בש"פ 9197/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.המשיב מואשם בביצוע עבירות של אינוס, חטיפה לשם חבלה או עבירת מין ואיומים. הוא נעצר עד תום משפטו. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בחודש ינואר 2005. המבקשת עותרת להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים.

2.אין חולקים על כך כי המעשים המיוחסים למשיב הינם קשים וחמורים. על פי הנטען בכתב האישום, הוא ביצע אונס באישה שהייתה ידידתו, לאחר שזו סירבה להינשא לו. אין צורך לפרט את כל הנטען בכתב האישום. די אם נאמר כי המשיב נהג באלימות ובאכזריות.

3.עד עתה טרם החלה שמיעת הראיות במשפט. בחודש ספטמבר האחרון היו קבועות שתי ישיבות הוכחות, אלא שבית המשפט המחוזי ביטל אותן. בישיבת תזכורת מיום 13.9.05 נקבעו שני מועדים לשמיעת פרשת הראיות וזאת בראשית חודש ינואר 2006. אכן, הוצע מועד אחד אף בחודש נובמבר הקרוב, אלא שמועד זה לא התאים ליומנו של הסניגור המלומד.

4.מן התיאור דלעיל עולה, כי היה ואחליט להאריך את המעצר ב-90 ימים הרי ניתן להניח כבר עתה כי המשפט לא יסתיים בתקופת ההארכה. המקרה מעורר דילמה. זאת, כיון שהמעשים חמורים ולכאורה אדם שמיוחסים לו מעשים מעין אלו המפורטים בכתב האישום אמור להימצא במעצר עד תום משפטו. מצד שני, לא ניתן להתעלם מן העובדה שהמשפט טרם החל. אין צורך לחזור על כך שער אני לעומס המוטל על בתי המשפט המחוזיים, במיוחד במקרים של פשעים חמורים. בסופו של דבר הגעתי לכלל דעה, כי במקרה הנוכחי אין מנוס אלא להחליט על חלופת מעצר. הנתון שהיטה את הכף מבחינתי זו העובדה שאין מדובר באדם שהינו בעל עבר פלילי. לנתון האמור יש משקל כשבוחנים את סוגיית המסוכנות. המבקשת מעלה חששות בעניין שיבוש הליכי משפט והטרדת המתלוננת. ניתן להניח שאילו היה המשיב מעונין להטריד ולשבש הליכי משפט היה יכול לעשות זאת אף בעודנו במעצר. מכל מקום, ניתן להקטין את החשש לשיבוש ולהטרדה על דרך קביעת תנאים מחמירים ביותר באשר לחלופה.

5.לפיכך, יוארך המעצר לתקופה קצרה על מנת שבגדרה ניתן יהיה לערוך דיון בבית המשפט המחוזי בסוגיית החלופה. מעצרו של המשיב מוארך ב-20 ימים החל מיום 24.10.05.