בש"פ 9859/04 מדינת ישראל נ. אריק אבישר

בפניי בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 5.11.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 40044/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 5.2.04 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בו יוחסו לו (על פי נוסחו המתוקן מיום 3.3.04) עבירות של סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק; איומים, לפי סעיף 192 לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (חבורה), לפי סעיף 333 לחוק ובנסיבות סעיף 335(א)(2) לחוק; הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק; קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק; עושק, לפי סעיף 431(2) לחוק ונטילת נכס לשם סחיטה, לפי סעיף 430 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, בין חודש נובמבר 2002 לחודש דצמבר 2003, עסק המשיב במתן הלוואות בריבית, שלא באמצעות מוסד פיננסי, וכן בגביית חובות עבור נושים שונים. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב העסיק אדם בשם יחזקאל שינא, המכונה חזי (להלן: חזי ), שהיה נפגש עם לקוחותיו של המשיב על מנת לקחת מהם שיקים תמורת ההלוואות שלכאורה היו עתידים לקבל מהמשיב. חזי ביצע את דרישותיו של המשיב, כך נטען, משום שפחד ממנו. חששו של חזי להמרות את פי המשיב נבע מתקיפות שתקף אותו המשיב בהזדמנויות שונות, שכתוצאה מהן נגרמו לחזי, בין היתר, חבלות חמורות, כאבי אוזניים, בעיות בשמיעה, כאבים בצלעות ועלפון. בנוסף, נטען בכתב האישום כי חלק מהלקוחות שנתנו שיקים למשיב לא קיבלו הלוואה תמורתם ובעקבות איומי המשיב נאלצו לפרוע את השיקים או לשלם למשיב בכדי לקבלם חזרה. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב נהג לסחוט כספים באיומים מאישה בשם ורד נחום (להלן: ורד ), שהיתה עמו בקשר רומנטי, באמצעות שימוש בחשבון הבנק ובכרטיס האשראי שלה וכן באמצעות זיוף שיקים. משעזבה ורד את המשיב, תקף אותה ואיים עליה כי אם היא ואביה לא ישלמו את חובותיו ירצח את אחיה ובתה. יצוין כי באותו כתב אישום שהוגש נגד המשיב הואשמו גם שני נאשמים נוספים. האחד, אדם בשם לירון הלל (להלן: לירון ) , שעבד אצל המשיב והיה שותף, לפי הנטען, לתקיפותיו של חזי. השני, אדם בשם אלון זקס (להלן: אלון ) , לו יוחסה שותפות עם המשיב במתן ההלוואות ובגביית החובות.

יחד עם כתב האישום המקורי, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצרם של המשיב ושל לירון עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 2.3.04 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב ) לבקשה והורה על מעצרם של השניים עד תום ההליכים. בהחלטתו פירט בית המשפט בהרחבה את מסכת העבירות שיוחסו למשיב וללירון ואת ההודעות הרבות שבתיק החקירה, המאשרות לכאורה את שנטען בכתב האישום. בית המשפט מצא כי מהמשיב ומלירון נשקפת מסוכנות רבה, נוכח נכונותם לאיים, לתקוף ולהכות את חזי בצורה אכזרית. עוד ציין בית המשפט את עברם הפלילי המכביד של השניים. לפיכך, קבע בית המשפט כי צירוף האישומים יוצר תמונה כללית של מעשים מסוכנים ביותר שאינם מותירים בפני בית המשפט כל ברירה אלא להורות על מעצר. יצוין כי בית המשפט קבע שחלקו של המשיב בביצוע העבירות גדול לכאורה בהרבה מזה של לירון, אך מצא לנכון לעצור גם את לירון עד תום ההליכים בשל מאסרים על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו, אך לא הרתיעו אותו מביצוע העבירות שיוחסו לו. באשר למעצרו עד תום ההליכים של אלון, קבע בית המשפט קמא בהחלטה מיום 25.3.04 כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, נוכח מסוכנותו הפחותה וכן נוכח נסיבותיו האישיות החריגות.

משפטו של המשיב התמשך נוכח דחיות חוזרות ונשנות, שנגרמו, ברובן, ביוזמתו הוא. המשיב לא היה מעוניין בייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית ולפיכך נדחה הדיון מספר פעמים על מנת ליתן לו שהות למצוא סנגור שייצגו. לבסוף, נאות המשיב לקבל ייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית, אך המשפט נדחה פעמים נוספות, לבקשת המשיב, בכדי לאפשר למשיב להסדיר ייצוגו וליתן לבאת-הכוח שבחר שהות ללמוד את התיק. עוד יצוין כי ביום 12.7.04 הורשעו לירון ואלון בחלק מן העבירות שיוחסו להם, בעקבות הודאתם במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט קמא השית על לירון עונש של שנתיים מאסר על-תנאי, פיצוי לחזי בסך של 6,000 ₪ וכן קנס בסך של 180 ₪. הדיון בגזר דינו של אלון נדחה עד לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

עתה מונחת בפניי בקשה מטעם המדינה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשתה, מציינת המדינה את המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור ולעדים וכן את החשש שיימלט מן הדין. מנגד, טענה בפניי באת-כוח המשיב כי מעשיו של המשיב אמנם חמורים, אך לא גרמו לחבלות חמורות או לאשפוז. עוד ציינה באת-כוח המשיב כי כל עדי התביעה כבר נשמעו ולכן לא קיים עוד חשש להשפעה עליהם. בנוסף, נטען כי מהעונשים הקלים יחסית שנגזרו על שני הנאשמים האחרים ניתן ללמוד על העונש הצפוי להיגזר על המשיב. בנסיבות אלו, ולנוכח התמשכות ההליכים בעניינו של המשיב, ביקשה באת-כוח המשיב כי אדחה את בקשת המדינה ואורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טענות הצדדים בפניי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אין ספק כי המעשים החמורים המיוחסים למשיב מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. מחומר הראיות מצטיירת תמונה של אדם שהפיל חיתתו על כל הסובבים אותו, הן באמצעות איומים והן באמצעות תקיפות אכזריות. בית משפט זה עמד כבר פעמים רבות על כך שבעבירה של סחיטה באיומים גלומה מעצם טבעה ואופיה מסוכנותו של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 7683/99 חנניב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5435/03 קייסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7322/03 עמר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 7415/03 מדינת ישראל נ' אבו מוך (לא פורסם)). דברים אלו יפים במיוחד במקרה דנן, בו נטען כי הסחיטה באיומים לוותה גם בהפעלת כוח פיזי. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי ניתן להגשים את תכלית המעצר ולהפיג את מסוכנותו הרבה של המשיב על ידי חלופת מעצר. לכך יש להוסיף גם כי מהודעת המדינה עולה שיש סיכוי שמשפטו של המשיב יסתיים בתוך תקופת ההארכה המתבקשת.

אשר על כן, אני נעתרת, כאמור, לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 5.11.04 או עד מתן פסק דין בת"פ 40044/04 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.