דנג"ץ 8915-22 דנג"ץ 8915-22

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ד' מינץ וג' כנפי-שטייניץ) בבג"ץ 6306/22 מיום 6.10.2022 (להלן: פסק הדין), אשר דחה על הסף את עתירת המבקש להורות על חקירת סיבת המוות של אשתו המנוחה (להלן: המנוחה) לפי חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק חקירת סיבות מוות).

1.כעולה מהחומרים שהובאו בפניי, המנוחה סבלה ממחלה ממארת במצב סופני והייתה מאושפזת במרכז הרפואי "בני ציון" (להלן: בית החולים). בשלב מסוים בתקופת אשפוזה נדבקה המנוחה בחיידק, וביום 20.2.2022 היא הלכה לעולמה בבית החולים. על רקע האמור, פנה המבקש ביום 22.5.2022 לבית משפט השלום בחיפה בבקשה להורות על פתיחה בחקירת סיבות מותה של המנוחה (חס"מ (שלום חי') 45304-05-22). בבקשתו טען המבקש כי ישנן ראיות נסיבתיות המצביעות על כך שהמנוחה הודבקה בחיידק במכוון על ידי הצוות הרפואי בבית החולים, באופן שמבסס עילה לפתיחה בחקירת סיבות מוות. עוד עתר המבקש למתן צו איכון ביחס לעובדי בית החולים, וזאת בכדי לברר מי מאנשי הצוות שהה ליד המנוחה בסמוך למועד ההדבקה המשוער.

2.ביום 17.7.2022 ניתנה החלטתו של בית משפט השלום בחיפה, אשר דחה את בקשתו של המבקש (השופטת מ' פיקוס בוגדאנוב). נקבע כי המבקש לא הצליח לבסס יסוד סביר לחשש כי מותה של המנוחה נגרם בעבירה, וכי טענותיו מבוססות על השערות בלבד. עוד נקבע כי נוכח המצב הרפואי שבו הייתה נתונה המנוחה טרם פטירתה, "העובדה שנדבקה במהלך האשפוז בחיידק, אשר במצבה הביא להחשת מותה – אינה יכולה להיחשב לנדירה". בהמשך לכך, ומשלא הוכח בסיס לחשד כי מותה של המנוחה נגרם בעבירה, נקבע כי אין הצדקה למתן צו איכון.

3.על החלטת בית משפט השלום הגיש המבקש ביום 6.9.2022 ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 10.9.2022 נמחק ערעורו של המבקש ונקבע כי על החלטות לפי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות אין זכות ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"פ 9281-09-22).

4.בעקבות זאת, הגיש המבקש ביום 20.9.2022 את העתירה נושא הבקשה דנן (בג"ץ 6306/22), שבה חזר על בקשתו להורות על פתיחה בחקירת סיבות מוות. בעתירתו טען המבקש כי בית משפט השלום בחיפה התעלם מראיות כבדות משקל שהגיש אשר ביססו לשיטתו עילה לפתיחה בחקירת סיבת מותה של המנוחה.

5.ביום 6.10.2022 נדחתה עתירתו של המבקש על הסף (בג"ץ 6306/22; השופט סולברג, בהסכמת השופטים מינץ וכנפי-שטייניץ). הובהר כי בית המשפט הגבוה לצדק יתערב בהכרעות בית משפט השלום הניתנות לפי סעיף 19 לחוק חקירת סיבות מוות רק במקרים חריגים – שמקרה זה אינו נמנה עמם. נקבע כי בית משפט השלום התעמק בחומרים שהוגשו לעיונו, וכך גם ב"ראיות" שעליהן הצביע המבקש, וכי בהחלטתו לא נפל כל פגם, בוודאי לא פגם מהותי המצדיק התערבות. עוד צוין, בגדר למעלה מן הצורך, כי גם לגופו של עניין אין מקום להיעתר לבקשה ולהורות על פתיחה בחקירה.

6.מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה המצדיקה לקיים בו דיון נוסף. המבקש טוען כי הוא הניח תשתית ראייתית לכך שאשתו הודבקה בחיידק במכוון על ידי עובדי בית החולים, ועל כן, הוא סבור שבפסק הדין שדחה את עתירתו נקבעה הלכה חדשה בדבר "איכות וכמות הראיות" הנדרשת בכדי לפתוח בחקירת סיבת מוות. עוד טוען המבקש כי הקביעה שבית משפט השלום התעמק בראיות שעליהן הצביע המבקש שגויה, שכן בפועל בית משפט השלום התעלם מבקשתו להגיש ראיות נוספות. לבסוף, המבקש סבור כי יש מקום לדון במתן האפשרות לערער לבית המשפט המחוזי על החלטות הניתנות מכוח סעיף 19 לחוק חקירות מוות – ומציין כי סוגיה זו לא נדונה בפסק הדין.

7.לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

תנאי זה אינו מתקיים בענייננו.

8.עתירתו של המבקש נדחתה בהתאם לאמות המידה שהתוו בפסיקה להתערבות בהחלטות בית משפט השלום בסוגיות הנוגעות לענייננו (פסקה 5 לפסק הדין; וראו גם: בג"ץ 750/23 ווילמוט נ' המרכז הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר, פסקה 13 (29.1.2023)). בכך אין, על כן, משום קביעת הלכה חדשה. המבקש סבור כי מעצם דחיית עתירתו משתמעת הלכה חדשה הנוגעת לבסיס הראייתי הדרוש לצורך פתיחה בחקירת סיבת מוות. ואולם, הצדקה לקיים דיון נוסף אינה יכולה להתבסס על הלכה משתמעת, אלא על הלכה ברורה ומפורשת בלבד (דנג"ץ 6598/21 קובי נ' שרת הפנים, פסקה 9 (28.11.2021)). העובדה שבית משפט זה לא דן בזכות הערעור על החלטות הניתנות מכוח סעיף 19 לחוק, אף היא אינה יכולה לסייע למבקש. זאת, שכן כפי שנפסק בעבר, דיון נוסף לא נועד לברר לראשונה סוגיות שלא נדונו בפסק הדין (דנג"ץ 6912/21 יהל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (8.11.2021)). ולבסוף, טענתו של המבקש בדבר שגיאה שנפלה בפסק הדין היא טענה "ערעורית" מובהקת, שהליך הדיון הנוסף איננו האכסניה המתאימה להעלותה (ראו מני רבים: דנג"ץ 5590/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, פסקה 7 (19.10.2021)).

9.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.