בש"פ 9224/05 סלאמה אבו שארב נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' אלון) הורה, כי העוררים יעצרו עד תום משפטם. העוררים מואשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון פריצה לרכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, היזק בזדון והסעת שוהה בלתי-חוקי. נוסף על כך, מואשם העורר 1 בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח. זמן מה לאחר החלטת המעצר הוגשה בקשה לעיון חוזר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. על כך הערר שבפניי.

2.העוררים, תושבי העיר רהט, הועמדו לדין יחד עם אחר, תושב היישוב דהריה שבשטחים. על פי כתב האישום, קשרו השלושה קשר עם שני אחרים לפרוץ למכוניות בבאר שבע. על פי הנטען, הגיעו חמשת הקושרים בשעת לילה מאוחרת למקום כלשהו בבאר שבע כשהם נוסעים בכלי רכב בו נהג העורר 1. לעורר 1 לא היה רישיון נהיגה ואף השימוש ברכב לא היה מבוטח. העורר 2 הרים את מכסה המנוע של מכונית כלשהי מתוך כוונה לפרוץ לתוכה. לאחר זמן מה, עזבו הקושרים את המקום במכונית בה נהג העורר 1. בשלב כלשהו הבחינו הקושרים כי מכונית משטרה נוסעת בעקבותיהם. הם נמלטו תוך כדי נסיעה מהירה ברחובותיה של באר שבע. אורותיה של מכוניתם היו כבויים. במהלך הנסיעה עקפה מכוניתם אופנוע שנאלץ לסטות מנתיב נסיעתו. חרף העובדה שאנשי המשטרה הפעילו סירנה המשיכו הקושרים את בריחתם בנסיעה פרועה, תוך שהם חוצים מספר צמתים כאשר אור אדום דלק ברמזורים שבכיוון הנסיעה. באחד מן הצמתים התנגשה המכונית בכלי רכב אחר. כל החמישה ניסו להימלט, אך שלושת הנאשמים נלכדו. במכונית נמצאו מברג, מפתח צינורות, מכשיר לחיתוך מתכת ופנס כיס.

3.בהחלטתו הראשונה קבע בית משפט קמא כי קיימת ראיות לכאורה, וכן עילת מעצר. הקביעה בדבר קיומה של עילת מעצר התבססה בעיקרה על אותה נסיעה פראית ברחובותיה של באר שבע, תוך חציית צמתים באור אדום. בפני בית המשפט הוצגה חלופת מעצר לפיה יישהו העוררים במעצר בית בבית חברים ברהט. לדעת הערכאה הדיונית, לא היה בחלופה כדי להשיג את מטרת המעצר. בדיון בבקשה לעיון חוזר הוצעה חלופה שונה מבחינת זהותם של המפקחים על מעצר הבית. הפעם מדובר היה בפנסיונרים ולא באנשים צעירים, אם כי גם על פי החלופה החדשה היה אמור מעצר הבית להיות ברהט. בית משפט קמא הגיע למסקנה כי החלופה אינה ראויה לאור "הזלזול המוחלט שזלזלו המבקשים בחוק, בשוטרים ובכל הקשור לכך...".

4.הסניגורית המלומדה טענה, כי המקרה מתאים לעשיית שימוש בחלופת מעצר. היא הצביעה על כך שמדובר בצעירים חסרי עבר פלילי, אשר עצורים זה כשלושה חודשים. כמו-כן היא הפנתה להחלטות שונות בהן החליט בית משפט זה, כי חלופת מעצר הינה פתרון ראוי במקרים דומים. המשיבה מצדיקה את החלטתו של בית משפט קמא.

5.אילו היה מדובר אך בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע ובניסיון פריצה לרכב, וכן בנהיגה ללא רישיון וללא ביטוח (העבירות האחרונות לגבי העורר 1 בלבד), נראה שבהחלט היה מקום לשקול באופן חיובי חלופת מעצר, במיוחד שעסקינן בנאשמים חסרי עבר פלילי. ייתכן אף שהמשיבה לא הייתה כלל עותרת למעצר עד תום ההליכים. ברם, הפן החמור בהתנהגותם של העוררים מצוי באירועים שהתרחשו בעקבות ניסיון הפריצה למכונית. כאמור, העוררים נמלטו מפני שוטרים שהורו להם לעצור. אין מדובר בניסיון הימלטות שיגרתי. העוררים נמצאו במכונית בה נהג העורר 1. ניסיון ההימלטות נעשה תוך נסיעה פרועה ובמהירות גבוהה ברחובות העיר וזאת תוך חצייה של צמתים שונים בניגוד להוראות הרמזורים. בסופו של דבר אף התנגשו העוררים במכונית אחרת. אך בנס לא נפגעו משתמשים אחרים בדרך. איני רואה צורך להידרש במפורט להחלטות שונות שניתנו בבית משפט זה במקרים דומים. אכן, בהחלטות מסוימות נקבע כי יש לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר (למשל, בש"פ 11343/03 טרטורה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 95/05 אלאטראש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בהחלטות אחרות נפסק כי חלופת מעצר איננה מתאימה (למשל, בש"פ 279/05 אלנאברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 9608/05 מדינת ישראל נ' אלקווקילי (טרם פורסם)). דעתי היא כי המקרה הנוכחי משייך עצמו לאותם מקרים בהם אין זה מן הראוי להורות על חלופת מעצר. מעשיהם של העוררים מצביעים על זלזול חמור בחוק. יתרה מכך, הנסיעה הפראית ברחובות העיר בלא לציית לרמזורים מלמדת על התנהגות חסרת מעצורים תרתי משמע, תוך יצירת סיכון חמור לנהגים ולעוברי אורח. לפיכך, חלופת מעצר, ובמיוחד בעיר מגוריהם של העוררים, אינה ראויה ואינה מתאימה.

6. הערר נדחה.