בש"פ 9474/04 מדינת ישראל נ. יהונתן אלזם

(משיב 1)

1.בפני בקשה להארכת מעצרם של שני המשיבים, החל מיום 29.10.2004, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - החוק). ביום 24.10.04 החלטתי, בהסכמת המשיבים, על הפרדת הדיון כך שעניינו של המשיב 1 יישמע היום, בעוד עניינו של המשיב 2 יישמע ב- 1.11.2004 ומעצרו יוארך עד מתן החלטה בעניינו.

העובדות

2.לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים קשרו קשר לרצוח את חנניה אוחנה (להלן – המנוח) בחניון ביתו. ב- 5.3.03 הגיעו המשיבים במכונית מסוג "רנו" לחניון בית המנוח כשהם מצוידים בשני אקדחים, וחנו מול רכבו של המנוח. כשהמנוח הגיע לחניון מלווה באשתו ושניהם נכנסו לרכבו, התקרב שמעון זריהן (המשיב 2) למכוניתו של המנוח, נעמד מול דלתה הפתוחה של המכונית, וירה בשני אקדחים שהיו בשתי ידיו יריות אל עבר המנוח, במספר מטחים מטווח קצר. המנוח נפצע אנושות מהיריות ומת לאחר זמן קצר. בכל אותה עת צפתה אשת המנוח במתרחש וצעקה, עד שהורה לה המשיב 2 לשכב על הרצפה ולשתוק. לאחר מכן, הצית יהונתן אלזם (המשיב 1) את רכב ה"רנו" בו הגיעו המשיבים לחניון ושבו ארבו למנוח, והשניים נמלטו מן המקום רכובים על אופנוע.

ההליכים המשפטיים וטענות הצדדים

3.ב-29.1.04 הוגשו לבית המשפט המחוזי כתבי אישום נפרדים כנגד המשיבים, המייחסים לשניהם עבירות של רצח וקשירת קשר לפשע. המשיב 1 אמור להיות עד תביעה במשפט האחר ובעניינו מתנהל משפט זוטא.

בית המשפט המחוזי האריך את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. מצב התקדמות המשפט לעת הוא כזה, שלמעשה משפטו של המשיב 1 רק החל להתברר. שמעתי כי עד מרכזי במשפט הזוטא נחקר משך שלושה ימים (!)

הסניגור טען כי השיהוי במתן תשובה לאישום נבע מאי העברת כל חומר החקירה לידי ההגנה. לטענת המדינה, מרבית החומר שביקשה ההגנה במשפטו של המשיב 1 הועבר להגנה במועד. העיכוב בהתקדמות המשפט נובע לטענתה מאופן התנהלותה של ההגנה: במשפט לא נקבעו מועדים לחודש אוקטובר ולתחילת נובמבר בשל נסיעתו לחו"ל של הסניגור, עו"ד שפטל, והאחרון אף ציין לפרוטוקול שלא תהיה מניעה להתחשב בעובדה זו בעת הדיון בהארכת מעצרו של משיב 1. עתה קבועים 7 מועדים. בנוסף, בית המשפט נעתר אתמול לבקשת המדינה וקבע, בהעדר הצדדים, 5 מועדים נוספים. עו"ד שפטל טוען כי ב-3 מהם יהיה בשירות מילואים, דבר שכבר נמסר בשעתו לבית המשפט, ובאחד המועדים – בבוררות.

4.הגעתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה. אכן, "נקודת האיזון" משתנה אחרי תשעה חודשי מעצר. ואולם בענייננו מדובר בחמורה שבעבירות – עבירת רצח אכזרי. הרוצחים פעלו בנחישות. יום לפני הרצח נדחה הביצוע לאחר שהרוצחים ארבו לנרצח, אך הוא הגיע למקום מלווה באחר. למחרת בוצע הרצח. אין בכך ולא כלום שלא המשיב שבפני ביצע את הרצח במו ידיו. המעשה ונסיבותיו מצביעים על מסוכנות רבה.

נראה כי להגנה "תרומה" להתמשכות ההליך. בית המשפט מודע לחובה לסיים את משפטו של המשיב במהירות האפשרית, ולו בשל כך שמשפט אחר תלוי בו. על ההגנה לשתף פעולה עם המועדים שמציע בית המשפט. ישנם שני סניגורים, ו"חלוקת העבודה" הקבועה בין הסניגורים אינה מעניינו של בית המשפט. ניתן גם לתאם שבמועדים בהם יהיה עו"ד שפטל במילואים ייחקרו עדים שוליים ולא עדים חשובים במיוחד.

5.כדי להסיר ספק: גם אלמלא "תרומתה" של ההגנה להתמשכות ההליכים סבורה אני שבנסיבות העניין ישנה הצדקה להמשך מעצר.

6.לפיכך, אני נענית לבקשת המדינה ומאריכה את מעצרו של המשיב 1 ב- 90 יום החל מיום 29.10.2004 או עד למתן פסק הדין בעניינו בתפ"ח 1023/04, לפי המוקדם.