בש"פ 9261/06 וליד מזאריב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם ) בב"ש 2917/06, מיום 7.11.06, לפיה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר הוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום מתוקן הכולל חמישה אישומים ומייחס לו ארבע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ארבע עבירות של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק; ארבע עבירות של היזק בזדון, לפי סעיף 452 בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירה של גניבת רכב, לפי סעיף 413ב(א) בצירוף סעיף 29 לחוק; ארבע עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, לפי סעיף 413ג(סיפא) בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 בצירוף סעיף 29 לחוק; עבירה של השמדת ראיה, לפי סעיף 242 לחוק; וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.

לפי המתואר בכתב האישום, העורר קשר קשר עם הנאשם השני בפרשה ושני אחרים (להלן: האחרים) על-מנת לגנוב רכב ולבצע באמצעותו מעשי שוד של חנויות הממוקמות בתחנות דלק באזור הצפון. על-פי המתואר בכתב האישום, מעשי השוד בוצעו בין התאריכים 24.9.06-21.9.06, בארבע חנויות שונות בתחנות דלק באזור הצפון. ארבעת מעשי השוד אופיינו בכך שהעורר והאחרים הגיעו למקום כאשר הם רעולי פנים, תקפו את העובדים באמצעות אלות, לקחו סחורות שונות וכסף מזומן, גרמו נזק לחנות ונמלטו מן המקום ברכבם הגנוב. האישום החמישי מתייחס לעורר בלבד ולפיו העורר שרף בגדים אותם לבש במהלך אירוע השוד המתואר באישום הרביעי על-מנת למנוע את השימוש בהם כראיה בהליך שיפוטי.

בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט המחוזי בנצרת, בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. לאחר שסקר את הראיות בתיק, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי קיימות במקרה זה ראיות לכאורה לכך שהעורר אכן ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום וכן כי קיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות לציבור. לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר והעובדה, כי מדובר בסדרה של מעשי שוד שבוצעו לאחר תכנון מוקדם, בשיטתיות ותוך שימוש באלימות, קבע בית-המשפט המחוזי כי הוא אינו מוצא לנכון לשחרר את העורר לחלופת מעצר. עוד ציין בית-המשפט, כי לעורר עבר פלילי הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות דומות וכן כי תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה. עוד יש לציין, כי ביום 7.12.06 החליט בית-המשפט המחוזי בנצרת לשחרר לחלופת מעצר את הנאשם השני בתיק, לאחר החלטה של בית-משפט זה מיום 13.11.06 אשר הורתה על הזמנת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

מכאן הערר שבפניי.

לטענת בא-כוח העורר, הראיות עליהן התבסס בית-המשפט המחוזי הינן נסיבתיות ועוצמתן אינה עולה עד כדי היותן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. בנוסף, טוען בא-כוח העורר, כי אין להבחין בין העורר לבין הנאשם השני בתיק ששוחרר לחלופת מעצר וכי העורר הינו אדם צעיר אשר שיתף פעולה עם המשטרה בחקירתו ואף שימש בעבר כעד מדינה בעבירה בה הורשע.

מנגד, סומכת באת-כוח המשיבה את ידה על החלטתו של בית-המשפט המחוזי וטוענת, כי יש טעם לאבחן בין הנאשם השני בתיק אשר שוחרר לחלופת מעצר לבין העורר, היות ולעורר, בניגוד לנאשם הנוסף, יש עבר פלילי.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ולאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערר להתקבל.

בקובעו כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה, התבסס בית-המשפט המחוזי על הראיות הקושרות את העורר למעשה השוד נשוא האישום הרביעי (להלן: השוד בצומת גולני). במרכזן של ראיות אלו עומדת עדותו של אדם בשם רג'א גריפאת (להלן: גריפאת) אשר ראה מכונית מסוג סובארו לגאסי בתחנת דלק בכעביה כארבע שעות לפני מועד השוד. בהיותו סבור, כי מדובר ברכב אשר פגע ברכבו של חברו, מוחמד גואמיס (להלן: גואמיס) יום קודם לכן, התקשר גריפאת לחברו ומסר לו את מספר הרכב. כמו-כן, גריפאת טען, כי ראה ארבעה אנשים ברכב וכי אחד מהם, אותו זיהה יותר מאוחר כעורר, לבש חולצה עם שרוול ארוך והשתדל לא לגעת ברכב בעת התדלוק. בית-המשפט המחוזי קבע, כי ניתן לקשור את העוררים לשו ד בצומת גולני היות והרכב ממנו יצאו השודדים בתחנת הדלק בצומת גולני היה בעל אותו מספר זיהוי שמסר גריפאת לגואמיס ארבע שעות קודם לכן, ואותו רכב נתפס מאוחר יותר כאשר בתוכו רכוש שזוהה על-ידי מנהל תחנת הדלק כרכוש אשר נשדד מן התחנה.

כידוע, על בית-המשפט הבוחן את קיומן של ראיות לכאורה לשם גיבושה של עילת מעצר לבחון האם די בראיות אשר הובאו בפניו, באם תוכחנה במהלך המשפט, כדי להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ( ראו בש"פ 8087/95 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 148). בענייננו, הגעתי למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה, אך עוצמתן אינה כה גדולה עד כדי שלילת הצורך לבחון את האפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר. הראיות הקיימות בתיק אינן מספקות זיהוי ודאי של העורר כמי שביצע את השוד בתחנת הדלק בצומת גולני, או את מעשי השוד האחרים, והינן בגדר ראיות נסיבתיות גרידא. בנוסף, ניתן להצביע על כרסום בעוצמתן של הראיות היות וגריפאת סיפר לגואמיס רק במועד מאוחר יותר, כי הנוסעים ברכב שראה בתחנה הינם הנאשמים בתיק, למרות ששניהם מוכרים לגריפאת ואף לגואמיס. כמו-כן מעדותו של העובד בתחנת הדלק, ע' ח', אשר אותה מסר ביום בו בוצע השוד, ניתן ללמוד, כי היו שלושה אנשים ברכב וכי הם לבשו חולצה עם שרוול קצר, זאת בניגוד לתיאור של גריפאת.

אין חולק על מסוכנתו של העורר, אשר המעשים המיוחסים לו כוללים ארבעה מעשי שוד שבוצעו בשיטתיות ותוך שימוש באלימות. יחד עם זאת, העובדה, כי קיימות ראיות לכאורה ומתקיימת חזקת המסוכנות, אינה שוללת את הצורך לבחון את האפשרות לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר ( ראו למשל בש"פ 4729/06 עשטי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). במסגרת השיקולים אשר על בית-המשפט לשקול בבואו לבחון את האפשרות לשחרר לחלופת מעצר, נמצא גם השיקול המתייחס לעוצמתן של הראיות:

"מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר" (בש"פ 5837/00 יצחק חטואל נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); ראו גם בש"פ 8282/06 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

לאור נסיבות המקרה, גילו הצעיר של העורר ומשקלן של הראיות בתיק, הגעתי למסקנה, כי יש מקום במקרה זה לשקול את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו.

אשר-על-כן, הערר מתקבל. החלטתו של בית-המשפט המחוזי נשוא הערר מבוטלת בזה. התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי, על-מנת שיורה על הזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר. לאחר קבלת התסקיר, וככל שזה יהיה חיובי, יורה בית-המשפט המחוזי לשחרר את העורר לחלופת מעצר אשר תיראה ראויה בעיניו ובתנאי שחרור לפי שיקול דעתו.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת בבית-המשפט המחוזי.