פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א 681/02
- א'
דנ"א
3265/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותרים
בד"נא 681/02
:
1. השילוח
תעופה (1984) בע"מ
2. דוד וירניק
3. ציון חברה לביטוח
בע"מ
נגד
המשיבים
בדנ"א 681/02
:
1. אברהם בכר
2. מדינת ישראל
3. קרליץ אמנון
4. קונדור תעשיות תעופה
בע"מ
המבקשים
להצטרף
לדנ"א
681/02: 1. קלוב התעופה לישראל - מרכז
2.
קלוב התעופה לישראל - דאיה
3.
האגודה הישראלית לתעופה זעירה
4.
אגודת התעופה הכללית בישראל
העותר
בדנ"א 3265/02: אברהם בכר
נ
ג ד
המשיבים
בדנ"א 3265/02: 1. השילוח תלעופה (1984) בע"מ
2.
קונדור תעשיות תעופה בע"מ
3.
דוד וירניק
4.
משרד התחבורה - מנהל התעופה האזרחי
5.
ציון חברה לביטוח בע"מ
6.
אמנון קרליץ
בקשה להצטרף להליך
עתירות
לקיום דיון נוסף בפסק-דינו
של
בית המשפט העליון מיום 11.11.01
ברע"א 2753/01 שניתן על-ידי כבוד
השופטים
ד' דורנר, א' ריבלין ומ' נאור
בשם
העותרים 2-1
בדנ"א
681/02: עו"ד י' גליק
בשם
העותר בדנ"א 3265/02: עו"ד א' שץ
בשם
המבקשים להצטרף
לדנ"א
681/02: עו"ד ג' מיכלס ועו"ד י' אפרת
ה ח ל ט ה
העותר בדנ"א 3265/02 (להלן: התובע ) תבע מן העותרים בדנ"א 681/02 (להלן: הנתבעים ), מנתבעת נוספת ומן המדינה (המשיבות 2 ו4- לעתירתו), לפצותו בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה שאירעה לו בעת שהטיס אווירון זעיר-משקל (ultra light) . בפסק-דין חלקי קבע בית המשפט המחוזי, כי האשם לגרימת התאונה רובץ, חלק כחלק, על התובע ועל הנתבעים. הנתבעים חויבו אפוא לפצות את העותר בגין מחצית מנזקיו. תביעת העותר נגד המדינה ונגד הנתבעת הנוספת נדחתה. התובע והנתבעים ערערו על פסק הדין החלקי, אך בית המשפט העליון לא מצא יסוד להתערב במימצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי ועל-כן דחה את הערעורים מזה ומזה. התובע והנתבעים מבקשים לקיים דיון נוסף בפסק הדין החלקי. התובע הגביל את עתירתו לצדקת ההחלטה לדחות את ערעורו על דחיית תביעתו נגד המדינה; ואילו הנתבעים מבקשים להעמיד לדיון עקרוני את צדקת חיובם באחריות לגרימת התאונה. ארבעה ארגוני תעופה, שלא היו בעלי-דין בהליך, ביקשו להצטרף לעתירת הנתבעים, במעמד של "ידיד בית המשפט", ולהשמיע את עמדתם בשאלות המועלות בעתירה האמורה ואשר ההכרעה בהן עשויה, כטענתם, להשפיע על התעופה בישראל בכלל ועל התעופה הספורטיבית בפרט. בהחלטת כבוד הנשיא הועברו העתירות לעיוני.
דין העתירות להידחות. הנני נכון להניח, כי השאלות אותן מבקשים הצדדים להעמיד לדיון נוסף אינן נעדרות חשיבות כללית. דא עקא, שאף אחת מן השאלות הללו לא נדונה, וממילא אף לא הוכרעה, בפסק-דינו של בית המשפט העליון, שלצורכי ההכרעה בערעורי הצדדים הסתפק באימוץ מימצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. זה לא כבר חזרנו ופסקנו כי "קביעותיו של בית-משפט מחוזי, אשר לא זכו להתייחסותו הברורה של בית המשפט העליון (אף אם אושרו על-ידו במשתמע כחלק מאישור פסק הדין כולו) אינן מהוות 'הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון' כמובנה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, ובסעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה" (דנ"א 904/01 עזרן נ'
קופת חולים , תק-על 2001(1) 1403). מכאן מתחייבת המסקנה, שבפסק-דינו של בית המשפט העליון לא נקבעה כל הלכה; לא כל שכן, שלא נקבעה בו הלכה שמפאת חשיבותה, חידושה או קשיותה, עשויה היא להקים עילה לקיומו של דיון נוסף. לאמיתו של דבר, אין בעתירות שלפניי אלא משום ניסיון לשוב ולערער לפני בית המשפט העליון בהרכב רחב על פסק-דינו של בית המשפט העליון, ובעקיפין גם על פסק-דינו החלקי של בית המשפט המחוזי. אך כידוע, "הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף מבחינת מגמתו העיקרית, כי במרכזו אינה עומדת השאלה, אם בית המשפט נהג כהלכה, אלא נבחנת ההלכה המשפטית בתורת שכזאת" (ד"נ 6/82 ינאי נ' ראש ההוצאה לפועל , פ"ד לו(3) 99, 101).
העתירות נדחות, ובכך מתייתר הצורך להכריע בבקשת ההצטרפות של מי שלא היו צדדים להליך המקורי.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ב
(1.7.02).
ש
ו פ ט