיף ואציין כי אף ביום 2.2.2020, עת ניסה להגיש למזכירות בית המשפט בקשה לדיון נוסף, חלף זמן ניכר מהמועד האחרון להגשת ההליך.
אכן, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף ניתן להארכה בהתקיים "טעם מיוחד" לכך. אולם בשים לב לגישה הקפדנית והמצמצמת להארכות מועד להגשת בקשות לקיום דיון נוסף (ראו, למשל: בש"פ 4620/07
שובר נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (11.6.2007); בש"א 6180/09
פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (13.9.2009)) , לא מצאתי כי קיים בענייננו טעם המצדיק היעתרות לבקשה. לטענת המבקש, אשר אינו מיוצג, הוא סבר כי ניתן להגיש בקשה לדיון נוסף תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין. אכן, טעות בדין עשויה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד לנקיטה בהליך. אולם, בענייננו הבקשה חסרה פירוט באשר למאמצים שנעשו על-ידי המבקש על מנת לברר מהם הכללים והמועדים החלים בכגון דא, וממילא לא ניתן לומר כי הורם הנטל להוכיח שהטעות הנטענת הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (ראו : בש"מ 6229/11
דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה
(10.1.2012)).
עוד אוסיף ואציין כי לאחר שעיינתי בפסק הדין – בגדרו נדחתה על הסף עתירה שהגיש המבקש – הגעתי לכלל מסקנה כי על פני הדברים הוא אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם קמה הצדקה לערוך בירור נוסף בפני הרכב מורחב של שופטים.
סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ז בשבט התש"ף (11.2.2020).
שרית עבדיאן
ר ש מ ת