פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
3368/03
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המבקשת:
זנדטל מכוני תערובת בע"מ (בכינוס נכסים )
נ ג ד
המשיבים:
1. יששכר אלוני
2. רחל אלוני
עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק-דין
של בית-המשפט העליון מיום 24.3.03 בע"א 3553/00 שניתן על-ידי הנשיא א' ברק,
המישנה-לנשיא (בדימ') ש' לוין והשופטת א' פרוקצ'יה
החלטה
עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בע"א 3553/00 אלוני נ'
זנדטל מכוני תערובת בע"מ (טרם פורסם).
2.צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב), תשכ"ז-1967 ( הצו ) - אשר צוּוָה מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957 - אוסר על ייצור חלב אלא אם מחזיק היצרן באישור הרשות המוסמכת, ורשאי הוא יצרן לייצר חלב אך כדי המיכסה שהוענקה לו. המיכסה היא אישית ואין היא ניתנת להעברה, כולה או מיקצתה, אלא על-פי היתר בכתב של הרשות המוסמכת. והרשות, כך נקבע בהנחיות פנימיות, לא תעביר מיכסה מאדם לאדם אלא על-פי בקשה בכתב מאת היצרן. המשיבים, בני-זוג שעיסוקם ייצור חלב, מחזיקים - מכוח הצו - בזכות לייצר מיכסה מסוימת של חלב.
3.בשנת 1996 חייב בית-משפט את המשיבים לשלם לעותרת סך של כ-100,000 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית. המשיבים לא פרעו חובם זה, והעותרת פנתה להוצאה לפועל וביקשה לעקל את מיכסת החלב של המשיבים. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשתה של העותרת, הטיל עיקול כפי שנתבקש, ואף מינה כונס נכסים שיוכל לחתום במקום המשיב 1 על הבקשה הנדרשת כדי שניתן יהיה לממש את מיכסת החלב, קרא: כדי שניתן יהיה להעביר את הזכות לייצר חלב לצד שלישי תמורת סכום כסף שישמש לפירעון החוב הפסוק. המשיבים התנגדו להחלטתו של ראש ההוצאה לפועל, ולאחר הליכים מספר הגיע הסיכסוך לפני בית-המשפט העליון. וזו הייתה השאלה שבית-המשפט העליון נדרש לה (בלשונו של המישנה לנשיא (בדימ') ש' לוין): "האם מכסת החלב ניתנת לעיקול? האם אפשר למנות עליה כונס נכסים? האם אפשר או ראוי להסמיך את כונס הנכסים ל"נייד" במקום המערערים את המכסה?".
4.פסק-דינו של בית-המשפט העליון פסק ארוך ומורכב הוא, ומתעוררות בו שאלות אחדות שהשופטים נחלקו בהן. לענייננו-שלנו ייאמר, שהמישנה-לנשיא לוין סבר כי ניתן לעקל את מיכסת החלב אלא שכונס הנכסים לא יוכל להסכים להעברת המיכסה לצד שלישי ללא הסכמת החייב. השופטת פרוקצ'יה, בדרכה, סברה כי לא ניתן לעקל את מיכסת החלב, ואולם ניתן לעקל את תמורתה אם וכאשר יחליטו המשיבים להעביר את המיכסה לצד שלישי. לגישה עקרונית זו של שני השופטים - בקיצור - מיכסת ייצור חלב משלבת בתוכה מאפיינים כלכליים שמקורם בזכות הכלכלית הגלומה במיכסה, ובצידם מאפיינים אישיים שמקורם בכך שהחזקה במיכסה היא תנאי מוקדם - כהוראת הצו - לעבודתם ולפרנסתם של המשיבים כיצרני חלב. בעוד שהמאפיינים הכלכליים ניתנים לעיקול ולמימוש ככל נכס, מתייצבת מניעה לממש את מאפייניה האישיים של המיכסה. טעם הדבר הוא, שמימוש המיכסה יהיה בו (בין השאר) כדי לפגוע בזכויות היסוד של המשיבים. בנסיבות אלו יש לעשות להפרדה בין המאפיין האישי לבין המאפיין הכלכלי, ולאפשר לממש אך את זה האחרון בלבד. ואולם, במקרה שבו המרכיבים שלובים זה בזה עד-לבלי-הפרד - וזה המקרה שלפנינו - הפיתרון הראוי הוא לאפשר הטלת עיקול בדרך מסויימת (כמבואר לעיל) אך להימנע ממימושה. ובלשונו של המישנה לנשיא (בדימ') (על-פי השקפתו), בפיסקה 10 לחוות דעתו:
רואים אנו שמכסת החלב במשמעות אותה כבר פירטנו היא זכות מעורבת. היא כוללת יסודות כלכליים-רכושיים הניתנים לעיקול; היא כוללת גם יסודות אישיים מובהקים שאינם ניתנים לעיקול. כיצד עלינו לנהוג בזכות מעורבת כזו? לדעתי תלוי הדבר בנסיבות. במקרים שבהם אין אפשרות להבחין בין היסודות הכלכליים-הרכושיים לבין היסודות האישיים, יתכן שההחלטה תיפול, לפי הנסיבות, על יסוד ניתוח המרכיבים של הזכות כדי לבחון מה הם מרכיביה הדומיננטיים. לעומת זאת מקום שהיסודות הכלכליים-הרכושיים של הזכות והיסודות האישיים ניתנים להפרדה, ינקטו הליכי האכיפה אך כנגד היסודות מהסוג הראשון. לדעתי זהו הדין במקרה שלפנינו.
הייתי מקבל חלקית את הערעור וקובע כי העיקול שהוטל על מכסת החלב בעינו יעמוד, במובן זה שהוא יהיה ניתן למימוש רק על תמורתה, אם ובמידה שהיא תנוייד בעתיד, מבלי שניתן יהיה לכפות על המערערים את ניוד המכסה. עיקול כזה יכול ויירשם בספרי הרשות המוסמכת הפועלת מכוח צו החלב. אם כך ייעשה יכול וראש ההוצאה לפועל יוכל לשקול אם יש עוד טעם קיום מינויו של כונס נכסים.
השופטת פרוקצ'יה סברה מעט אחרת (כאמור לעיל), אך עיקר הוא שלדעתה אין ניתן למכור את המיכסה לצד שלישי.
5.הנשיא ברק, בדעת מיעוט, סבר כי לא נתבררו כל העובדות הנדרשות להכרעה, ובעיקר לא הוברר מה השפעה תהיה לאובדן מיכסת החלב על המשיבים. לגישתו, ללא עובדות אלו אין ניתן להכריע בעניין, ועל כן סבר הוא כי יש להשיב את התיק לערכאת הדיון כדי שתקבע מימצאים שבעובדה, ולאחריהם, על פיהם, תכריע בדין. למעלה מן הצורך הוסיף הנשיא והסתייג, מעמדת הרוב באשר למאפייניה האישיים של המיכסה. לדעתו, "לכאורה ... אין הצדקה שלא להחיל את דיני ההוצאה לפועל במלואם על מכסת החלב ... אולם, נוכח מסקנתי באשר להכרח בהחזרת הדיון לערכאה הראשונה בעניין קביעת הממצאים בדבר מצבם הכלכלי של המערערים וקיומם המינימלי, אין אני נצרך להכריע בסוגיה זו ואבקש להשאירה בצריך עיון לעת מצוא".
6.מונחת לפני בקשתה של המבקשת כי יקויים דיון נוסף בפסק הדין, דהיינו בדעת הרוב, ואלה הם טעמיה העיקריים של הבקשה:
בית-המשפט העליון, בפסק דין חדשני שיש בו כדי " להניע את אמות הסיפין " של דיני ההוצאה לפועל, וכנגד דעתו החולקת של כב' הנשיא ברק, הסיט במידה ניכרת את "נקודת האיזון" הקבועה בחוק [חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967] (ואף את זו שנקבע בפסקי דין קודמים) בין זכותו החוקתית של הנושה לקבל כספו - השלובה באינטרס הציבורי בפירעון חובות וקיום שלטון החוק - לבין זכותו של החייב להמשיך ולעסוק במשלוח ידו.
המבקשת סבורה כי, בכל הכבוד, בית-המשפט העליון היטה את "כפות המאזניים החוקתיות" לעבר הגנה על אינטרס החייבים באופן הפוגע פגיעה אנושה, הן ביכולת נושים להיפרע את חובם והן באינטרס הציבורי כי חובות ישולמו, עד כדי " פגיעה בערך חברתי בסיסי שהא שלטון החוק " וערעור " הבסיס הרעיוני שמחייב כמושכל ראשון, פירעון חובות ". (ההדגשה במקור)
בהמשך הדברים מפרטת העותרת את טענותיה, ולגישתה, כמסתבר, אין הבחנה בין נכסי מיטלטלין שונים שהחייב מחזיק בהם לצורך עיסוקו לבין מיכסת חלב, וכי משנפסק כפי שנפסק לעניינה של מיכסת החלב תחול הלכה זו "על כל נכס, יהיה ערכו אשר יהיה, ובלבד שנכס זה דרוש למשלח ידו של החייב". תוצאה זו, כך סוברת העותרת, מעדיפה באופן מובהק את החייב על פני הנושה. בכך מופר האיזון הראוי שבדיני ההוצאה לפועל, הוא איזון שנקבע בסעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל ובו מנויים סוגי "מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול" ובהם "כלים, מכשירים, מכונות ומיטלטלין אחרים, וכן בעלי חיים, שבלעדיהם אין החייב יכול לקיים מקצועו, מלאכתו, משלח ידו או עבודתו שהם מקור פרנסתו ופרנסת בני משפחתו, ובלבד ששוויים אינו עולה על סכום שנקבע בתקנות ...". העותרת סבורה כי בשל כל אלה ראויה היא ההלכה שפסק בית-המשפט העליון כי ידונו בה דיון נוסף.
7.קראתי את פסק הדין על הדעות השונות שבו, הוספתי וקראתי את טענות העותרת ואת תשובת המשיבים, ולאחר בחינה ושיקול היגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על קיומו של דיון נוסף. אכן, בית-המשפט פסק הלכה חדשה שעניינה מיכסות ייצור חלב, אלא שכהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אין די בפסיקתה של הלכה חדשה כדי להורות על קיומו של דיון נוסף. לקיומו של דיון נוסף נדרשת הלכה מיוחדת, הלכה הסותרת הלכה קודמת או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף. "שופט לא יורה על קיומו של דיון נוסף אלא במקרים נדירים וחריגים ... והמקרים שבהם יקויים דיון נוסף מעטים-שבמעטים הם, נער יספרם" (דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ראו עוד: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
8.לא מצאתי כי תנאים מיוחדים אלו שבחוק מתקיימים במקרה שלפנינו, או כי מקרה זה נכלל באותם מקרים נדירים שבהם יקויים דיון נוסף. ההלכה שפסק בית-המשפט - ככל שניתן למצות הלכה "נקיה" משלוש הדעות שהושמעו - גם אם מרחיבה היא הלכות קודמות, ואף אם מוסיפה היא עליהן נדבך חדש, מהווה היא אך התפתחות של הלכות קודמות בדיני הוצאה לפועל ואין היא מצדיקה דיון נוסף בה. והרי בכל הלכה יש משהו מן החידוש, משהו שבהתפתחות ההלכה, וברי כי לא נוכל לקיים בכל אחת ואחת מן ההלכות דיון נוסף (השוו: דנ"א 5771/02 מאיר עשור נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם); דנ"פ 983/02 יעקובוב נ' מדינת ישראל ,
פ"ד נו(4) 385, 395 ; דנ"פ 4274/94 לורנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"פ 64/98 הלדשטיין ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בהקשר זה נזכור כי חילוקי הדעות בין בעלי-הדין הוכרעו אך ברוב דעות.
9.לו הייתי סובר - כדרכה של העותרת - כי תחומיה של ההלכה שנפסקה כה רחבים עד שיש בהם כדי להשפיע על כל דיני ההוצאה לפועל ועל כל הנכסים והזכויות באשר הם, כי אז אפשר הייתי מעניק דיון נוסף בהלכה שנפסקה. אלא שלא זו ההלכה שנפסקה. פסק הדין עוסק במיכסת חלב, ובה בלבד. למיכסה זו תכונות מיוחדות הנובעות מדברי החקיקה המסדירים אותה ומאופיו של המקצוע, ותכונות אלו, וכמותן עניינם האישי של המשיבים, הם המצויים ביסוד פסק הדין. עמד על כך המישנה לנשיא (בדימ') באומרו כי האיזון הראוי ייעשה לפי נסיבות המקרה ועל יסוד ניתוח המרכיבים של הזכות. עמד על-כך גם הנשיא, שביקש להשיב את הדיון לבית-המשפט המחוזי. אכן, פסק הדין וההלכה שנקבעה בו עניינם בחוק מיוחד ובנסיבות מיוחדות, ואין להרחיב את ההלכה שנקבעה באופן גורף ומעשה-מוכני לכל אותן דוגמאות שהציבה העותרת בעתירתה.
10.סבורני כי יש לדחות את העתירה. העותרת תשלם למשיבים שכר טירחת עורך-הדין בסך 10,000 ש"ח.
היום, ז' בתמוז תשס"ג (7.7.03).
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
03033680_G03.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il