פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
7742/12
לפני:
כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור
המבקשת:
אלמו הנע מבוקר בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
2. רוברט מרכוס שמאות בע"מ
בקשה לדיון נוסף על פסק דינו של בית
המשפט העליון ב-ע"א 5704/07 וב-ע"א 5727/07 מיום 27.8.2012 שניתן מפי
כב' השופט ח' מלצר וכב' המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין וע' ארבל
בשם המבקשת:
עו"ד משה קפלנסקי
בשם המשיבות:
עו"ד פ.ג. נשיץ;
עו"ד נטע היכל
החלטה
1.
לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"א 5704/07 וב-ע"א 5727/07 שניתן ביום 27.8.2012 מפי השופט ח' מלצר וכב' המשנה לנשיא (בדימ')
א' ריבלין , בהסכמת השופטת
ע' ארבל
ובהסכמת השופט
ח' מלצר.
2.
בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה 1 (להלן: הפניקס ) לשלם למבקשת (להלן: אלמו ) סך של 950,823 דולר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כתגמול ביטוח על נזק שנגרם למלאי ולמכונות של אלמו, שהיו מבוטחים אצל הפניקס ונפגעו בעקבות שריפה שפרצה בבניין בו פעלה אלמו. בית המשפט המחוזי דחה את ראשי
התביעה
הנזיקיים והחוזיים נגד המשיבה 2, חברת שמאות שמונתה על ידי הפניקס להערכת נזקי השריפה (להלן: מרכוס ), בנימוק שטענותיה של אלמו בעניין זה נטענו בשפה רפה וללא הפירוט הנדרש להוכחת טענות מסוג זה. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של אלמו לפיצול סעדים, משום שזו נזכרה בתביעה אך לא בכתב הסיכומים.
3.
אלמו הגישה ערעור על פסק הדין, וכך עשתה גם הפניקס. בית משפט זה החליט לקבל חלקית את ערעורה של אלמו, כך שלסכום הפיצוי לטובתה נוספו 154,194.6 דולר. ערעורה של הפניקס נדחה. שתי השגות שהועלו על ידי אלמו במסגרת ערעורה, נדחו על ידי בית משפט זה: האחת, השגה הנוגעת לדחיית תביעתה נגד מרכוס. נקבע, כי בצדק נדחתה תביעה זו, שכן היא אינה מבוססת כדבעי. השגתה השניה של אלמו נסובה על דחיית בקשתה לפיצול סעדים. בית המשפט לא התייחס באופן מפורש לטענה זו בפסק דינו.
4.
על פסק דין זה נסובה הבקשה לדיון נוסף שבפניי. אלמו טוענת שנקבעה בפסק הדין בערעור "הלכה חשובה וקשה", המתבטאת בכך: אין בפסק הדין מענה לשאלה האם היה צידוק לדחות את הבקשה לפיצול סעדים בנימוק שהיא לא נזכרה בסיכומים. כמו כן, בית משפט זה נמנע מלדון בשאלת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של שמאים כלפי מבוטחים ובחיוב המבטחים בהפרת חובת הזהירות על ידי השמאים שנתמנו על ידם.
5.
דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבות. כידוע, דיון נוסף נועד לנושאים בעלי חשיבות משפטית, במקרים בהם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת, או כאשר ההלכה שנפסקה ראויה לדיון נוסף, מפאת חשיבותה, קשיותה או החידוש הטמון בה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984).
במקרה דנן, לא נפסקה הלכה כלשהי. טענותיה של אלמו מופנות כנגד נושאים שלא נדונו, ובכך היא מבקשת לראות "הלכה חדשה וקשה". הדברים משוללי יסוד: משלא נדונו הנושאים המדוברים, ממילא לא יכולה היתה להיפסק בהם הלכה. טענותיה של אלמו הן, אפוא, טענות ערעוריות מובהקות, אשר אין מקומן במסגרת בקשה לדיון נוסף.
6.
לא נמצאה עילה לקיום דיון נוסף, ועל כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בכסלו
התשע"ג (6.12.2012).
המשנָה לנשיא