בש"פ 8625/99 מדינת ישראל נ. יוסף פרושינובסקי

לפניי בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל ביום 14.12.99 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד נגדו, לפי המוקדם.

1.ביום 17.12.99 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן כנגד המשיב בת"פ 382/98. כתב האישום מייחס למשיב קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, (עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז1977-); זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין); שימוש במסמך מזויף (עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין); והשמדת ראיה (עבירה לפי סעיף 242 לחוק העונשין).

2.כתב האישום מייחס למשיב סדרה ארוכה של מעשי מרמה, זיוף, שימוש במסמך מזויף והשמדת ראיה, מעשים שהם חמורים מבחינת היקפם והסכומים בהם מדובר. על פי כתב האישום נהג המשיב להקים חברות קש לצורך ביצוע העבירות. בשלב ראשון יצר המשיב מצג שווא לפיו חברות הקש האמורות הן חברות מצליחות, העוסקות במסחר בין לאומי בסכומי כסף גדולים. בשלב שני, ובהתבסס על מצג השווא האמור, משך המשיב סכומי כסף בהיקפים גדולים, חלקם במזומן וחלקם לחשבונות בנק אחרים שבשליטתו. בנוסף לכך נטען, כי המשיב עסק בהונאת חלפנים ואנשים פרטיים, בעיקר על ידי הפצת שיקים מזויפים או חסרי כיסוי. המעשים המתוארים לעיל השתרעו על פני מספר שנים ובוצעו במדינות שונות. עוד נטען כי המשיב פעל כמבצע עיקרי תוך הפעלת אנשים אחרים מהם תמימים ומהם שותפים לדבר עבירה.

3.עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה בבית המשפט המחוזי בירושלים, בב"ש 2726/98, להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בשל הסכנה הממשית הנשקפת ממנו לציבור, בשל החשש להימלטותו מן הארץ, ובשל מאמציו להשפיע על עדים. בית המשפט, מפי השופט ע' חבש, החליט ביום 4.3.99 לקבל את הבקשה.

4.המשיב הגיש ערר על החלטה זו לבית משפט זה (בש"פ 1489/99). ביום 24.3.99 נתתי את החלטתי בדבר דחיית הערר.

5.ביום 16.5.99 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לעיון חוזר (ב"ש 2399/98). בקשה זו נדחתה על ידי השופט ע' חבש. על החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (בש"פ 4850/99). בד בבד הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים (בש"פ 5242/99). בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בשני עניינים אלה. ביום 6.9.99 החליט בית המשפט, מפי השופט מ' אילן, לדחות את הערר של המשיב ולהיעתר לבקשת המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בסיום דבריו קבע השופט מ' אילן:

לאור עברו של העורר שנמלט מאימת הדין גם באנגליה וגם בקנדה ולאור העובדה שהוא השתמש בעבר בדרכון מזויף אני סבור שהמדינה צודקת בהתנגדותה לשחרורו ובקשותיה להארכת המעצר, וזאת חרף מצבו הרפואי...שרות בתי הסוהר ידאגו להביא את העורר לבדיקה אצל נויורולוג מומחה שיקבע מה הטפול הרפואי שיש לתת לו.

6.במהלך שלושת החודשים שלאחר הגשת כתב האישום פנה המשיב לבית המשפט בבקשות דחיה חוזרות ונשנות כדי לאפשר לו לשכור את שירותיהם של עורכי דין מטעמו. ביום 7.3.99 הטיל בית המשפט על הסנגוריה הציבורית את יצוגו של המשיב ולבקשת בא כוחו הוחל בשמיעת הראיות רק ביום 22.6.99. מאז התקיימו 21 דיונים בהם נשמעו 69 עדי תביעה. במהלך שלושת הדיונים האחרונים נשמעה עדות המשיב בחקירות ראשית ונגדית. בית המשפט קמא קבע כי בדיון שיתקיים ביום 6.12.99 תסתיים עדות המשיב ויישמעו עדי הגנה נוספים. לעדי ההגנה שריין בית המשפט 15 מועדים נוספים, והאחרון שבהם ביום 15.2.2000.

7.בא-כוח המבקשת טוען בבקשתו כי קיים חשש ממשי לכך שהמשיב ינצל כל פירצה כדי להמלט מהדין. לטענתו בארבעה אירועים בעבר סיכל המשיב הליכי חקירה ומשפט בכך ששהה מחוץ למדינה בה הואשם. מהודעת משרד הפנים בבריטניה, מיום 16.3.99, אשר הוכנה במיוחד לצורך הליכי המעצר של המשיב, עולה כי הוא הפר פעמיים את התחיבותו כלפי הרשויות בבריטניה, וסיכל בכך קיום הליך פלילי יעיל בגין עבירות מע"מ בהן נחשד. עוד נטען כי מהודעת משטרת מונטריאול, מיום 18.11.98, אשר אף היא הוכנה לצורך הליכי המעצר בתיק שלפנינו עולה כי בשנת 1987, לאחר שביצע עבירות מרמה באיזור מונטריאול, עזב המשיב את קנדה בטרם הספיקו השלטונות להוציא צו מעצר כנגדו.

8.עוד טוען בא-כוח המבקשת כי מהאישום שלפניי עולה, כי המשיב נוקט לאורך שנים בשיטתיות בדרכי הונאה כדי להוציא מקורבנותיו סכומי כסף גבוהים במרמה. נוכח זאת, אין ספק כי המשיב מסוכן לשלום הציבור, ודי בנימוק זה כשלעצמו כדי להצדיק את המשך מעצרו של המשיב. נטען כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב, היינו, שהייה בביתו של הרב אפרים רבינוביץ, אינה מספקת וכי אין לתת אמון בדבריו והבטחותיו של המשיב.

9.בדיון לפניי נתברר, כי עד כה נשמעו בבית המשפט 69 עדים מטעם התביעה, בעשר ישיבות תכופות, בחודשים אוקטובר נובמבר ודצמבר, ובכך נסתיימה פרשת התביעה. לפרשת ההגנה נקבעו 13 ישיבות בשבועות הקרובים, עד ליום 9.2.2000. כל הישיבות מתוכננות לדיון במשך יום שלם. כן נתברר, כי בית המשפט מוכן לקבוע עשרות מועדים נוספים, ואף מוכן לשמוע את המשפט ברציפות מיום ליום. על רקע זה טוען בא-כוחה של המבקשת, כי פרשת התביעה התנהלה ביעילות וכי הימשכות הדיונים בשלב זה נופלת בחלקה של ההגנה. בא-כוחו של המשיב (מטעם הסנגוריה הציבורית) הרחיב את הדיבור על כך כי בשלב זה אין עוד חשש לשיבוש ההליכים, וכי אף החשש להימלטות מאימת הדין אינו רב, ועל כל פנים משקלו הולך ופוחת עם הימשכות המשפט. באשר לעברו הפלילי של המשיב, חוזר בא-כוחו על הטיעונים שהושמעו כבר בהליכים קודמים בבית משפט זה, המכחישים את נסיונות ההימלטות שיוחסו למשיב בארצות שונות. גם המשיב עצמו חזר בדבריו בפניי על הכחשות אלה. לעומת דברים אלה, חזר בא-כוחה של המבקשת על הראיות השונות בדבר נסיונותיו של המשיב להימלט מאימת הדין בעבר.

10.לאחר שמיעת טיעוניהם של בעלי הדין ודבריו של המשיב, ולאחר עיון בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש להיענות לבקשת המדינה להאריך את המעצר בשנית. המשפט מתנהל בצורה יעילה ותקינה, ובית המשפט המחוזי עושה את כל המאמצים להביא לסיומו. אין ספק, כי זכותה של הסנגוריה לנהל את ההגנה כמיטב הבנתה, ויש לאפשר לה הכנה נאותה, בהתחשב בחומר הראיות הרב. כפי שצויין על ידי בית משפט זה, העובדה כי הימשכות המשפט נעוצה בחומר ראיות רב אינה מונעת מלצוות על המשך מעצרו של נאשם. חומר ראיות הרב הוא נסיבה מיוחדת בה יש להתחשב במסגרת השיקולים בבקשה להארכת מעצר. זאת בהנחה, כמובן, שיתר התנאים המבססים את עילת המעצר מתקיימים במלואם.

11.ואמנם, לא השתכנעתי כי חל שינוי במסוכנותו של המשיב ובחשש מפני הימלטותו מאימת הדין, כפי שנקבע בהחלטות הקודמות של בית המשפט קמא, ושל בית משפט זה.

אי לכך, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים על פי סעיף 62 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), החל ב14.12.99-, או עד למתן פסק דין בת.פ. 382/98, לפי המוקדם.