בת"א 38981-03-16 בת"א 38981-03-16

1.לפניי בקשת המערערים לתיקון הודעת הערעור. הערעור מופנה כלפי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיאה ש' אטרש) בת"א 38981-03-16 מיום 25.7.2023 (להלן: פסק-הדין). בפסק-הדין נקבע כי המערערים זכאים לפיצויי הפקעה כמפורט בטבלת סיכום הזכאות לפיצויים שבסיכומי המשיבה. באותו פסק-דין נדחתה גם בקשת המערערים, שהועלתה לראשונה בסיכומי התשובה, לתקן את כתב התביעה "כדי שיבהירו את עניין ירושתו של המנוח עלי עאבד (הנכד)". הבקשה נדחתה משהועלתה בשלב הסיכומים, אף שניתן היה להעלותה בשלב מוקדם יותר (פיסקה 27 לפסק-הדין). 2. בבקשה שלפניי מבקשים המערערים להוסיף להודעת הערעור טענה אחת לפיה שגה בית המשפט קמא משלא פסק למערער 2 את חלקו בפיצויים של אחיו, המנוח עלי אחמד עאבד ז"ל (להלן: המנוח עלי). המערער 2 הוא, לטענתו, יורשו היחיד של המנוח עלי על-פי צו ירושה. לטענת המערערים, העניין נשמט מהודעת הערעור "בטעות" והתגלה "רק במקרה". עוד הם טוענים כי מדובר בתיקון נקודתי שעניינו הוספת טיעון משפטי ולא עובדתי, וכי המשיבה לא תיפגע ממנו. 3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה בחלוף כשלוש שנים מהגשת הערעור ולמעלה משנתיים מהגשת התשובה לערעור (7.4.2024), ללא כל הסבר. עוד נטען כי התיקון מרחיב את יריעת המחלוקת ואת היקף הסעד: חלקם של המערערים 4-2 יגדל מ-7/12 ל-8/12 מזכויות המנוח עלי. לבסוף נטען כי הטענה נסמכת על צו ירושה שצורף לראשונה לסיכומי התשובה בבית המשפט קמא ולא נבחן על-ידו. 4. תקנה 142 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי "בית המשפט רשאי להתיר תיקון של ערעור או של תשובה בכתב, לפי העניין, בתנאים שיורה". בגדר שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט נשקלים, בין היתר עיתוי הגשת הבקשה; מידת ההכרחיות של התיקון לבירור המחלוקת ולפרישת מלוא נימוקי הערעור; השלכות התיקון מבחינת עיכוב הדיון או יעילותו; והשאלה מדוע התיקון לא נכלל מלכתחילה בהודעת הערעור המקורית (ראו, ע"א 7777/21 עין הנמר הסעות נמר בע"מ נ' מועצה אזורית נווה מדבר, פיסקה 8 (29.9.2022)). אכן, ככלל המדיניות בעניין זה ליברלית, בפרט כאשר הבקשה מוגשת בשלב מקדמי של ההליך. ברם, כאשר הבקשה מוגשת בשלב מתקדם, לאחר שהוגשה התשובה לערעור, ואין הסבר מבורר מדוע לא ניתן היה להעלות את הטענה מלכתחילה בשקידה ראויה, נוטה הכף לדחיית הבקשה (ראו, ע"א 31892-11-24 פלוני נ' פקיד שומה חיפה, פיסקאות 7-6 (29.10.2025); ע"א 14009-10-25 מיר נ' גבע, פיסקה 3 (30.3.2026); ע"א 80879-01-25 קירמאיר נ' רשות מקרקעי ישראל, פיסקה 5 (31.3.2026); ע"א 369/24 סביחי נ' זועבי, פיסקה 4 (15.3.2025)). 5. נוכח אמות מידה אלה, ולאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה בחלוף כשלוש שנים מהגשת הערעור ולמעלה משנתיים מהגשת תשובת המשיבה, ולאחר שכבר נקבע מועד לדיון בערעור לגופו. מדובר בשלב מתקדם של ההליך. מסגרת המחלוקת הותוותה זה מכבר, והמשיבה כלכלה את צעדיה בהתאם לה. לא ניתן כל הסבר מבורר לעיתוי הגשת הבקשה כאמור. הטענה כי העניין "נשמט בטעות" ונתגלה "רק במקרה" אינה מניחה את הדעת. אין מדובר בעניין שנעלם מעיני המערערים או בנסיבה שנולדה לאחר הגשת הערעור. הסוגיה הועלתה על-ידם עוד בבית המשפט קמא, ונדונה ונדחתה בפסק-הדין עצמו. המערערים היו מיוצגים לאורך ההליך כולו, ובשקידה ראויה ניתן היה לכלול את הטענה בהודעת הערעור המקורית. ודוקו: אין מדובר בתיקון נקודתי שעניינו הוספת טיעון משפטי גרידא. התיקון מבקש להוסיף השגה על קביעה בפסק-הדין, שלא נכללה בהודעת הערעור המקורית. זאת ועוד, הטענה נשענת על צו ירושה שצורף לראשונה לסיכומי התשובה בבית המשפט קמא, ובירורה מחייב, על פני הדברים, בחינה עובדתית שלא נערכה בערכאה הדיונית. בנסיבות אלה ספק רב בעיניי אם יש בתיקון כדי לייעל את הדיון בערעור. 6. מטעמים אלה הבקשה נדחית. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ש"ח.