דנ"א 9803/07יעקב תמרי ואח'-גמלאי דן נ. קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ

1.לפניי בקשה להמרת ערבון בהתחייבות עצמית או להפחתת ערבון. בבקשה נטען כי המבקשים הינם גמלאים אשר כל הכנסתם היא הפנסיה החודשית ממנה הם מתקיימים. נטען כי מאחר שהמבקשים נשאו בהוצאות בערכאות משפטיות רבות, אין ביכולתם להמשיך ולשאת גם בהוצאות ההליך דנן ומשכך נותר רק המבקש 1 הגמלאי היחיד הנאלץ לשאת בנטל הכלכלי של הבקשה. נטען כי אין ביכולתו של המבקש 1 לעמוד בסכום הערבון הגבוה.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה העלתה טענת סף, לפיה מאחר שהמבקשים נמנעו מלבקש פטור מתשלום אגרה, אין סמכות לפטור אותם מהפקדת ערבון. כן נטען כי המבקשים טרם פרעו את חוב ההוצאות שנפסק לטובת המשיבה בפסק הדין נשוא ההליך שבכותרת. כן נטען כי המבקשים לא הוכיחו מצב כלכלי קשה וכי סיכויי הבקשה לדיון נוסף להתקבל הינם קלושים.

3.דין הבקשה להידחות. ראשית יצוין, כי אין בעצם העובדה כי לא נתבקש פטור מתשלום האגרה בכדי לשלול אפשרות להיזקק לבקשה לפטור מערבון (השוו, ע"א 10223/04 אוחנה חברה לאחזקות תיירות ותעשייה בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 6.1.2005). סמכותו של הרשם לפטור עותר מהפקדת ערבון מעוגנת בתקנה 6(א) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984, לפיה

משהוגשה עתירה, יפקיד העותר ערבון בקופת בית המשפט בסכום שיקבע הרשם או ייתן ערובה להנחת דעתו של הרשם ...". הסמכות למתן פטור או הפחתה יונקת מן הסמכות לקבוע את סכום הערבון. אמת, כאשר הרשם דוחה את תשלומה של האגרה או של חלק מן האגרה חייב הוא מיוזמתו הוא וללא בקשה מיוחדת לכך לשקול את השאלה אם ראוי לפטור את העותר מן החובה להפקיד ערבון או ליתן ערובה (תקנה 8(א) לתקנות). אולם אין בהוראה זו כדי לסגור את הדלת בפני עותר ששילם אגרה מלפנות לרשם בבקשה לפטור מהפקדת ערבון או להפחתתו, מה גם שאמות המידה על פיהן נבחן עניין האגרה ועניין הערבון אינן זהות.

4.מכאן לבקשת הפטור גופה. על המבקש פטור מערבון או הפחתתו, תוך חשיפת בעל הדין שכנגד לסיכון כי הוא לא יוכל לגבות את מלוא הוצאותיו אם יפסקו כאלה, לעמוד בשני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית להפקיד הערבון וקיום סיכויים טובים להליך. גם על המבקש להפקיד חלופת ערבון, אשר אינה שקולה להפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית, מבחינת בטיחותה, נזילותה וזמינותה, מוטל הנטל לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית בדבר מצבו כלכלי, אשר תצדיק זאת. זאת במיוחד כאשר הבקשה היא להסתפק בהתחייבות עצמית, אשר אינה מהווה "ערובה" כאמור בתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומשמעותה למעשה פטור מהפקדת ערבון (ראו, יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי 821 (מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין); ע"א 555/00 ערטול גליל למשקאות נ' קניאל חברה ישראלית לקופסאות (לא פורסם, 8.11.2000)). המבקשים לא עמדו בנטל הנדרש. אמנם נטען בבקשה כי אין ביכולתו של המבקש 1 להפקיד את סכום הערבון. עם זאת, החובה להפקיד ערבון מוטלת על כל יוזמי ההליך, ואין בחוסר נכונותם של המבקשים האחרים לשאת בהוצאות ההליך כדי להצדיק היענות לבקשה. ככל שהם עומדים על קיום ההליך, עליהם להפקיד ערבון. מכל מקום, גם בהנחה שהחיוב בהפקדת ערבון ייפול על כתפי מבקש 1 בלבד, הבקשה אינה מניחה תשתית עובדתית כלשהי בעניין יכולתו להפקיד ערבון. לבקשה לא צורפו אסמכתאות כלשהן שעשויות לשפוך אור על מצבו הכלכלי, כגון אסמכתאות לעניין היקף הגמלה והכנסות אחרות, ככל שישנן, פירוט נכסיו של מבקש 1, דפי חשבון בנק וחשבונות שוטפים ופירוט באשר ליכולתם של קרוביו לסייע לו בגיוס כספי הערבון. המבקשים גם לא הבהירו כיצד עולה בידיהם לממן את ייצוגם המשפטי. לכאורה, עליהם לממן את הפקדת הערבון מאותו מקור באמצעותו הם מממנים את עלויות הייצוג. די בכל האמור כדי לדחות את הבקשה לפטור מערבון ולחלופת ערבון, מבלי צורך לבחון את סיכויי ההליך.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. המבקשים יפקידו את סכום הערבון שנקבע תוך 15 ימים מעת המצאת החלטתי זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה ללא צורך במתן הודעה נוספת.