בש"פ 8806/07 מרדכי לוי נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 15.10.2007 אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' חוזה) לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר ונגד נתנאל רווח (להלן: רווח ) הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב וגניבה. כן מיוחסת לעורר עבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו. על פי המתואר בכתב האישום ביום 17.9.2007, סמוך לשעה 16:10, הגיעו העורר ורווח לרחוב חנה 16 בחיפה (להלן: הבניין ) ברכב הנהוג על ידי העורר. רווח ירד מן הרכב והמתין לעורר בחצר הבניין, ואילו העורר החנה את הרכב בסוף הרחוב וחבר אל רווח. או אז, טיפס רווח לחלון דירת המגורים של חנה ומאיר מלר שבבניין ונכנס דרכו אל דירתם. רווח נכנס אל חדר השינה של חנה מלר, ובעודה נמה נטל מן המדף שעון יד. בשעה שרווח ביצע מעשים אלה המתין לו העורר בקרבת מקום, חיזק את ידיו ושמר לבל יופרע. כתב האישום ממשיך ומתאר אירוע פלילי נוסף מיום 19.9.2007 בו נטל העורר חלק. על פי הנטען, באותו היום בסמוך לשעה 13:30, הגיעו שלושה שוטרים לדירתו של העורר כשהם מצוידים בצו חיפוש ומעצר נגדו. אחד השוטרים דפק על דלת הדירה, הזדהה כשוטר וציין כי יש בידו צו חיפוש ומעצר אך העורר סירב לפתוח את הדלת. העורר אף קרא לעבר השוטרים קריאות שונות ואמר כי הוא רוצה לראות אם יש ביכולתם להיכנס לדירה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד רווח והעורר עתרה המשיבה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 26.9.2007 קבע בית משפט השלום כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות לעורר ולרווח ובהקשר זה הדגיש כי הגרסאות שמסרו בחקירתם עומדות בסתירה לראיות לכאורה האובייקטיביות שהציגה המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף שמדובר בעבירות רכוש אשר אינן מקימות עילת מעצר סטטוטורית נסיבות העניין מלמדות כי נשקפת מן השניים מסוכנות המצדיקה את מעצרם. עוד קבע בית משפט השלום כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר על ידי שחרורו לחלופת מעצר בציינו כי עברו הפלילי של העורר כולל מספר הרשעות בעבירות רכוש. בית המשפט הוסיף וציין כי העורר ביצע לכאורה את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום זמן לא רב לאחר ששוחרר ממאסר של 15 חודשים אשר הושת עליו בגין עבירת התפרצות. עוד ציין בית המשפט כי העורר הורשע בעבר בהטרדת עדים ובבריחה ממעצר וכי מאסרים בפועל ועל תנאי שהוטלו עליו לא הביאו להרתעתו. לעומת זאת הורה בית המשפט על שחרורו של רווח לחלופת מעצר בית בפיקוח אימו, בהדגישו כי לרווח הרשעה קודמת אחת בלבד בעבירה של התפרצות ולא תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי.

3.

ערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה על החלטה זו נדחה ביום 15.10.2007. בית המשפט המחוזי קבע כי "בידי המשיבה ראיות טובות להוכחת חלקו של העורר בפרשה המפורטת בכתב האישום, ונראה כי אין מדובר בחלק שולי כלל". בית המשפט ציין כי הראיה המרכזית היא צילום וידאו שצולם על ידי שכן מבניין סמוך בו תועד רווח יוצא מדירתם של חנה ומאיר מלר ומשוחח עם העורר. אותו שכן אף העיד כי השניים הגיעו לבניין ביחד במכוניתו של העורר. בית המשפט הוסיף וקבע כי על אף שעניין לנו בעבירת רכוש הוכחה עילת מעצר, והוא הדגיש בעניין זה כי העורר ורווח התארגנו לבצע את העבירה בצוותא. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי את הנועזות שבמעשה, אשר בוצע בשעות היום ובעת שבעלת הבית שהתה בדירה. עוד עמד בית המשפט המחוזי, כמו בית משפט השלום, על עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל עבירות מסוגים שונים ובהן, בין היתר, ארבע עבירות התפרצות ועשר עבירות גניבה בהדגישו את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו בגין הרשעה קודמת שהינו בר הפעלה אם יורשע בפרשה שבכאן. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי נוכח עברו הפלילי אין ליתן בעורר אמון שאם ישוחרר לחלופה ישמור על תנאיה, ולפיכך לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופה. לבסוף דחה בית המשפט את טענת העורר לפיה הוא הופלה לרעה לעומת רווח בהטעימו כי השניים נבדלים זה מזה וכי עברו הפלילי של העורר מכביד ביותר ואינו עומד בהשוואה לזה של רווח.

4.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי עניינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המקימים עילת מעצר בעבירות רכוש. העורר מדגיש בעניין זה כי לא מיוחסות לו עבירות שבוצעו בשיטתיות, בהיקף ניכר או בתחכום. עוד מציין העורר כי המשיבה לא עררה על ההחלטה לשחרר את רווח לחלופת מעצר ולטענתו שגה בית משפט קמא משלא ייחס משקל של ממש להפלייתו לעומת רווח, בייחוד נוכח העובדה שנגד רווח קיימות ראיות מוצקות יותר מאלו הקיימות נגדו ובנוסף מתנהלים נגדו מספר הליכים פליליים, כולל בגין עבירות רכוש. לבסוף מציין העורר כי הטעם היחיד העומד ביסוד מעצרו הוא עברו הפלילי ולטענתו אין מדובר בעבר מכביד במיוחד בהתחשב בכך שרובו מתייחס לעבירות שבוצעו לפני זמן. עוד טוען העורר כי עצם קיומו של עבר פלילי אינו יכול להצדיק שלילת חלופת מעצר וכי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופת מעצר שתותנה בתנאים מגבילים מחמירים.

5.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי והיא טוענת כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העורר בשחרורו לחלופת מעצר. המשיבה שבה ומדגישה בהקשר זה את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל, בין היתר, הרשעה בעבירות מאותו סוג וכן בריחה ממעצר והטרדת עדים ועוד היא מדגישה כי העובדה שההתפרצות בוצעה בצוותא ולאור יום מלמדת אף היא על מסוכנותו של העורר.

6.

דין הערר להידחות. אכן, עבירות רכוש אינן נמנות בדרך כלל עם העבירות המקימות עילת מסוכנות המצדיקה מעצר. עם זאת, במקרה שבפנינו קיימות נסיבות המצביעות על מסוכנותו של העורר ועל כך שלא ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופת מעצר ועמדו על כך שתי הערכאות קמא. ראשית, העורר היה שותף לכאורה להתפרצות שבוצעה לאור יום, עובדה שיש בה ללמד על דפוס עברייני מובהק ועל היעדר כל מורא מפני החוק. שנית, והוא עיקר, עברו הפלילי של העורר מכביד ביותר וכולל הרשעה בעבירות דומות לעבירה בה הוא מואשם בפרשה שבכאן. בגין אחת מאותן הרשעות סיים העורר אך זה מקרוב לרצות עונש של מאסר בפועל וגם בכך יש כדי להעיד לכאורה שהעורר הפך את עבירות הרכוש לדרך-חיים והדבר מעצים את מסוכנותו. זאת ועוד, תלוי ועומד נגד העורר מאסר מותנה בר הפעלה אם יורשע בעבירות המיוחסות לו במקרה דנן ולכל אלה יש להוסיף את העובדה כי טיבן של העבירות הנוספות בהן הורשע העורר (בריחה ממעצר והטרדת עדים) יוצרות אף הן קושי ליתן בו אמון כי יעמוד בתנאים שייקבעו לצורך חלופה. הטענות שהעלה העורר באשר להפלייתו לרעה לעומת רווח אין בהן ממש נוכח ההבדל המשמעותי הקיים בינו ובין רווח מבחינת העבר הפלילי, עליו עמדו הערכאות קמא. בשל כל הטעמים שפורטו, לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו של העורר.

הערר נדחה.