בש"פ 8845/10 מדינת ישראל נ. חגי זגורי

1.

מונחת בפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום מיום 14.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24018-03/10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות רבות במסגרת התאגדותם בארגון פשיעה אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית במשך כשנתיים. כתב האישום הוגש נגד 8 נאשמים והוא מכיל 19 סעיפי אישום ורשימת עדים המונה 220 עדים.

2.

מסעיף האישום הראשון בכתב האישום, שהינו סעיף כללי, עולה כי המשיבים היו מאוגדים בארגון פשיעה

(להלן 'הארגון')

החל ממאי 2008 ועד למעצרם ביום 26.01.10. במסגרת זו, חברו המשיבים, לפי הנטען, למטרות פליליות ובכללן: מתן הלוואות בריבית קצוצה בניגוד לדין; הפעלת מועדוני הימורים ודירות הימורים; הפעלת הימורים יחד עם שותפים נוספים בספינה מג'יק 1 (להלן 'הספינה'), שהפעילה חנות פטורה ממכס וכן קזינו; הברחת סיגריות ושתייה חריפה מהספינה; סחר בסמים; וכן עבירות מס והלבנת הון שעניינן הסתרה מרשויות המס ומהרשות לאיסור הלבנת הון את כלל רווחיהם מפעילותם הפלילית. עוד עולה מכתב האישום כי כחלק מפעילות הארגון ולשם קידום מטרותיו, נהגו חברי הארגון להפעיל סנקציות אלימות נגד בעלי חוב לשם גביית ריבית גבוהה. כמו כן, נהגו חברי הארגון לבצע עבירות אלימות שונות וחמורות ובכללן רצח, ניסיון רצח, סחיטה באיומים, וכן סחיטה בכוח נגד אויבי הארגון או אויביו של מי מאנשי הארגון.

הארגון פעל כאמור במבנה היררכי, בו לכל נאשם תפקיד מוגדר:

משיב 5

שימש לפי הנטען מנהל, מארגן ומכוון הפעילות בארגון. הוא היה חבר בארגון, שעסק בגביית חובות מלווים באזור אשדוד, ניהל "קו" הלוואות בריבית באותו אזור והשתתף בניהול הקזינו בספינה. בשל האמור לעיל יוחסו למשיב 5 ניהול, ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה – עבירה לפי סעיף 2(א)(1) ל חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג – 2003 (להלן 'חוק מאבק בארגוני פשיעה') . עוד עולה מסעיף האישום הראשון בכתב האישום כי משיב 6 היה חבר ארגון, אשר השתתף לפי הנטען בניהול הקזינו בספינה ובהברחות טובין ממנה מטעם הארגון, עסק בתחום ההלוואות בריבית, בארגון משחקים אסורים וכן באחזקת אמצעי לחימה עבור הארגון.

משיב 7

היה אף הוא חבר ארגון, ששימש כאיש ביצוע בו ובמסגרת זו השתתף בביצוע עבירות פליליות שונות. הוא תוגמל על פעולותיו אלה באמצעות קבלת אחוזים מחלקו של נאשם אחר בפרשה במועדוני ההימורים. ראש ארגון הפשיעה, שהתרשם מיכולותיו הפליליות של משיב 7, פעל לקרבו אליו, כך שיממן את שכרו באופן ישיר ולא יצטרך לשלם עמלה לנאשם אחר בפרשה בגין שירותיו.

לפי סעיף האישום השישי,

משיב 6

מואשם בנשיאת מטען חבלה שלא כדין ובנשיאת נשק שלא כדין. זאת, במסגרת פעילות ארגון הפשיעה לניסיון רצח אלי אגאי. משכך, יוחס למשיב 6 ביצוע עבירה לפי סעיף 144(ב) ל חוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן 'חוק העונשין') בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

סעיף האישום השביעי מייחס

ל משיב 7

החזקה ונשיאת נשק במסגרת פעילות של ארגון פשיעה. מכתב האישום עולה כי הלה קיבל לידיו נשק על מנת להעבירו לראש ארגון הפשיעה. בכך, לפי הנטען, ביצע עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה ועבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

סעיף האישום העשירי מייחס למשיב 5 סחר בסם מסוכן מסוג LSD .

מכתב האישום עולה כי משיב 5 חבר לנאשם אחר בפרשה לצורך ביצוע עסקה עם אחר, במסגרתה שילמו 11,000 ₪ לאחר תמורת 10,000 יחידות ("בולים") של סם מסוכן מסוג LSD . בגין כך הואשם משיב 5 בקשירת קשר לפשע ובסחר והחזקה בסם מסוכן מסוג LSD . בכך מיוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה וכן סחר בסם – עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג 1973 בצרוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.

סעיף אישום מספר ארבע עשרה מייחס למשיבים 6-7 עבירות כדלקמן: ארגון משחקים אסורים, החזקה וניהול מקום משחקים אסור, מרמה, ערמה ותחבולה, אי ניהול פנקסי חשבונות, אי הוצאת חשבוניות מס, אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ והלבנת הון. כל העבירות האמורות לעיל בוצעו לפי הנטען במסגרת פעילות של ארגון פשיעה.

סעיף אישום מספר חמש עשרה מתייחס למשיבים 5 ו-6 ועניינו הלוואות בריבית, הברחות טובין בנסיבות מחמירות, השמטות מס והלבנות הון. משיב 5 בתקופה הרלוונטית לא דיווח לרשויות המס על העיסוק בתחום ההלוואות בריבית בכוונה להשתמט מתשלום מס. הוא פיקח מטעם ארגון הפשיעה על פעילות הקזינו בספינה, על ידי כך ששט בספינה ודאג לקבל את חלקו של הארגון ברווחי הקזינו, להכניס את הכסף לישראל ולהעביר לראשי הארגון את חלקם. באשר לטיעונים בדבר השמטות המס והלבנות ההון, מואשמים משיבים 5 ו-6 בשורה של עבירות מרמה, ערמה ותחבולה כלפי מס הכנסה ומע"מ, באי ניהול פנקסי חשבונות, באי הוצאת חשבוניות מס ובאי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ. כל העבירות בוצעו במסגרת פעילות בארגון פשיעה.

3.

לטענת המבקשת, מסוכנותם הרבה של המשיבים מטה את הכף לעבר המשך מעצרם. המבקשת לומדת על מסוכנות זו ממספר מקורות: ראשית, נטען כי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות. שנית, הודגש בפניי, גם ללא אותה חזקת מסוכנות, יש במעשים המתוארים בכתב האישום ללמד על מסוכנות גבוהה הנשקפת מהמשיבים לציבור. זאת, בפרט עת עסקינן בארגון פשיעה החולש על אזורים שונים בארץ ושאינו בוחל בביצוע עבירות פליליות רבות, החל מרצח וכלה בעבירות בעלות אופי כלכלי. שלישית, מסוכנותם של המשיבים אף עולה מעברם הפלילי המכביד. רביעית, קיים חשש להימלטות המשיבים מן הדין אם ישוחררו, לרבות סיכון לשיבוש מהלכי משפט ולהפחדת עדים. המבקשת גורסת כי מחומר הראיות ניתן להבחין באימה שחשו עדים רבים, עד כדי סירוב למסור הודעות. באשר להתנהלות המשפט נטען כי העיכוב במשפטם של המשיבים נבע ברובו מדחיות חוזרות ונשנות של דיונים, בשל הסדרת ייצוגם. כעת, משהוסדר הייצוג ונקבעו 74 מועדי הוכחות החל מינואר 2011, מעריכה המבקשת כי המשפט צפוי להתנהל בקצב משביע רצון. בדיון לפניי הטעימה באת כוח המבקשת כי המשיבים הינם אנשי שטח ואמון בארגון פשיעה "קלאסי" ו"רב תכליות". זאת, לנוכח עיסוקם הרב תחומי בליבת הדברים. עוד צוין בפניי כי קיים פער עצום בין התדמית הנורמטיבית לכאורה של המשיבים לבין הקשרים בפועל. באשר למשיב 5 נטען כי מדובר באדם אימפולסיבי ששירות המבחן קבע באופן מוחץ שלא ניתן לעשות שימוש בחלופה.

מהעבר האחר, טוען בא כוחו של משיב 5 כי ייצג אותו כבר מהדיון הראשון ומשכך לגישתו העיכוב שחל בהתנהלות המשפט נעוץ באי הוצאת תעודת החיסיון, בעטייה של המדינה. הוא ציין בפניי כי אף ביקש מנאשמים אחרים בפרשה שלא לדחות את הדיונים בתיק. לפיכך, הוא הדגיש "אי אפשר להטיל צל של רבב באשר להתנהגותו של המשיב 5, ביחס לדחיית המועדים". באשר לטענה בדבר המסוכנות הנשקפת ממרשו, נטען כי משיב 5 הינו "דמות שולית" ושקיים "הבדל עצום" בינו לבין שאר המעורבים בפרשה. משיב 5 נאשם רק באישום הראשון בכתב האישום בדבר פעילות בארגון פשיעה ובאישומים המייחסים לו ביצוע עבירות סמים והלוואות בסכומי כסף קטנים יחסית לשיטתו. בא כוח משיב 5 סבור כי האיזון הראוי בין האינטרס החברתי-ציבורי לבין החופש מורה כי אין להאריך את מעצרו של מרשו.

בא כוחו של משיב 6 טען בפניי כי לנוכח הימשכותו הצפויה של המשפט בעניינו של מרשו, יש לשחררו בחלופה. צוין כי משיב 6 הינו אדם נורמטיבי הנעדר עבר פלילי ושמעצרו החל מחודש ינואר 2010 הסב בעיות קשות לילדיו. גם לפי כתב האישום, הטעים הסנגור, מיוחס למשיב 6 חלק מאוד שולי מהמעשים מושא סעיפי האישום – הן כמותית והן מהותית. באשר לסעיף האישום הראשון נטען כי לא מיוחסת למשיב 6 כל עבירה על פי חוק מאבק בארגוני פשיעה. משכך, חומרתו של כתב האישום איננה רלוונטית לשאלת המסוכנות הנשקפת ממנו. במהלך הדיון הוגשה אף פסיקה לתימוכין בעמדתו זו של הסנגור. עוד נטען בפניי כי לא הוצגו כל ראיות המעידות על קיומו של חשש להימלטות מהדין ולשיבוש מהלכי משפט על ידי משיב 6. משכך, גורס בא כוחו כי הראיות לכאורה נגד מרשו אינן מקימות עילת מעצר.

לטענת משיב 7, נקודת האיזון מחייבת שחרורו בתנאים מגבילים כפי שייקבע על ידי בית משפט זה או השבת העניין לבית משפט קמא, על מנת שהאחרון יקבע את תנאי השחרור ההולמים. הודגש בפניי כי עסקינן ב"אירוע מבודד חד פעמי במסגרת כתב אישום עצום בהיקפו עם מאות עדי תביעה שהמשיב 7 אמור להמתין עד שיבואו מידי פעם 3-4 עדים שיאמרו מה שיש להם לומר וכל היתר לחזור ולשבת בצד לא להיות מעורב בכלל בכתב האישום". לשיטתו, הוא אך שותף שולי, שלא ניהל ארגון פשיעה ולא עמד בראשו. באשר לטיעון בדבר קיומה של מסוכנות הנשקפת ממשיב 7, גרס בא כוחו כי הואיל והעד המרכזי בפרשה נגד מרשו הינו עד מדינה, הרי שהלה לבטח מוחזק במקום סודי ושמור. לפיכך, לא נעור חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. בהתחשב בהיות כתב האישום מופנה כלפי נאשמים שונים בעלי דרגות מעורבות נבדלות זו מזו, במעורבותו המינימאלית, בעובדה שמדובר בהארכת מעצר ראשונה ובצפי להתמשכותו של המשפט תקופה ארוכה –

אין להורות על הארכת מעצרו של משיב 7.

דיון

4.

שני שיקולים עומדים בלב הכרעת בית המשפט אם להאריך מעצרו של נאשם לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו- 1996 אם לאו: האחד, התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי. השני, המסוכנות הנשקפת מן הנאשם, כפי שהיא נלמדת מהמעשה ומהעושה – אופי העבירה, חומרתה ועברו הפלילי של הנאשם. המחוקק לא קבע נוסחת איזון ולפיכך הדיון במקרה הפרטני עשוי במקרה אחד ליתן משקל רב יותר לשיקול מסוים ולשיקול אחר במקרה שני.

כמובן, לא עובדות כתב האישום הן המהוות את אמות המידה להערכת מסוכנותו הלכאורית של נאשם. השאלה בשלב זה היא מה הוכח לכאורה. כלל מנחה נוסף הוא כי יש לבחון כל נאשם על פי מקרהו הפרטני. כפי שישנה גישה אינדיבידואלית בסוגיית הענישה של המשפט הישראלי, כך גם בנושא המעצרים. בעניינו של משיב 5 קבע בית המשפט המחוזי כי ישנן ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לו. זאת, לרבות היותו חלק מארגון הפשיעה. כאמור, כתב האישום מייחס למשיב 5 גם מעורבות בהלוואה בריבית, בניהול קזינו בספינה, בהברחות טובין, בהשמטות מס ובהלבנות הון. בנוסף, הוא סחר בסם מסוכן מסוג LSD

(10,000 יחידות סם). התנהגותו זו – שהוכחה לכאורה (ראו החלטת בית המשפט המחוזי בב"ש 24039-03-10 מתאריך 19.7.2010 מפי השופטת טלי חיימוביץ, עמודים 42-47) – מצביעה על מעורבות רחבה בארגון וכן על הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. סנגורו בחר להתמקד במסגרת בקשה זו, ובצדק מבחינתו, בקצב שמיעת המשפט מנקודת מבטו של מרשו. רוצה לומר, משיב 5 היה מיוצג על ידו מהדיון הראשון בתיק ולא ביקש לדחות את מועדי ההוכחות. אומנם, הסנגוריה נאלצה לבקש דחייה מסוימת על מנת ללמוד את החומר. ברם, בהתחשב בהיקפו של החומר ובעיכוב המדינה בהצגתו של החומר החסוי – לא ניתן להטיל על משיב 5 אחריות לכך שהמשפט טרם החל.

אודה כי טענה זו בעלת עוצמה. השאלה היא האם בנסיבות העניין היא בעלת עוצמה מספקת. אמת, המשפט טרם החל ומשיב 5 אינו הגורם האחראי לכך. עם זאת, נקבעו 74 דיוני הוכחות, האמורים להתחיל בחודש הבא – ינואר 2011. יתרה מכך, גם בראיה האינדיבידואלית של הדברים, לא ניתן להתעלם מהיקף הפרשה ומכך שהמשפט מתנהל אף נגד נאשמים נוספים. אבהיר. הוכחו לכאורה חלקו ומעורבותו של משיב 5 בארגון פשיעה. אומנם, הוא אינו ניצב בראש הארגון, אך מעמד, תפקיד ואחריות יש לו על פי חומר הראיות. לכאורה, הוא בחר להיות חלק מארגון, המערער על יציבות החברה מכיוונים שונים – כפי שניתן ללמוד מפעילותו ה"מגוונת" לכאורה של משיב 5. מכאן, לא נכון יהיה לבודד את עניינו של משיב 5 כאילו הוא מהווה חוליה עצמאית ש"נגררה" למשפט לא לה. לכאורה, הוא חלק מהקבוצה ופעל בשמה. ככזה, הוא אחראי במידה מסוימת, אפוא, למורכבותו של המשפט המתנהל. לכן, הגם שיש משקל לטענות הסנגור בדבר נכונותו לנהל את המשפט – ובמקרה אחר ייתכן ששיקול זה היה זוכה למשקל של ממש – לא די בכך במקרנו. יש להסתכל על שני פרמטרים נוספים: האחד, מספר הישיבות שנקבעו. השני, מעורבותו הקונקרטית של הנאשם בארגון הפשיעה. בעניין זה, יש להפנות בין היתר לנתון בדבר מעורבותו לכאורה של משיב 5 בסחר ב-10,000 יחידות סם LSD . זאת, על רקע היותו של משיב 5 בעל מעמד בארגון הפשיעה. שילוב שכזה הינו בעל פוטנציאל לזריעת הרס של ממש בחברה. יתר על כן, אף שירות המבחן הביע דעתו כי אין בחלופות שהוצעו על ידי משיב 5 ליתן מענה ל"רמת הסיכון" שלו. בהינתן הפרמטרים האמורים, סבורני כי בסופו של שיקול ישנה הצדקה להורות על המשך מעצרו של משיב 5 ב-90 יום נוספים כמבוקש על ידי המדינה.

5.

הכלל שהובא לעיל, לפיו יש לבחון עניינו של משיב בבקשה מעין זו על פי ההאשמות שהוכחו לכאורה ולא על פי כתב האישום, מודגש בעניינו של משיב 6. בית המשפט המחוזי, שדן בבקשת המדינה להורות על מעצרו של משיב 6 עד לסיום ההליכים, לא קיבל את עמדת התביעה באופן מלא. צוין בהחלטה כי "אשר ליתר האישומים, אני מקבלת את טענת הסנגור, לפיה, בחלקם אין מדובר באישומים המקימים עילת מעצר (האישום בגין הברחת הטובין מהאוניה), ובחלקם, הראיות אינן בעוצמה מספקת" (עמוד 55, פסקה 11 להחלטתה של השופטת ט' חיימוביץ מתאריך 27.7.2010 מ"ת 24039-03-10). מה נותר? שוב נפנה להחלטת המעצר : "לסיכום – הוכחה חברותו של המשיב בארגון פשיעה, הגם שאין מדובר באחד ממנהיגי הארגון, אלא יותר ב"חייל". הוכחה מעורבותו של המשיב בהחזקת מטען החבלה בו נעשה שימוש בניסיון ההתנקשות באגאי. הוכח הקשר של המשיב לעזרן, הסיוע בגביית ההלוואות, באופן זה או אחר, והברחת הטובין מהספינה" (פסקה 23, עמוד 58, שם).

אכבוש את דרכו של בית המשפט המחוזי ואתמקד בהחזקת מטען החבלה. משיב 6 העביר את מטען החבלה לרמי עזרן, המשמש בתפקיד ממונה בארגון. חברים שונים בארגון, לרבות העומד בראשו, עשו שימוש במטען כדי לנסות להרוג את אגאי. נכון, משיב 6 לא הואשם בעבירת ניסיון רצח. כמו כן, נכון הוא כי בית המשפט המחוזי התרשם שמדובר אך ב"חייל" בארגון, ולא מעבר לכך. ברם, בכך אין להקנות "פטור" מסיווגו כבעל מסוכנות גבוהה. גם חייל נמדד על פי נכונותו ומוכנותו לבצע פעילות בשטח. כאן מדובר בהחזקת כלי קטלני, שמטרתו הרג אדם. לכאורה, היו נאשמים אחרים שהשתתפותם בניסיון הרצח מצביעה על מסוכנות גבוהה יותר הנשקפת מהם. אך, שוב, בכך אין לעמעם את מידת המסוכנות הנשקפת ממשיב 6.

יצוין כי עררו של משיב 6 לבית המשפט העליון נדחה על ידי חברי כבוד השופט ח' מלצר (בש"פ 7423/10 מתאריך 4.11.2010). הודגש בהחלטה שמטען החבלה היה מיועד מלכתחילה להביא למותו של אדם. התנהגות כזו יוצרת סכנה כלפי יעד החיסול וביחס לציבור כולו. לצערי, בעבר ארע לא פעם ולא פעמיים שאזרחים תמימים נקלעו לזירות מריבה לא להם ואף שילמו על כך בחייהם. אין לי אלא להסכים עם דברי חברי השופט ח' מלצר בהחלטתו – "המסוכנות הנשקפת מהעורר גדולה במיוחד כאשר לעבירה של החזקת מטען החבלה מצטרף הנתון שהדבר בוצע לכאורה במסגרת פעילות בארגון פשיעה" (שם, עמוד 5). בכך יש להוות תשובה לשאלת הסנגור במהלך הדיון בפניי "אדם בלי עבר פלילי איזו סיבה יש לא לתת בו אמון?" התשובה לכך נעוצה במעשיו לכאורה בתיק זה.

יצוין שבניגוד למשיב 5 יש למשיב 6 חלק בדחיות הדיונים במשפט. כאמור, נקבעו 74 דיוני הוכחות בתיק החל מהחודש הבא. המסקנה מהאמור היא שיש מקום להיעתר לבקשת המדינה בדבר הארכת מעצרו של משיב 6 ב-90 יום נוספים.

6.

האישומים הרלוונטיים למשיב 7 הינם אישומים 7 ו-14. נקבע על ידי בית המשפט שדן בבקשת המדינה להורות על מעצרו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה "לביצוע שתי עבירות נשק בנסיבות המפורטות בכתב האישום" (מ"ת 24039-03-10 מתאריך 13.10.2010). על פי האמור בכתב האישום, הורה ראש הארגון לאחר שאחרי מסירת מטען החבלה יביא כלי נשק עבור ראש הארגון ויחביא אותו אצלו. על פי הוראות ראש הארגון הגיע משיב 7 לביתו של האחר, קיבל ממנו תת מקלע כדי להעבירו לראש הארגון. כך יצא משיב 7 מביתו של האחר. מכאן עבר עבירות של החזקת נשק ונשיאת נשק. על פי סעיף אישום מספר ארבע עשרה משיב 7 ואחרים היו מעורבים בניהול מועדוני הימורים של משחקים אסורים, השמטת מס והלבנת הון. הסנגור של משיב 7 טען נגד קבלת בקשת המדינה. לדבריו, מדובר באירוע "מבודד חד פעמי במסגרת כתב אישום עצום בהיקפו עם מאות עדי תביעה שהמשיב 7 אמור להמתין עד שיבואו" מספר מצומצם של עדים שיעידו נגדו.

אכן, טענה זו בעלת היגיון היא. ביסודה, היא מגלמת בתוכה בקשה לפרופורציה. מההיבט האחד, על פניו, הזמן היחסי שיוקדש בפועל לעניינו של משיב 7 בשמיעת המשפט אינו מהווה אחוז גדול מהזמן שיוקדש למשפט כולו. עם זאת, מההיבט האחר, לכאורה הוכח שמשיב 7 מעורב בארגון פשיעה וחלקו כולל נשיאת נשק מסוג תת מקלע. ביחס לתמונה הכוללת משיב 7 אינו עומד במרכז הארגון. אולם, אם בפרופורציה עסקינן – חלקו שלו, לכאורה, מלמד על היותו זרוע של הארגון, ששם לו למטרה להשתלט בכוח על חלקים שונים בחברה. לא בכדי נחקק חוק למאבק בארגוני פשיעה. מאבק זה נחוץ כדי להילחם נגד תופעה שיש בה לאיים על אושיות החברה. אומר זאת בצורה אחרת. המעורב בארגון פשיעה – בכך שהוא מעביר תת מקלע ממקום למקום – אינו יכול לצפות כי בית המשפט יתעלם ממסוכנותו, רק משום שהוא אינו הציר המרכזי בארגון. קביעת המחוקק שביצוע עבירה במסגרת ארגון פשיעה מכפילה את העונש בגין אותה העבירה משליכה על מסוכנות מבצע העבירה, גם בשלב זה של המעצר. בל נשכח כי הארגון מורכב מחבריו. חלוקת העבודה בין רבים מבססת את עוצמת הארגון. בסוגיית המעצר כל חבר בארגון ייבחן על פי חלקו, אך לאו דווקא על פי חלקו היחסי. דהיינו, בית המשפט לא יורה בהכרח על שחרורו של נאשם מסוים, שהינו חבר ארגון פשיעה, רק מהטעם שקיימת קבוצה גדולה של מעורבים אחרים בפרשה, שחלקם בארגון עשוי להיות גדול יותר. במנעד המסוכנות ישנם מסוכנים יותר ממשיב 7, אך עדיין הוא כשלעצמו מסוכן. משיב 7 אינו מספק שירותי הובלה מבלי לדעת מה הוא מוביל. השימוש שניתן לעשות בתת מקלע אינו דורש דמיון מפותח. בכך, מצהיר משיב 7 לכאורה "אני מוכן להסתכן ולסכן" בשביל ארגון הפשיעה. זוהי אינה "תמיכה מרחוק", אלא פעולה הניצבת בגרעין האלים. לכך יש להוסיף את מעורבותו של משיב 7 בעבירות כלכליות כגון: ארגון משחקים אסורים, החזקה וניהול מקום משחקים אסור, מרמה, ערמה ותחבולה, אי ניהול פנקסי חשבונות, אי הוצאת חשבוניות מס, אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ והלבנת הון.

אין להתעלם מכך שמשפטו של משיב 7 טרם החל. כן יש להתחשב בכך שבקשת המדינה מוגשת בנקודת זמן מסוימת – לאחר חלוף כתשעה חודשים. אולם, יש ליתן משקל גם להשתלשלות ההליכים עד כה, לתרומת הנאשמים למצב האמור, לרבות תרומת משיב 7 וכן לעובדה כי נקבעו 74 מועדי הוכחות כאמור החל מחודש ינואר הקרוב. ושוב, יש להדגיש כי ההכרעה בבקשה מתייחסת לנקודת הזמן הנוכחית. בנסיבות העניין, סבורני כי דין בקשת המדינה שבפניי להארכת מעצרו של משיב 7 להתקבל.

7.

אשר על כן, הנני מקבל את בקשת המדינה ומאריך את מעצרם של משיבים 5, 6 ו-7 ב-90 יום נוספים מיום 14.12.2010 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 24018-03/10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.