דנ"א 3426/17ד"ר שוורץ סיגל נ. ד"ר לילך צולר

לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 7205/16 מיום 9.4.2017, שניתן מפי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין ובהסכמת השופטים י' דנציגר ו ע' ברון . בפסק הדין נדחה ערעור שהגישה המבקשת ונקבע שפרסום מותר לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 אינו מקנה עילת תביעה בנזיקין.

1.עניינו של פסק הדין מושא הבקשה הוא ערעור שהגישה המבקשת על דחיית תביעתה. תביעה זו הוגשה בעקבות דברים שכתבה המשיבה 1 על המבקשת בחוות דעת מקצועית. הסוגיה שנדונה בפסק הדין הייתה הפרשנות הראויה לסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע אשר בו נקבע ש"פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר כאמור" הוא פרסום מותר שלא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. לנוכח סעיף זה נדחו טענותיה של המבקשת בנוגע לעילות מפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בפסק הדין מושא הבקשה נדחה ערעור המבקשת על קביעות אלו ונפסק ש"אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע, ועל כן איננו נעתרים לערעור" (פסקה ה' לפסק הדין מושא הבקשה). בית המשפט ציין בדבריו כי אכן היה מקום להבהיר את ההלכה בעניין זה.

2.בעקבות פסק הדין הוגשה הבקשה דנן. בבקשה טענה המבקשת שיש מקום לקיים דיון נוסף בהלכה שנקבעה בפסק הדין מפאת חשיבותה, קשיותה וחידושה. המבקשת ציינה את טענותיה כנגד פסיקתו של בית המשפט, שלפיהן פסק הדין מנוגד לכוונת המחוקק ולפסיקה קודמת. לטענת המבקשת, חשיבותה של ההלכה שנקבעה בפסק הדין באה לידי ביטוי למשל בכך שבתי המשפט יוצפו בבקשות לסילוק על הסף של תובענות שבבסיסן עומד מעשה העשוי להיתפס בגדר סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, נטען שהלכה זו עלולה לגרום לפגיעה ב"אזרחים רבים בגין מעשיהם של גורמים ברשויות שונות, אשר היו מוגנים עד לפסק הדין מכח חוק איסור לשון הרע בלבד וכיום – הם מוגנים אף מכח כל דין אחר" (פסקה 65 לבקשה לדיון נוסף מיום 24.4.2017). המבקשת הוסיפה שפסק הדין מושא הבקשה שינה את הפסיקה בתחום והתבסס על גישת ייחוד העילה אשר אינה רלוונטית לענייננו.

3.דין הבקשה להידחות. אכן, בפסק הדין הובהרה ההלכה בנושא הנדון ובית המשפט אף עמד על כך בדבריו. אולם, הוראה על קיומו של דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 אינה ניתנת בגין כל הלכה שנקבעת בבית משפט זה. לצורך קיומו של דיון נוסף על ההלכה להיות בעלת חשיבות, קשיות או חידוש מיוחדים ביותר (דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל , פס' 7 (4.7.1995)). חשיבותה של ההלכה מושא בקשה זו, על אף השפעתה, אינה עולה כדי הצדקת קיומו של דיון נוסף בה. לכן, אין בה כדי להצדיק "סטייה מן הכלל הרגיל שלפיו פוסק בית המשפט העליון במותב שלושה ופסיקתו היא סוף פסוק" (דנ"פ 3080/14

חורי נ' מדינת ישראל , פס' 24 (19.11.2014)).

סוף דבר, הבקשה נדחית.