דנ"א 5107-23 דנ"א 5107-23

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' מינץ, י' וילנר וי' כשר) בע"א 7660/21 (להלן: הערעור) מיום 19.6.2023 (להלן: פסק הדין), בו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר קיבל את תביעת המשיבים נגד המבקשת 1 (להלן: החברה) וקבע כי הסכם שנכרת בינה ובין המשיבים בשנת 2010 (להלן: ההסכם) בטל לאחר שלא התקיימו תנאים מתלים שנקבעו בו.

1.המשיבים הם חוכרי שבע דירות בבניין ברמת גן וההסכם עסק בביצוע פרויקט חיזוק ושיפוץ של הבניין על פי הוראות תמ"א 38. המבקשים 7-2 (להלן: המבקשים) התקשרו בחוזה עם החברה לקבלת זכויות בדירות חדשות שתוכננו להיבנות בפרויקט. הם לא היו צד להליך בבית המשפט המחוזי, וצורפו לערעור בהחלטת הרשמת ק' אזולאי מיום 12.5.2022. במסגרת הערעור טענו המבקשים, בין היתר, כי מאחר שלא צורפו להליך בבית המשפט המחוזי לא הייתה לבית המשפט הסמכות להורות על מחיקת הערות אזהרה שנרשמו לטובתם.

2.טענת המבקשים נדחתה בדעת רוב (השופטת וילנר בהסכמת השופט מינץ, כנגד דעתו החולקת של השופט כשר). נקבע כי היה מקום לצרף את המבקשים להליך בבית המשפט המחוזי, אך כי בנסיבות העניין פגם דיוני זה אינו עולה כדי הפרת כללי הצדק הטבעי ולפיכך אין בו כדי להביא לקבלת הערעור. נקבע, בדעת רוב, כי המבקשים נהגו בחוסר תום לב מאחר שידעו על ההליך המתנהל ואף השתתפו באמצעות בא-כוחם בדיון שהתקיים במסגרתו, אך לא ביקשו להצטרף להליך. עוד נקבע כי גם לגופם של דברים לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מנגד, השופט כשר סבר בדעת מיעוט כי יש מקום לקבל את ערעורם של המבקשים, מאחר שלא היו צד להליך בבית המשפט המחוזי.

3.מכאן הבקשה שלפניי, בה נטען, בעיקרו של דבר, כי יש להורות על קיום דיון נוסף בשל חשיבות "הסוגיה הבסיסית של זכות הטיעון של צד בטרם ניתנת החלטה בעניינו", ובשים לב לנימוקי השופט כשר בדעת המיעוט. ביום 18.7.2023 נתנה הרשמת ל' משאלי שלומאי החלטה המורה למבקשים להפקיד יתרת ערובה בסך של 20,000 ש"ח עד ליום 25.7.2023. בהחלטה זו נקבע "ככל שלא תופקד יתרת הערובה כאמור, עלול ההליך להמחק בלא צורך במתן החלטה נוספת".

4.ביום 27.7.2023 ביקשו המשיבים את מחיקת ההליך לאחר שחלף המועד להפקדת הערובה מבלי שזו הופקדה במלואה. המשיבים הפנו לתקנה 7 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984 הקובעת "לא מילא העותר אחר הוראת הרשם כאמור [בעניין הפקדת ערובה] במועד שקבע לכך, תימחק העתירה, אולם רשאי נשיא בית המשפט העליון להאריך את המועד אם נתבקש לכך לפני תום המועד ואם ראה טעם מספיק להארכה". לטענתם, רק ביום 26.7.2023 בשעה 20:15 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להפקדת הערובה, וזו הוגשה בחלוף המועד ואף נדחתה מן המרשם מאחר שלא צורפה לה תגובת המשיבים.

בהתאם להחלטת הרשמת משאלי שלומאי הגיבו המבקשים לבקשה למחיקת ההליך וטענו כי חלק מן הערובה הופקד זה מכבר, ורק היתרה לא הופקדה במועד. לטענתם, האיחור בן 48 השעות בהפקדת יתרת הערובה נבע מנסיבות רפואיות של בא-כוחם, כמפורט בתצהיר שצורף ולפיכך, לגישתם, יש להעדיף את זכות הטיעון ואת מתן יומם בבית המשפט "בסוגיה משפטית כבדת משקל, של בחינת זכות הטיעון שנמנעה מהמבקשים בביהמ"ש הנכבד קמא".

5.מלשון תקנה 7 עולה אכן, לכאורה, כי לאחר שחלף המועד שקבעה הרשמת להפקדת הערובה, דין הבקשה לדיון נוסף להימחק אם זו לא הופקדה. ואולם, אף מבלי להידרש לשאלה האם ניתן להורות על הארכת המועד להפקדת ערובה לאחר שחלף המועד שקבעה הרשמת, דין הבקשה לדיון נוסף להידחות לגופה. תנאי יסוד לקיום דיון נוסף הוא שנקבעה הלכה בפסק הדין נושא הבקשה (ראו: דנ"א 2558/23 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 5 (14.5.2023)). בענייננו, מדובר בבקשה המעלה טענות "ערעוריות" מובהקות נגד פסק הדין, ובה מבוקש כי יינתן דיון נוסף מאחר שעסקינן ב"שאלה משפטית המשפיעה על ציבור רחב". ספק רב בעיניי אם אכן אלו פני הדברים ומכל מקום, בכך בלבד אין די כדי להצדיק דיון נוסף. על כן, מתייתר הצורך להידרש לבקשה להארכת המועד להפקדת הערובה.

6.מן הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 30.7.2023 בטל. המבקשים 7-2 יישאו בהוצאות המשיבים ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.