בש"פ 8917/12 צבטקטביץ אלכסנדר נ. היועץ המשפטי לממשלה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לדיון נוסף בהתייחס לפסק-דינו של בית המשפט העליון בע"פ 6322/11 צבטקוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה . פסק-הדין ניתן ביום 29.11.2012.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.12.2012, ונטען בה כי נדרשת ארכה של שבועיים נוכח מורכבותו של התיק וחשיבותו, ובשל הצורך בניתוח של חומר משפטי רב. המשיב – בתגובתו המצורפת לבקשה – מתנגד למתן הארכה מן הטעם שלדידו אין כל עילה לדיון נוסף במקרה זה.

לפי תקנה 4 ל תקנות סדר הדין בדיון נוסף , התשמ"ד-1984, המועד להגשת בקשה לדיון נוסף על פסק-דין של בית המשפט העליון הוא תוך 15 ימים מיום מתן פסק-הדין. מכאן נובע שהמועד להגשת בקשה לדיון נוסף בענייננו הוא 16.12.2012. "פרק הזמן הקצר" – כך נפסק – "כמו גם מנייתו החל מיום מתן פסק הדין, ולא מיום המצאתו, נובעים מייחודו של הליך הדיון הנוסף, אשר סוטה מהרעיון של סופיות הדיון עם מתן פסק הדין בערעור, ויוצר נדבך שיפוטי נוסף" (בש"א 7155/06 יונה נ' עו"ד יניב אינסל (לא פורסם, 3.10.2006)). ייחודיות זו היא גם המכתיבה את הגישה הנוקשה והדווקנית ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד ( ראו למשל בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 13.9.2009)).

כאן המקום לחזור ולהדגיש, כי טענות בדבר מורכבותו של ההליך או החדשנות שבו אין בהן די, בדרך-כלל, כדי להוות "טעם מיוחד". בהקשר זה יש להזכיר כי הליך הדיון נוסף נועד למקרים שבהם נקבעה בפסק-הדין הלכה שיש בה חשיבות, קשיות או חידוש (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), וממילא המועד הקצר שנקבע בדין להגשת הליך של בקשה לדיון נוסף מביא בחשבון נתון זה.

סבורני כי אין בנימוקי הבקשה כדי להצדיק ארכה מ מוש כת של שבועיים – שלמעשה מכפילה את הזמן הקצוב בדין. עם זאת, בהתחשב במהותו של העניין ובעובדה שהבקשה הוגשה בטרם שחלפה תקופת 15 הימים, ניתנת בזאת ארכה מדודה – עד ליום 23.12.2012.

ככל שיוגש ההליך, יצוין דבר הארכה בפתחוֹ ויצורף לו עותק של החלטתי-זו כנספח.

המזכירות מתבקשת להמציא החלטה זו לצדדים ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.