דנג"ץ 6912/21 אמיר יהל נ. בית הדין הארצי לעבודה

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ע׳ פוגלמן , ע' ברון ו ג׳ קרא ) בבג"ץ 5787/21 שניתן ביום 3.10.2021 (להלן: פסק הדין ), בגדרו נדחתה על הסף עתירת המבקש לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ).

1.

המבקש, עבד משך שנים בשירות המדינה ולאחר מכן שימש כמבקר בעיריית נס ציונה עד שפרש לגמלאות בשנת 2007. בשנת 2006 הגיש המבקש תביעת הפרשי גמלה לבית הדין האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי ) כנגד המשיבה 4, חברת "מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ" (להלן: מבטחים ). במסגרת התביעה, טען המבקש כי מבטחים , אשר ביטחה אותו במהלך שנות עבודתו בשירות המדינה, חישבה את סכום השתתפותה בגמלת הפנסיה שלו בהתאם להוראות התקנון האחיד לקרנות פנסיה שנכנס לתוקפו בשנת 2003 (להלן: התקנון ), בעוד שלשיטתו היה עליה לשלם את הגמלה בהתאם להסכם רציפות זכויות לגמלה שנחתם בשנת 1973 בין המדינה ובין קרנות הפנסיה הוותיקות (להלן: הסכם הרציפות ). בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש בהסתמך על פסק הדין של בית הדין הארצי בע"ע 754-05 קוריצקי נ' מדינת ישראל – הממונה על הגמלאות במשרד האוצר (20.5.2009) (להלן: עניין קוריצקי ), שם נקבע כי עם כניסתו לתוקף של התקנון, בוטלו ההוראות הרלוונטיות בהסכם הרציפות ומשכך קופות פנסיה, ובהן מבטחים, חייבות בתשלום גמלה בהתאם להוראות התקנון. המבקש ערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, אך בשלב מסוים ביקש למשוך את הערעור, והערעור נמחק.

2.

מספר שנים לאחר מכן, הוגשה לבית משפט זה עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין קוריצקי (בג"ץ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.10.2015); להלן: בג"ץ קוריצקי ). בית המשפט קיבל את עמדת העותרים לפיה כניסתו לתוקף של התקנון האחיד לא ביטלה את הוראות הסכם הרציפות ובהתאם לכך פסק כי יש לחשב את גמלת העותרים על פי הסכם הרציפות.

3.

בחלוף כעשר שנים מיום שניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בעניינו של המבקש, וכחמש שנים לאחר שניתן פסק הדין בבג"ץ קוריצקי , הגיש המבקש תביעה נוספת לבית הדין האזורי, שבה הוא ביקש להורות לממונה על הגמלאות ולמבטחים לחשב מחדש את גמלתו לפי הוראות הסכם הרציפות (להלן: התביעה השנייה ). בשלב מסויים בהליך, הגיש המבקש הודעה לבית הדין האזורי, ובה הוא ביקש כי בית הדין ידחה את תביעתו בהתבסס על נימוקים שהוצעו על ידו, תוך מתן זכות ערעור לבית הדין הארצי. בית הדין האזורי דחה את התביעה השנייה ועל פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית הדין הארצי שאף הוא נדחה. בפסק הדין קבע בית הדין הארצי כי אין המבקש רשאי לעתור לבית הדין הארצי בעניין שצריך היה להתברר בבית הדין האזורי. עוד נקבע בפסק הדין כי יש לקבל את עמדת המשיבים ולפיה דין התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין בעניינו של המבקש. עם זאת, בית הדין הארצי לא נדרש לשאלה אם הפסיקה בבג"ץ קוריצקי חלה בעניינו של המבקש, אם לאו.

4.

על פסק דין זה הגיש המבקש את העתירה נושא הבקשה לדיון נוסף. במסגרת העתירה טען המבקש כי הקביעות שבבג"ץ קוריצקי חלות עליו ומשכך, היה על המשיבים לחשב את גמלתו בהתאם להוראות שנקבעו בהלכה זו. לטענתו, משעה שנקבעה בבית המשפט העליון הלכה חדשה ששינתה את המצב המשפטי הקיים, יש לדון מחדש בטענות שהעלה עוד במסגרת תביעתו הראשונה לבית הדין האזורי.

5.

בית המשפט העליון (מפי השופטת ע' ברון בהסכמת השופטים ע'

פוגלמן ו-ג' קרא ) דחה את עתירת המבקש על הסף בציינו כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על הכרעות בתי הדין לעבודה וכי התערבותו מוגבלת אך למקרים נדירים המקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי בהחלטה נושא העתירה נפלה טעות מהותית בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב; השני, כי שורת הצדק מחייבת בנסיבות המקרה התערבות שיפוטית. תנאים אלו, כך נקבע, אינם מתקיימים בענייננו. בהקשר זה צוין בפסק הדין כי עתירת המבקש נסובה על הטענה לפיה יש להחיל בענייננו את ההלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי , ואולם, הלכה זו ניתנה לאחר שפסקי הדין של בתי הדין לעבודה בעניינו של המבקש הפכו חלוטים. משכך, בית המשפט קבע כי בדין דחה בית הדין הארצי את תביעתו השנייה של המבקש. עוד קבע בית המשפט כי המבקש הוא שוויתר על בירור המחלוקת בשאלה אם ההלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי

חלה בעניינו, שעה שביקש מבית הדין האזורי לדחות את התביעה השנייה. בנסיבות אלו נקבע כי לא היה מקום לאפשר למבקש לנהל את הדיון לגופו לראשונה בפני בית הדין הארצי, וזאת קל וחומר כאשר מבוקש לברר את המחלוקת לראשונה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.

6.

מכאן הבקשה דנן, שבה טוען המבקש כי פסק הדין עומד בסתירה להלכה שנקבעה בבג"ץ קוריצקי , ומוליך לפגיעה קשה בזכויותיו הסוציאליות והקנייניות. לטענתו, יש לקיים דיון נוסף בשאלה אם משניתן פסק דין הדוחה תביעה של בעל דין בשל מצב משפטי נתון, שהשתנה מאוחר יותר בעקבות הלכה חדשה של בית המשפט העליון, נחסמת אפשרותו של אותו בעל דין להגיש את תביעתו מחדש מחמת מעשה בית דין, כפי שאירע בעניינו של המבקש.

7.

דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיומו של דיון נוסף הוא שבפסק הדין מושא הבקשה נפסקה הלכה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984), ואילו בפסק הדין בענייננו, לא נקבעה הלכה כלשהי משום שעתירת המבקש נדחתה על הסף. למעשה, עיון בבקשה מעלה כי המבקש עצמו אינו טוען שבפסק הדין נקבעה הלכה חדשה, והשאלה שלשיטתו טעונה דיון נוסף לא נדונה כלל בהליך נושא הבקשה ואף לא בהליכים בפני בתי הדין לעבודה. וכבר נפסק כי מקום שבו סוגיה לא נדונה ואף לא הוזכרה בפסק הדין, אין מקום לבררה לראשונה במסגרת דיון נוסף (ראו, למשל: ד"נ 26/66 "מעוז אביב" אגודה שיתופית בע"מ שיכון אנשי צבא בשירות קבע נ' מנהל אגף רישום והסדר קרקעות , פ"ד כ(3) 557 (1966) ; יגאל מרזל ״סעיף 18 לחוק-יסוד: השפיטה - ׳דיון נוסף' בדיון הנוסף״ ספר דורית ביניש

181, 213-212 (2018) ).

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.