בש"פ 8585/12 מוחמד חטיב מילאד נ. מדינת ישראל

1.

לפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות

[נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) .

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בעתירה.

תמצית העובדות הנדרשות להכרעה

2.

כנגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה (תפ"ח 2551-10-12), המייחס לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשר לסייע לאויב במלחמה, סיוע לאויב במלחמה, ריגול, ומתן שירות להתאחדות בלי מותרת.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך שנת 2007 ביקרו העותר וחברו ע.ג. (להלן: ע' ) בדנמרק, שם התארחו אצל ברהאן חטיב (להלן: ברהאן ), תושב דנמרק שמוצאו בלבנון, אשר פעל מטעם ארגון החיזבאללה במקומות שונים באירופה. כל הוצאותיהם של העותר ושל ע' שולמו על ידי ברהאן. במהלך הביקור הנ"ל, כך נטען, שוחחו ברהאן והעותר, בין היתר, על המקומות שבהם נפלו טילים שירה חיזבאללה לעבר ישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. כמו כן, ברהאן הדגיש בפני העותר את הצורך שבהקמת ארגון ערבי בתוך מדינת ישראל, אשר יפעל במתכונת שבה פועל ארגון החיזבאללה, ויבצע פיגועים כנגד מטרות ישראליות.

במהלך שנת 2009, על פי האמור, ביקרו העותר וע' פעם נוספת בדנמרק, והתארחו בביתו של ברהאן. גם בביקור זה שולמו הוצאותיהם של העותר ושל ע' על ידי ברהאן. במהלך שהותם בדנמרק, שוחחו ברהאן והעותר על מה שראו כהצלחות חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, וברהאן שב והתבטא בדבר הצורך בהתארגנות פלסטינית אנטי-ישראלית בתוך תחומי מדינת ישראל.

בשנת 2010, כך על פי המתואר בכתב האישום, נפגשו ברהאן, ע' והעותר בטורקיה. גם בפעם הזו שולמו הוצאותיהם של העותר ושל ע' על ידי ברהאן. במהלך ביקור זה הבהיר ברהאן לעותר כי הוא משתייך לארגון החיזבאללה, וביקש ממנו להתגייס לטובת הארגון. העותר הסכים להצעה, ובהתאם הוא תודרך על ידי ברהאן לבצע משימות שונות, שעיקרן איסוף מודיעין והעברתו. בתמורה להסכמתו זו של העותר, הוא קיבל מברהאן 500 דולרים במזומן. על פי הנטען, החל מביקור זה ועד למעצרו של העותר במהלך חודש ספטמבר 2012, שמרו העותר וברהאן על קשר טלפוני רציף.

במהלך חודש יולי 2012, כך נטען, יצא העותר פעם נוספת לטורקיה, ונפגש עם ברהאן. במהלך פגישתם מסר העותר לברהאן ידיעות שונות, שכללו את מיקומיהם של אתרים צבאיים שונים וכן מידע אודות שני חברי כנסת המתגוררים בישובים ערביים בצפון הארץ. עוד נטען כי במהלך הביקור תידרך ברהאן את העותר לגבי מידע נוסף שהוא מתבקש להעביר, לרבות מיקומים של אתרים שונים וכן מידע אודות פעילותם של אנשי ציבור שונים בישראל. בהתאם, מששב העותר לישראל, הוא פעל, על פי האמור בכתב האישום, במטרה לאסוף מידע באשר לביקורו המתוכנן של כב' נשיא המדינה, שמעון פרס, במג'ד אל כרום, שתוכנן לחודש אוגוסט 2012. את המידע שאסף – תכנן העותר, כך נטען, להעביר לברהאן בפגישה שהיתה אמורה להתקיים ביניהם.

3.

בתיק המתנהל כנגד העותר בבית המשפט המחוזי בחיפה, הוצאה בתאריך 06.11.2012 תעודת חיסיון החתומה בידי שר הביטחון (להלן: תעודת החיסיון ).

תעודת החיסיון שהוצאה חלה על הנושאים הבאים:

א)

מקורות מידע של קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי, וכל מידע שיש בו כדי לחושפם.

ב)

שיטות ודרכי פעולה, נהלי והנחיות עבודה, יכולות ואמצעים טכניים, ודרכי איסוף מידע של קהיליית המודיעין ושירות הביטחון הכללי, באיסוף מידע ובחקירה ותוכן המידע שיש בו כדי לחושפם.

ג)

זהויות, תפקידים, משימות וכינויים של גורמים ויחידות בקהיליית המודיעין ובשירות הביטחון הכללי, וכל פרט היכול לחושפם.

ד)

רשימת החומר והמידע שנאסף, לרבות כל פרט מזהה לגביהם ו/או אשר יש בו כדי להעיד על מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי, ולמעט העובדה כי מדובר במידע מודיעיני וחומר חקירה חסוי.

מכאן העתירה שבפני.

טענות הצדדים ומהלך הדיון בעתירה

4.

בעתירתו, סקר בא-כח העותר באריכות את הדין הנוגע להליכי הוצאת חיסיון לפי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות , והמקרים בהם יוסר החיסיון. עוד הפנה בא-כחו של העותר בעתירתו – למעמדה החוקתי של זכותו של העותר להליך הוגן, אשר נפגעה, לשיטתו, מהוצאת תעודת החיסיון. לפיכך, קרא בא-כח העותר לשינוי הדין החל בנושא החסיונות, וביקש לקבוע כי האופן שבו מפעיל שר הביטחון את סמכותו, כקבוע בסעיף 44(א) ל פקודת הראיות , הינו בלתי חוקתי.

לגופם של דברים, ביקש בא-כח העותר לקבל לידיו את החומרים הקשורים ב-"תרגיל חקירה", שאותו חווה העותר, לדבריו, במהלך מעצרו. לגירסתו, "חשוב לעותר לקבל את מלוא הנתונים בדבר תנאי ההעסקה והתגמול של המדובבים המשרתים את רשויות שירות הביטחון הכללי", שכן "למדובבים כאלה אינטרס 'לספק את הסחורה' באופן שירצה את השולחים ואת המפעילים". עוד ביקש בא-כח העותר כי יועברו אליו הקלטות של אותו "תרגיל חקירה" שנעשה לעותר, ככל שהן קיימות, וכן הקלטה של חקירתו על ידי חוקר המשטרה, מר בוטרוס רשרש, אשר לטענתו הפעיל עליו לחצים פסולים כדי שיודה במיוחס לו.

זה המקום לציין כי העותר טען כי אמנם היה בקשר עם ברהאן, אך מדובר בקשר חברתי לגיטימי. לכן הוא ביקש להעביר לידיו הקלטות של שיחות הטלפון שנערכו בינו לבין ברהאן, אם ישנן כאלה, כדי שיוכל להוכיח ששיחותיו עם ברהאן, ככל שזה היה איש חיזבאללה, סבבו סביב נושאים שאינם קשורים לביטחון מדינת ישראל.

לבסוף, העותר טוען כי אין מקום להטיל חיסיון גם על: "מהותו, היקפו וכמותו של החומר החסוי".

5.

בדיון שהתקיים בפני, במעמד שני הצדדים, בא-כח המדינה מסר כי לגישת המדינה קיימת תשתית ראייתית איתנה המוכיחה, לכאורה, את מעורבותו של העותר בכל העבירות המיוחסות לו. תשתית זו כוללת את: הודאותיו של העותר עצמו, הודעותיו של ע', עדות גיסו של ראש מועצת מג'ד אל כרום, אליו פנה העותר בניסיון לברר פרטים לגבי ביקור נשיא המדינה, פלטי שיחות וכן "דוחות הובלה והצבעה" (קרי שחזורים) של העותר לגבי המקומות השונים, שנתונים עליהם העביר או התבקש להעביר לברהאן.

לטענת בא-כח המשיבה, השגותיו של העותר בעתירה הן כלליות ועקרוניות, ואין בהן טענה קונקרטית באשר ללחצים שונים שהופעלו על העותר, על פי גרסתו, במהלך חקירותיו, או בדבר הצורך לחשוף בפניו ראיה ספציפית כלשהי.

לבסוף הוסיף בא-כח המשיבה כי גורמים בפרקליטות, והוא עצמו, עברו על מכלול החומר החסוי, ולדבריו – אין בחומר זה דבר, אשר יש בו כדי לסייע להגנת העותר, ולו בדוחק.

6.

יתר טענות המדינה וגורמי הביטחון נשמעו במעמד צד אחד בלבד. במהלך הדיון האמור, קיבלתי לידי את החומר הסודי, ושמעתי את ההסברים באשר להצדקת החיסיון שהוצא עליהם.

עתה, משסקרתי את מכלול הנתונים, את טענות הצדדים ואת מהלך הדיון – אפנה להכרעה בעתירה.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בעתירה ובחומר שצורף לה, שמיעת טענות הצדדים, ובחינתו של החומר הסודי שהוגש לי על ידי המשיבה והנציגים מטעמה וההסברים שניתנו לגביו – הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות ברובה , אך זאת בכפוף לאמור בפיסקה 11 סיפא שלהלן. להלן אבהיר בקצרה הטעמים להחלטתי זו.

8.

כידוע, ההחלטה בעתירה לגילוי ראיה נעשית באופן דו-שלבי (ראו החלטתי ב-בש"פ 2335/09 פלוני נ' מדינת ישראל

(13.07.2009)):

בשלב הראשון , יש לבחון האם החומר הסודי נכלל בגדר העניינים שהוגדרו כחסויים על פי האמור בתעודת החיסיון. אם מתברר כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית, יש לעבור אל השלב השני. במסגרת שלב זה נבדקת גם האפשרות ליתן פירוט ברמה זו או אחרת של חומר החקירה הסודי, מכח סעיף 74(א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ ), בכפוף לכך שאין בפירוט כדי לחתור תחת החיסיון עצמו (עיינו: בש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.02.2010) (להלן: עניין פלוני ), והאסמכתאות המובאות שם).

בשלב השני , נבחנת מידת חשיבותן של הראיות החסויות להגנתו של הנאשם. ההלכה היא, כי ראיה חסויה שיש בה חיוניות להגנת הנאשם – תחשף , גם אם הדבר עלול לגרום לפגיעה משמעותית בביטחון המדינה. ככל שתחליט המדינה במקרה כזה כי יש להעדיף בכל זאת את האינטרס הביטחוני, פתוחה בפניה האפשרות לחזור בה מכתב האישום, ולהביא בכך לזיכויו של הנאשם (עיינו: בש"פ 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל , פ"ד לח (3) 729 (1984) ). המבחן לחיוניות הראיה החסויה להגנתו של נאשם הוא אם טמון בה "פוטנציאל מזכה", דהיינו האם יש בכוחה לעורר ספק באשמתו של הנאשם (ראו: עניין פלוני , וההפניות בפיסקה 19 שם). בהקשר זה נקבע בפסיקה עוד כדלקמן:

"על בית המשפט הדן בעתירה לגילוי ראיה חסויה לבחון את החומר החסוי: "'בעיניו של סנגור' המבקש לגלות כל בדל ראיה שיש בה, ואפילו בדוחק – כשהיא לעצמה או עם ראיות אחרות – לסייע לנאשם" (ראו: בש"פ 9086/01 רביב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו (3) 163, 172 (2002))"

(בש"פ 7193/09 פלוני נ' מדינת ישראל (01.09.2010)).

משהוצג הדין החל בסוגיה, יש לעבור עתה ליישום הדין על נסיבות ענייננו, וכך אעשה מיד בסמוך.

מן הכלל אל הפרט

9.

רוב טענותיו של העותר הן, כאמור, טענות כלליות נגד הדין הנוהג בנוגע לתהליכי הוצאת תעודת חיסיון לפי סעיף 44(א) ל פקודת הראיות , והמקרים בהם יוסר החיסיון. מבלי לקבוע מסמרות באשר לטענות כלליות אלו – הנני סבור כי העתירה שבפני איננה האכסניה המתאימה להדרש להן, וכי בגדרי עתירה זו יש להתמקד רק ביישום הדין על נסיבות ענייננו. לפיכך, החלטתי איפוא שלא לדון בסוגיות העיוניות שאותן העלה העותר, ולהותירן לעת מצוא, ולהתמקד פה רק בשאלה האם, על פי המבחנים שאוזכרו לעיל, מן הראוי להורות על פירוט החומר הסודי, או על הסרת החיסיון באשר לחומרים הסודיים השונים שהוצגו בפני.

10.

בכל האמור ביחס ל שלב הראשון , מצאתי כי מכלול החומר שאותו הגדירה המשיבה כחסוי אכן נכלל בגדרי העניינים שהוגדרו כחסויים על פי תעודת החיסיון, וכי אין מקום לפירוט, שכן ציון הדברים עלול לחתור תחת החיסיון עצמו. לפיכך, ניתן לעבור עתה ל שלב השני , ולבחון את חיוניותן הפוטנציאלית של הראיות – להגנתו של העותר.

11.

לאחר שעיינתי במכלול החומר הסודי, התרשמתי, מחד גיסא, כי ברובו המכריע – אין הוא יכול לסייע לניהול הגנתו של העותר. מאידך גיסא – חשיפת החומר החסוי האמור, לרבות היקפו של החומר, עלולה לגרום לפגיעה קשה בביטחון המדינה. זאת ועוד: התרשמתי כי הטענות הפרטניות שהעלה העותר, לרבות אלו הנוגעות בלחצים שהופעלו עליו, לגירסתו – "ממוקמים" בחקירה המשטרתית שעבר, ולגבי חקירה זו נמסר לו כבר חומר החקירה הגלוי. עוד אציין, כי לטעמי הנתונים באשר ל"תנאי ההעסקה" של המדובבים, אשר הופעלו בפרשה, על פי הנטען על ידי העותר – כלל אינם בגדר "חומר חקירה", כמשמעותו בסעיף 74 ל חסד"פ , ולכן ממילא אין כל הצדקה להעבירם לידיו, ללא קשר לשאלת חסיונם.

באשר לחומר החסוי העשוי לסייע לעותר, הרי מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון להורות כי תשוחרר לעותר פראפרזה מסוימת, שיש בה אולי כדי להועיל לו בניהול הגנתו. בפראפרזה זו יאמר כדלקמן:

"אין חולק כי מטיעוני המדינה, ומהחומרים הגלויים והחסויים שעיינתי בהם, עולה כי בין העותר לבין ברהאן היו גם התבטאויות על רקע של קשרים חברתיים, במהלך התקופה הרלבנטית לכתב האישום".

12.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה לגילוי ראיה נדחית ברובה , בכפוף לאמור בפראפרזה הנזכרת בפיסקה 11 סיפא שלעיל.