בש"פ 8677/10 רביע כנעאנה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן) מיום 28.10.2010, לפיה יש לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה מיוחסים לעורר שני אישומים בגין עבירות של החזקה ונשיאת נשק, חבלה בכוונה מחמירה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, יריות באזור מגורים ותקיפה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי העורר תיכנן בצוותא עם אחרים לפגוע בעסקים אשר מוכרים משקאות אלכוהוליים וזאת, על רקע התנגדותו לממכר משקאות אלכוהוליים, שיסודה באמונתו באיסלאם. באישום הראשון נטען כי ביום 16.8.2010, סמוך לשעה 01:15 הגיעו העורר ושניים אחרים כשהם רעולי פנים, סמוך למסעדה המוכרת משקאות אלכוהוליים. העורר נהג ברכב מסוג סובארו ואחד האחרים אשר אחז באקדח ירה מספר יריות לעבר המסעדה, שפגעו בחלונות המסעדה וגרמו נזק לרכוש. לאחר הירי, נמלטו העורר ושני האחרים מהמקום באמצעות הרכב. באישום השני נטען כי ביום 19.8.2010 סמוך לשעה 19:00 הגיע העורר ושלושה אחרים באמצעות רכב בסמוך למכולת אשר מכרה משקאות אלכוהוליים. העורר ושניים אחרים יצאו מהרכב כשהם רעולי פנים וכשבידם מיכל ובו חומר דליק, אקדח ושני מוטות ברזל, ונכנסו למכולת, בה שהו המתלונן ולקוח. בעת שהותם במכולת, במהלכה זרעו השלושה הרס, היכה העורר את המתלונן באמצעות מוט ברזל ואילו אחד משותפיו סילק את הלקוח אל מחוץ למכולת באמצעות איומי אקדח. מיד לאחר מכן, נכנסו השלושה לרכב ונמלטו מהמקום, תוך שאחד מהם יורה מספר יריות באוויר. כתוצאה מתקיפתו על-ידי העורר נגרמו למתלונן חבלות והוא נזקק לטיפול רפואי.

2.

בד בבד עם הגשת כתבי אישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' כהן) קיבל את הבקשה, בקובעו כי יש די ראיות לכאורה נגד העורר ומתקיימת עילת מעצר. בית המשפט קבע כי מעורבות העורר באירועים הנזכרים בכתב האישום עולה מקלטת שמע, בה מצויים דברים שאמר העורר למדובב בתא המעצר ובכללם פרטים מוכמנים שונים, כמו גם מהודעת המדובב. בנוסף לראיות אלו ישנן מספר ראיות נסיבתיות כגון כפפות, גלבייה ומכונית שנמצאו ברשות העורר ותאמו את אלה שזוהו בשעת האירועים. באשר למסוכנותו של העורר – קבע בית המשפט כי הקנאות הדתית שמכוחה פעל העורר לכאורה, לצד החשש כי יפגע לאחר שחרורו באנשים שלדעתו הלשינו עליו, מאיינות כל אפשרות לשחרור לחלופת מעצר, ועל כן אף דחה את הבקשה לערוך תסקיר בעניינו של העורר.

מכאן הערר שבפניי.

3.

בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט בקביעתו. לשיטתו, אין די ראיות לכאורה המבססות את האישומים המיוחסים לעורר, ועל כן יש לשחררו ממעצר. הוא מדגיש כי לא מצויה אף עדות ישירה אשר מצביעה על העורר כמי שביצע את העבירות וכי כל המסכת הראייתית נגדו מורכבת מראיות נסיבתיות בלבד. עוד הוא טוען כי קיימות סתירות בגרסה שמסר המדובב, וככלל, אין לתת בה אמון. נוסף על כך טוען העורר כי הדברים שמסר למדובב נאמרו רק מתוך רצון לנסות ולרכוש את אמון המדובב כדי שזה יתוודה בפניו על מעשי גניבת צאן בהם היה מעורב, ומתוך מטרה לראות האם היה מעורב בגניבת הכבשים שלו וגם בשל כך אין ליחס להם משקל. כן טוען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט בקביעתו כי נשקפת מהעורר מסוכנות אשר לא ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר. לדבריו, לא ניתן להסתפק בראיות כלליות הנובעות מחומרת העבירה המיוחסת לעורר כדי לקבוע את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, ועל כן יש לקבל בעניינו תסקיר שירות המבחן ולשחרורו לחלופת מעצר.

4.

טיעוני המשיבה לא נשמעו בשל שביתת פרקליטי המדינה.

5.

דין הערר להידחות. טענתו העיקרית של העורר נסובה על העדרה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו. החלטת בית המשפט קמא הייתה מפורטת ומנומקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולא מצאתי הצדקה לסטות מקביעה זו. בית המשפט פירט את התשתית הראייתית המצביעה על מעורבותו של העורר במעשים המיוחסים לו אשר במרכזה קלטת ובה בין היתר פרטים מוכמנים שמסר העורר למדובב על שני המעשים המיוחסים לו. דברים אלה עולים גם מהודעת המדובב.

בא-כוח העורר טוען כי אין לתת אמון בדברי המדובב, בשל אי דיוקים וסתירות. כן נטען כי העורר לא התכוון לדברים שמסר למדובב. טענות אלו נוגעות בשאלות של מהימנות העדים ומשקלן של הראיות, ולכן דינן להתברר במהלך המשפט לגופו. בשלב הדיון במעצר אין בית המשפט נדרש לבחינת מהימנות הראיות ולבחינת משקלן האפשרי, אלא רק לבחינת הפוטנציאל ההוכחתי של הראיות לכאורה וסיכויי ההרשעה על פיהן (בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל

(לא פורסמה, 31.10.2007); בש"פ 3673/10 גילקרוב נ' מדינת ישראל (לא התפרסמה, 25.5.2008)). גרסת המדובב מצביעה באופן מפורש, ברור, ומפורט על חלקו המרכזי של העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו, ולא ניתן

להסיק באופן חד משמעי כבר עתה, שלאחר ניהול ההליך הפלילי לא יינתן בה אמון (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133 (1996)).

בנוסף אציין, כי מסקנתי אינה משתנה אף לאור טענת העורר לפיה לא התכוון לדברים שאמר למדובב. לעניין זה אציין, מבלי שיהיה בכך כדי לקבוע מסמרות בדבר מהימנות הראיות כי העורר מסר למדובב פרטים מוכמנים כגון העובדה שנערך שימוש בחפץ דמוי צינור במהלך התקיפה, ושבאירוע הירי על המסעדה הגיעו המעורבים למקום במכונית סובארו, ועל כן יש לדחות את טענתו בשלב זה. בנוסף יש לציין כי בית המשפט לא הסתפק בראיות אלו ואף מצא להן סיוע ראייתי לכאורי, בדמות פריטים שונים שנמצאו בבעלות העורר ותאמו את הפריטים בהם השתמשו התוקפים בשני האירועים המיוחסים לעורר כפי שנלמד מצילומי מצלמות המשטרה ומחיפושים שנערכו במקום ביצוע העבירה. בין הפריטים היו כפפות בצבע ירוק וגלבייה אפורה, כמו גם, רכב מסוג סובארו שהעורר טען כי שייך לאביו אך הודה שהוא נוסע בו מדי פעם. מהודעת העורר במשטרה, ומדבריו למדובב, הנתמכים אף בהודעתו של אדם נוסף העובד בשטיפת כלי רכב וביצע תיקון ברכבו של העורר – עולה כי ברכב תוקנו פגמים התואמים את הפגמים שהיו ברכב שצולם במצלמות האבטחה. לפיכך, מצאתי כי התשתית הראייתית הקיימת, יש בה בשלב זה לבסס לכאורה, סיכוי להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו.

6.

נוסף על כך, מצאתי כי יש לדחות אף את טענת העורר בדבר אי קבלת תסקיר מעצר בעניינו וכנגד העדר בחינתן של חלופות מעצר קונקרטיות. בית המשפט מצא כי העורר מסוכן לשלום הציבור בדרגת חומרה אשר איננה ניתנת לאיון באמצעות חלופת מעצר, ודעתי כדעתו. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ביותר, ונעשו על פי המיוחס לו על רקע אידיאולוגי, אשר מעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו. בנוסף לכך, העורר בדבריו למדובב ובחקירתו במשטרה הביע רצון לנקום ולאיים על האנשים שלהשקפתו הלשינו עליו, דבר המצביע על סיכון קונקרטי וממשי הנשקף ממנו, כמו גם, חשש כבד לשיבוש הליכי משפט. הצטברותם של כל אלה ביחד מובילה למסקנה כי לא ניתן בשלב זה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בחלופת מעצר ומשכך אין צורך להמשיך בבחינת החלופות, בדרך של בחינת חלופה קונקרטית ובקשת תסקיר מעצר (ראו והשוו בש"פ 3002/06 סעאידה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.4.2006)).

משכך, דין הערר להידחות.