דנג"ץ 5570-22 דנג"ץ 5570-22

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע' ברון, ע' גרוסקופף וי' כשר) בבג"ץ 3841/22 מיום 15.8.2022 (להלן: פסק הדין).

1.ההשתלשלות העובדתית הצריכה לענייננו פורטה בפסק הדין. בתמצית יאמר כי נגד המבקש קיימים שבעה תיקי חוב במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. חובו העיקרי של המבקש מקורו בפיצוי שהושת עליו במסגרת הליך פלילי בו הורשע בעבירה חמורה בשנת 2004. במסגרת אותו הליך נגזר על המבקש עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי לנפגעת העבירה בסך 70,000 ש"ח (להלן: הפיצוי הפלילי). המבקש לא שילם את הפיצוי במועד שנקבע ובשנת 2005 הפך הפיצוי לחוב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק) – והועבר לגביית המשיב. נכון למועד כתיבת פסק הדין, גובה החוב בגין אי-תשלום הפיצוי הפלילי עמד על סך 323,595 ש"ח אך במרוצת השנים הועברו לנפגעת העבירה כספים בסכום של 33,479 ש"ח, נוכח עיקולים שונים שהוטלו המבקש.

2.בניסיון לבטל את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב הפיצוי הפלילי, פנה המבקש בשתי בקשות שונות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי שציין, בהחלטה מיום 13.8.2020, כי הסמכות לדון בבקשות הנוגעות לביטול הפרשי הצמדה וריבית מסורה למשיב. עם זאת, כפי שצוין בפסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף, קביעה זו מקורה בטעות שכן הסמכות לדון בבקשות לביטול תוספת פיגורים בתיק הפיצוי הפלילי, אינה נתונה למשיב נוכח האמור בהוראת סעיף 5ג. לחוק.

3.בהתאם להחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.8.2020, ובחלוף מספר חודשים מיום שניתנה, פנה המבקש למשיב בבקשה לבטל את הפרשי ההצמדה והריבית שצבר החוב בגין הפיצוי הפלילי. בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטת המשיב מיום 7.4.2021 בהעדר סמכות מצדו לדון בבקשות מסוג זה. עם זאת, המשיב נעתר לבקשה נוספת שהגיש המבקש להסדר חוב בגין חוב הפיצוי הפלילי וקבע כי חוב זה ייפרס ל-24 תשלומים חודשיים באופן זמני. הסדר חוב זה בוטל בחלוף הזמן משום שהמבקש לא עמד בתנאיו.

4.בקשה נוספת שהגיש המבקש למשיב לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.4.2021, נדחתה בשנית מטעמי חוסר סמכות, אך הבקשה להסדר חוב שהוגשה בצידה התקבלה, ונקבע כי החוב ייפרס ל-60 תשלומים חודשיים.

5.בהמשך, ולאחר שערעור שהגיש המבקש על ההחלטה בבקשה לעיון חוזר נמחק, הגיש המבקש בקשה נוספת למשיב להסדיר את חובו ולבטל את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חוב הפיצוי הפלילי. בהחלטתו מיום 24.5.2022 החליט המשיב לפרוס את חובו של המבקש ל-71 תשלומים חודשיים, אך שב והבהיר כי אין בסמכותו לבטל את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין החוב שהוטל בגדרו של ההליך הפלילי.

6.המבקש, שלא השלים עם תוצאה זו, הגיש את העתירה נושא הבקשה שלפניי, ובה ביקש כי בית משפט זה יורה למשיב לקבוע צו תשלומים בהתאם לנסיבותיו הכלכליות וכי יורה על ביטול העיקולים וריבית הפיגורים שנצברה.

7.בפסק הדין שניתן ביום 15.8.2022, נקבע, פה אחד, כי דין העתירה להידחות על הסף. בית המשפט הוסיף וציין כי בהתאם לפסיקה ולהוראת סעיף 5ג. לחוק, הסמכות לדון בבקשות לביטול תוספת פיגורים בתיק הפיצוי הפלילי אינה נתונה למשיב אלא לבית המשפט שגזר את דינו. בהקשר זה נקבע, כי אף אם בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.8.2020 נפלה טעות בעניין הסמכות, אין בכך כדי לחסום את דרכו של המבקש לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי שגזר את דינו על מנת שידון באפשרות לבטל את תוספת הפיגורים בעניין הפיצוי הפלילי. לבסוף נקבע כי בנסיבות העניין, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית גם מהטעם שהמבקש לא עמד על ההצדקה לאי-תשלום הפיצוי הפלילי במהלך השנים שחלפו, והדברים מקבלים משנה תוקף נוכח הסכום הנמוך ששולם כנגד החוב בעקבות העיקולים; בשים לב לכך שהמבקש לא מיצה הליכים מול המשיב קודם להגשת העתירה; ובהינתן שהמשיב נעתר מספר פעמים לבקשותיו החוזרות של המבקש לפרוס את התשלומים שהושתו עליו מבלי שעמד בהסדרים שנקבעו לו.

8.מכאן הבקשה שלפניי, בה שב המבקש וטוען כי היה מקום לקבוע הסדר תשלומים המותאם למצבו הכלכלי, להורות על ביטול העיקולים שהוטלו עליו ולהפחית את הפרשי ההצמדה והריבית שנצברו בגין חובותיו. לטענת המבקש, פסק הדין שגוי ובלתי צודק, בין היתר משום שהוא מתעלם ממצבו הכלכלי ומנסיבותיו האישיות. לשיטתו, בית המשפט שגה כשקבע כי היה עליו להגיש לבית המשפט המחוזי את הבקשה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית, שכן פניות שהגיש בעבר בנושא זה לבית המשפט המחוזי נדחו. לבסוף טוען המבקש כי התנהלות המשיב בעניינו מעידה על "משוא פנים", ועוד הוא מלין על מסמכים שלטענתו לא נשלחו אליו על ידי המשיב אף שהיה עליו לעשות כן.

דיון והכרעה

9.לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ואילו, בפסק הדין בענייננו לא נקבעה כל הלכה, והמבקש אף לא טוען כך. מדובר בפסק דין תמציתי שבו נדחתה עתירת המבקש בהיעדר עילת התערבות בהחלטת המשיב, ובהסתמך על הוראות הדין והפסיקה. טענות המבקש מתייחסות בעיקרן למשגים שנפלו לשיטתו בפסק הדין. ואולם, טענות אלו הן טענות "ערעוריות" מובהקות וכבר נפסק לא אחת כי הליך הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף (דנג"ץ 5658/19 גבאי נ' משרד התחבורה, פסקה 5 (22.9.2019)). יתר טענות המבקש, שעניינן ב"משוא פנים" ובמחדלי המשיב להמציא לו מסמכים כאלה ואחרים, אף הן דינן להידחות. טענות אלו, אשר כשלעצמן אינן מקימות עילה לדיון נוסף, לא נדונו בפסק הדין ומשכך אין להידרש אליהן לראשונה במסגרת דיון נוסף (ראו דנג"ץ 6912/21 יהל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (8.11.2021)).

10.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.