דנ"א 9803/07 יעקב תמרי ואח'-גמלאי דן נ. קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 1.11.07, שבו נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בנוגע לחישוב פיצויי הפרישה של העותרים.

2.

הרקע לפסק-הדין הנו הליכי בוררות אשר התקיימו בין המשיבה לבין העותרים וגמלאים נוספים, אשר בסיומם הורחב בסיס השכר לחישוב פיצויי הפרישה של קבוצה מגמלאי המשיבה. עם זאת, קביעה זו לא הוחלה על העותרים עצמם, היות שביחס לתביעתם שלהם נקבע כי חלה התיישנות. שנים לאחר מכן פנתה קבוצת גמלאים נוספת בתביעה דומה, אולם בטרם הוכרע העניין בהליך הבוררות, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה הסכימה המשיבה לקבל מקצת מתביעותיהם תוך ויתור על טענת ההתיישנות (אשר הייתה רלוונטית ביחס לחלק מחברי הקבוצה). בעקבות חשיפת הסדר הפשרה האמור, פנו העותרים לבית המשפט המחוזי בתביעה לסעד הצהרתי לפיו הענקת תנאי פרישה שונים מהווה אפליה פסולה, ויש להחיל גם בעניינם את התנאים להם הסכימה המשיבה בהסדר הפשרה.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, לאחר שמצא כי הנחת המוצא של העותרים בדבר שוויון בין הקבוצות מוטעית היא. נקבע, כי בעוד שטענת ההתיישנות של המשיבה ביחס לתביעת העותרים התקבלה בפסק הבוררות ואושרה בפסק-דין חלוט המהווה מעשה בית דין, הרי שטענת ההתיישנות שטענה המשיבה ביחס לחלק מחברי הקבוצה האחרת נדחתה בהליכי הבוררות שהתקיימו בעניינה, ובטרם נידון העניין בערכאת הערעור הגיעו הצדדים לפשרה האמורה. עוד הודגש, כי סכומי התשלום שנקבעו בהסכם הפשרה ביטאו את עמדת המשיבה כי ביחס לחלק מחברי הקבוצה האחרת חלה התיישנות, כאשר כלל חברי הקבוצה הסכימו להתפשר על סכום מופחת ביחס לתביעתם, אשר יתחלק בין כלל חברי הקבוצה ללא קשר לשאלת ההתיישנות. בנסיבות אלה קבע בית המשפט המחוזי כי מתן יחס שונה מצד המשיבה לשתי קבוצות שונות אלה לא רק מותר אלא אף מתחייב.

4.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי ערערו העותרים לבית המשפט העליון, בטענה כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיים שוני מהותי בין הקבוצות. לטענתם, השוני כולו מתמצה בטענות פורמאליות של "התיישנות" ושל "מעשה בית דין", ותוצאתו הינה אפליה מהותית שמופלים בה העותרים לעומת חברי הקבוצה האחרת. בפסק-דינו נשוא עתירה זו דחה בית המשפט העליון (מפי השופט י' אלון , ובהסכמת השופטים א' ריבלין ו א' רובינשטיין ) את הערעור. נקבע, כי הן מוסד ההתיישנות והן "מעשה בית דין" מהווים מחסום דיוני בפני תביעה, אפילו צודקת היא לגופה, מתוך שיקולים שונים, ובהם היציבות המשפטית, סופיות הדיון ואחידות ההליך השיפוטי. בהתאם לכך, קבע בית המשפט כי היות ומחסומי ההתיישנות ומעשה בית דין קמו בפני העותרים, אך לא בפני חברי הקבוצה האחרת בטרם נערך עמם הסכם הפשרה, אין לקבל את טענת האפליה הנטענת בידי העותרים ולפיכך דין ערעורם להידחות.

5.

לטענת העותרים יש לקיים דיון נוסף בפסק הדין נשוא העתירה משום שמשמעותו היא קביעת הלכה חדשה ומוטעית, לפיה התיישנות שטרם הוכרעה בפסיקה נחותה יותר מהתיישנות אשר נפסקה על-ידי ערכאה שיפוטית. לטענת העותרים, אין להבחין בין שני סוגי ההתיישנות הללו, ומכל מקום ההתיישנות ככלל דיוני נדחית מפני עיקרון השוויון. העותרים מדגישים בהקשר זה כי תוצאת פסק-הדין הינה הנצחת אפליה חריפה ופגיעה בזכויות פנסיוניות של העותרים, אשר פרשו באותה עת יחד עם חברי הקבוצה האחרת. לטענתם, גם אם נדחתה תביעתם מחמת התיישנות, אין בכך לאיין את זכותם המהותית, ועל כן משניתנו הרכיבים הפנסיוניים לקבוצה האחרת, היה על המשיבה לתיתם גם לעותרים.

6.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות. בניגוד לטענות העותרים, לא נקבעה בפסק הדין הלכה כלשהי בכל הנוגע לדיני ההתיישנות או בכלל. בית המשפט לא קבע בפסק-דינו הבחנה בין סוגים שונים של התיישנות, אלא אך יישם על העניין שבא בפניו את הדין המחייב מימים ימימה, ולפיו הן טענת התיישנות והן טענת מעשה בית דין הינן טענות דיוניות, הקובעות מחסומי סף לדיון בטענה מסוימת מטעמים של סופיות ההליכים השיפוטיים (ראו, בין היתר, ע"א 4012/96 בני שחף הובלות והשקעות בע"מ (1976) נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ , פ"ד נה(1) 492, 505 (1999); דנ"א 7139/03 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם, 11.12.2003)). בהתאם לכך, לא ניתן להידרש מחדש בהליך שיפוטי לטענות שהוכרעו זה מכבר בפסק-דין חלוט. עיקרון זה הוא העומד גם ביסוד ההבחנה בין טענת ההתיישנות של המשיבה ביחס לעותרים, אשר התקבלה והוכרעה בהליך שיפוטי חלוט, לבין טענת ההתיישנות ביחס לחברי הקבוצה האחרת, אשר לגביה לא ניתנה הכרעה דומה. בנסיבות אלה, אין במסקנתו של בית המשפט כדי ליצור הלכה חדשה או עילה אחרת לקיום דיון נוסף בפסק דין של בית המשפט העליון, בהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.