דנ"א 217/17 פלוני נ. פלוני

1.

המנוח נפל בשירות מילואים ברמת הגולן. מחלוקת קשה וכאובה נטושה בין הוריו של המנוח לבין אלמנתו בשאלת השימוש בזרעו על מנת להפרות אישה אחרת, והיא באה לידי ביטוי בבקשה שלפניי.

הרקע לבקשה לדיון נוסף

2.

חייו של המנוח נגדעו באחת, והוא לא נתן טרם מותו הסכמה מפורשת מדעת – באמצעות צוואה או הוראות מקדימות בכתב – לשימוש בזרעו לאחר מותו. הוריו של המנוח מבקשים לעשות שימוש בזרעו על מנת להפרות בו אישה אחרת, ואילו אלמנתו מתנגדת לכך. הן ההורים והן האלמנה עמדו בנחרצות לאורך שלביו השונים של ההליך על עמדותיהם השונות, כל אחד מתוך אמונה באמת ובתמים כי העמדה שהוא מייצג היא היא המייצגת נאמנה את רצונו של המנוח.

3.

בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, נעתרו לתביעת ההורים לעשיית שימוש בזרעו של בנם המנוח על מנת להפרות בו אישה אחרת, חרף התנגדות האלמנה. בקשת רשות הערעור שהגישה לבית משפט זה נדונה כערעור, וביום 10.3.2016 החליט המותב שדן בערעור על הרחבת הרכב השופטים לנוכח השאלות העקרוניות שעורר. הערעור נדון אפוא בפני הרכב מורחב של חמישה משופטי בית משפט זה, אשר ביום 22.12.2016 פסקו כי יש לקבל את ערעור האלמנה ולבטל את פסקי הדין קמא ללא צו להוצאות (בע"ם 7141/15 פלונים נ' פלונית

(22.12.2016)).

4.

בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נקבעה ברוב דעות (מפי השופטת א' חיות , ובהסכמת השופטים י' דנציגר,

י' עמית ו- מ' מזוז ,

כנגד דעתו החולקת של השופט ח' מלצר ) הלכה חדשה, לפיה מקום שנפטר אדם שהייתה לו בת זוג קבועה מבלי שנתן ביטוי מפורש לרצונו או להסכמתו לעניין ושימוש בזרעו לאחר מותו, קמה חזקה הניתנת לסתירה לקיומו של "רצון משוער" של הנפטר להביא ילדים לעולם גם לאחר מותו עם בת זוגו. לכן, ככלל, תהא בת הזוג ולא איש מלבדה רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא. השופט מלצר , בדעת מיעוט, סבר ש דין הערעור להידחות.

על פסק דין זה הגישו הורי המנוח את הבקשה לדיון נוסף שלפניי.

הבקשה לדיון נוסף והתגובות לה

5.

ההורים מבקשים כי אורה על קיום דיון נוסף בסוגיה בפני "כל שופטי בית המשפט העליון, בהרכב מקסימלי", אשר יחייב, וכך מבוקש, את ביטול פסק הדין מושא הבקשה והשבת פסקי הדין דלמטה. לבקשה צורפו דבריה של אם המנוח, אשר ביקשה להשמיע את קולה, וכתבה, בין היתר, כך:

"מיום מותו של בננו אנו מנהלים חיים מול המוות, חיים עם המוות ורצון ברור להמשך חיים. אם נלקחו זירעונים מגופו של בננו המת, והם עדיין חיים ויכולים להביא חיים חדשים, זוהי המשימה הכי חשובה שאנו חייבים לבננו [...]. יש לי נכדות כבר ולכן זה לא בא ממקום אישי, אני לא נמצאת במקום של המשכיות שלי, אלא של הצוואה של בני [...]. אנא, תנו לנו להפסיק את המסע המפרך הזה, שיסתיים בחיים, בהמשכיות של הבחור האהוב והמקסים, תנו לי לקיים את ההבטחה לבן שלי".

6.

טענת ההורים היא כי אין חולק על כך שבפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, חשובה ותקדימית, וכי הלכה זו הינה בעלת השלכות משמעותיות וקשות לציבור רחב של אנשים, בפרט להורים שכולים. לעמדתם, נדרשים ליבון ודיון נוספים בנושא, והמקרה מצוי בגדרי המקרים החריגים שבחריגים המצדיקים קיום דיון נוסף בפסק דין שניתן בהרכב מורחב.

7.

אלמנתו של המנוח (המשיבה 1) מתנגדת לקיום דיון נוסף. בתגובתה טענה כי פסק הדין ניתן על ידי הרכב מורחב ואינו בגדר חריג שבחריגים. גם המשיבים 3-2, היועץ המשפטי לממשלה והמרכז הרפואי "שיבא" בהתאמה, טענו כי אין הצדקה לקיומו של דיון נוסף. לטענתם, הגם שאין חולק כי בפסק הדין מושא הבקשה נפסקה הלכה חדשה, אין בחידוש הלכה כשלעצמו כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף. כן נטען כי הסיכוי שבית המשפט יהפוך את ההלכה שנקבעה בדעת רוב של ארבעה שופטים אינו גבוה, ואף בכך יש כדי להטות את הכף לעבר דחיית הבקשה. עוד טענו המשיבים 3-2 כי תזכיר חוק בנקי הזרע, התשע"ז-2016 המקודם בימים אלה לכדי חקיקה, נותן מענה לצורך בהכרעה כללית בסוגיה, ויש ליתן למחוקק לומר את דברו בכגון דא. ביום 9.2.2017 הגישה הקליניקה לענייני משפחה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט בקשה להצטרף במעמד של "ידיד בית המשפט" לבקשה לדיון נוסף, ועיינתי גם בעמדתה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בבקשה ובתגובות לה ושבתי והפכתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נקבעה הלכה תקדימית, ובלשונו של ההרכב המורחב שנתן את פסק הדין, "המקרה שלפנינו הוא המקרה הראשון מסוגו

שעלה בפני בית משפט בישראל [...]" (פסקה 20 לפסק דינה של השופטת חיות (ההדגשה הוספה – מ.נ.) ).

אולם,

הליך הדיון הנוסף הוא הליך השמור למקרים נדירים, והלכה פסוקה היא שלא די בכך שנפסקה הלכה חדשה אלא נדרשת הצדקה נוספת לחזור ולהביא את העניין לדיון נוסף בפני בית משפט זה (ראו: דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עזבון המנוח אטינגר , פ"ד נט(4) 8, 13 (2004) (להלן: עניין

אטינגר ); דנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון

פסקה 17 להחלטתי (5.7.2015) ). כך במיוחד מקום שפסק הדין מושא הבקשה ניתן על ידי הרכב מורחב.

9.

אם דיון נוסף הוא הליך חריג, אזי דיון נוסף על פסק דין שניתן בהרכב מורחב הוא הליך חריג שבחריגים:

"נוסף על אמת המידה הרגילה הנקוטה בידינו בבואנו לדון בעתירה לקיום דיון נוסף, המבקשת קיומה של הלכה חדשנית; שאינה בגדר ערעור נוסף; שיש בה אותו מימד מיוחד המצדיק עריכת דיון נוסף בהרכב מורחב, נדרש המבקש לקיים דיון נוסף בפסק דין של הרכב הגדול משלושה שופטים, להראות כי המקרה שפנינו הינו 'חריג שבחריגים'" (דנ"א 7453/97 עזבון המנוח הורוביץ נ' מדינת ישראל פסקה 5 להחלטתו של הנשיא א' ברק (24.11.1998); ראו גם: בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , פ"ד מט(5) 598, 607 (1996); עניין אטינגר , בעמוד 14; דנג"ץ 10030/06 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל פסקאות 6-5 להחלטתה של הנשיאה ד' ביניש

(10.1.2007) והאסמכתאות שם; דנג"ץ 1988/08 התנועה לאיכות השלטון בישראלי נ' היועץ המשפטי לממשלה פסקה 16 להחלטתי (24.8.2008); והשוו לעמדתו של הנשיא א' גרוניס בבש"א 834/14 פלונית נ' פלוני (22.4.2014), לפיה ראויה הפרשנות כי ניתן להגיש עתירה לדיון נוסף אך ורק על פסק דין שניתן בהרכב של שלושה שופטים).

ברוח זו צוין באחד המקרים:

"ניתן להסכים, כי בפסק הדין נשוא העתירה נפסקה הלכה תקדימית; ונראה כי אף שופטי הרוב היו ערים לקשיים שהיא מעוררת. אילו הייתה ההלכה נפסקת בהרכב שלושה, קרוב להניח כי היה מקום להעמידה לדיון נוסף. אלא שההלכה נפסקה בהרכב חמישה . על כן השאלה הניצבת לפניי איננה אם מדובר בהלכה חדשה המקימה, לכאורה, עילה לקיומו של

דיון נוסף. השאלה היא, אם ההלכה שנפסקה נופלת לגדר אותם מקרים 'חריגים שבחריגים', המצדיקים דיון נוסף בפסק-דין שניתן על-ידי הרכב מורחב" (דנ"א 5504/01

פקיד שומה פתח תקווה נ' שדות חברה להובלה (1982) בע"מ פסקה 2 להחלטתו של השופט א' מצא (21.1.2002) (ההדגשה הוספה- מ.נ.)).

10.

בענייננו, כזכור, בשל השאלה התקדימית העקרונית שנדונה, החליט המותב שדן בערעור על הרחבת הרכב השופטים. בנסיבות אלה, שבהן חלק ניכר משופטי בית משפט זה נדרשו לסוגיה דנו והכריעו בה, פוחת בצורה משמעותית הצורך להעלות את הסוגיה לבחינה נוספת. ליבי יוצא אל ההורים. מובן לי כי מבחינתם מדובר לא רק בהלכה חדשה, אלא גם בתוצאה קשה וכואבת. אולם מדובר בהלכה שנפסקה על ידי הרכב מורחב, ומכל מקום, תחולתה של ההלכה מוגבלת ומתוחמת לסוג מובחן ומסוים של מקרים בהם מדובר בנפטר, אשר הייתה לו בת זוג בחייו ואשר לא הותיר הסכמה מפורשת מדעת לשימוש בזרעו לאחר מותו

(ראו, למשל: פסקה 33 לפסק דינה של השופטת חיות ). בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין. עוד יש לתת את הדעת לגיבושו של תזכיר חוק בנקי הזרע, התשע"ז-2016 על ידי משרד הבריאות. תזכיר החוק נועד להסדיר באופן מקיף את פעילות בנקי הזרע בישראל, כולל הסוגיה הרגישה והמורכבת של נטילת זרע ושימוש בו לאחר המוות. אף ההורים הפנו להצעת חוק אחרת, פרטית, שעניינה בנטילת זרע ושימוש בו לאחר המוות. יש, אפוא, סיכוי שהמחוקק יאמר את דברו ויסדיר את הסוגיה בחקיקה ראשית. גם בכך יש כדי לחזק את מסקנתי שאין הצדקה להורות על קיומו של דיון נוסף.

אשר על כן הבקשה לקיום דיון נוסף נדחית. אין צו להוצאות.