דנג"ץ 4783/22 פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י׳ עמית , א׳ שטיין וג' כנפי-שטייניץ ) בבג"ץ 4539/22 מיום 7.7.2022 (להלן: פסק הדין ), שבו נדחתה על הסף עתירת המבקש להתערב בהחלטתה של ועדת העררים לפי חוק נפגעי פעולות איבה, התש"ך-1970 (להלן בהתאמה: חוק התגמולים ו ועדת הערר ) לדחות את בקשתו לתגמולים.

רקע הדברים

1.

כעולה מפסק הדין, ביום 8.8.2014 במהלך מבצע "צוק איתן", המבקש רץ לממ"ד שבביתו בעקבות אזעקה שנשמעה באזור מגוריו, מעד ואיבד את הכרתו (להלן: האירוע ). המבקש פונה לבית החולים "ברזילי" ושוחרר ללא אשפוז. על רקע זה הגיש המבקש ביום 19.8.2014 תביעה לפי חוק התגמולים שבה טען כי במהלך אותו אירוע נגרם לו נזק גופני ונזק נפשי. תביעת המבקש נדחתה ביום 18.2.2015 בהחלטת הרשות המאשרת של משרד הביטחון שפועלת מכוח חוק התגמולים (להלן: הרשות המאשרת ). טענות המבקש לנזק פיזי נדחו בהסתמך על חוות דעת מומחית שקבעה כי אין עדות אובייקטיבית לנזק גופני מהאירוע ואילו טענותיו לנזק נפשי נדחו בשל סירובו של המבקש להיבחן על ידי מומחה פסיכיאטר. לאחר פניות חוזרות ונשנות מצדו, נעתרה הרשות המאשרת לדון מחדש בבקשתו ולהתייחס למסמכים חדשים אותם ביקש המבקש להציג בפניה. עם זאת, גם לאחר בחינה מחודשת של הבקשה, ולאחר שהמבקש נבדק על ידי מומחה בפסיכיאטריה שקבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע ובין מצבו הנפשי, דחתה הרשות המאשרת את תביעת המבקש לפי חוק התגמולים.

2.

על החלטה זו ערר המבקש בפני ועדת ערר, אשר קבעה, לאחר שקיימה בעניינו של המבקש 18 ישיבות, כי המבקש לא הוכיח קשר סיבתי בין האירוע ובין הנזקים הגופניים הנטענים. עם זאת, צוין כי טענת המבקש לפיה האירוע הוביל למחלת פרקינסון ממנה הוא סובל, יחד עם חוות הדעת שצורפה על ידו בתמיכה לכך, ראוי שידונו בפני הרשות המאשרת אשר תוכל להתייחס למצבו הרפואי של המבקש טרם האירוע ולקבל תמונה מלאה של החומר הרפואי בעניינו. ועדת הערר הוסיפה וציינה כי הערר במתכונת שהוגש, נעדר נתונים מספיקים ומשכך לא ניתן לקבוע אם מחלת הפרקינסון נגרמה או הוחמרה כתוצאה מהאירוע או שמא מקורה בתאונת דרכים שבה נפגע המבקש בשנת 1987; תאונה אשר הותירה אותו עם נכות נפשית בשיעור של 30%. אשר לנזק הנפשי לו טען המבקש, קבעה ועדת הערר כי חוות הדעת שהוצגה ביססה "ספק ולו מזערי" באשר לנכותו הנפשית ועל כן יש להכיר בו כנפגע פעולת איבה בתחום הנפשי.

3.

המבקש, שלא השלים עם החלטה זו של ועדת הערר, הגיש לבית משפט זה עתירה שבה ביקש לדון בטענותיו באשר למצבו הרפואי. בית המשפט העליון (השופט א' שטיין בהסכמת השופטים י' עמית ו ג' כנפי-שטייניץ ) דחה את עתירת המבקש על הסף בהפנותו לסעיף 11(ה) לחוק התגמולים שקובע כי "אין אחרי החלטת ועדת העררים ולא כלום". השופט שטיין ציין שבעתירה קודמת שהגיש המבקש נקבע כי: "המחוקק קבע בלשון מפורשת את סופיות הדיון בועדת הערר; הפתח שנפתח בבג"ץ, גם לשיטה מרחיבה, אינו כפתחו של אולם – אלא מטרתו עשיית צדק. במקרה דנא, נוכח החומר העובדתי והרפואי [...] התערבות בית משפט זה לא תהא במקומה" (בג"ץ 6366/12 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ת"א, פסקה ז (12.1.2014). השופט שטיין עמד על כך שדברים אלה יפים גם במקרה דנן, ובפרט שניכר מהחלטת ועדת הערר שהיא דנה בנושא בצורה מעמיקה; החלטתה מבוססת על חומר הראיות שעמד בפניה; והיא הלכה לקראת המבקש כברת דרך ואף לפנים משורת הדין. בנסיבות אלו נדחתה העתירה בלא צו להוצאות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי יש לקיים בפסק הדין דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטים. המבקש שב ומתאר את השתלשלות האירועים; מעלה טענות הנוגעות למצבו הרפואי; תוקף את החלטת ועדת הערר ומפנה לשורה ארוכה של מסמכים רפואיים התומכים, לטענתו, בתביעה המקורית שהגיש. לטענת המבקש, העתירה שהוגשה על ידו לבית משפט זה הייתה מנומקת ומבוססת, כללה מאות עמודים ונספחים, אך נדחתה מבלי שנערך בה דיון לגופן של הטענות. על רקע זה המבקש טוען כי מן הראוי שבית משפט זה ישוב וידון בטענותיו במסגרת הליך של דיון נוסף.

דיון והכרעה

5.

דין הבקשה להידחות. תנאי לקיום דיון נוסף הוא שבפסק דינו של בית המשפט העליון נקבעה הלכה חדשה (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) ואילו בפסק הדין בענייננו, לא נקבעה הלכה כלשהי, והמבקש אף לא טוען כך. מדובר בפסק דין תמציתי שבו נדחתה עתירת המבקש על הסף בהיעדר עילת התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטה של ועדת הערר, ובהסתמך על נסיבותיו הפרטניות של המבקש. קביעות אלו בפסק הדין אינן עולות כדי הלכה חדשה שהיא, כאמור, תנאי ראשון ובסיסי לקיומו של דיון נוסף (דנג"ץ 6912/21 יהל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 7 (8.11.2021 )). המבקש, שמסרב להשלים עם תוצאות ההליכים בעניינו, שב ומעלה במסגרת הבקשה שלפניי את אותן הטענות שנטענו על ידו בהליכים הקודמים. טענות אלה נשמעו בפני ועדת הערר ובפני בית משפט זה במסגרת העתירה והן טענות "ערעוריות" מובהקות אשר הליך הדיון הנוסף אינו האכסניה המתאימה לדון בהן (ראו מני רבים: דנג"ץ 4539/21 דהרי נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 4 (28.7.2021); דנג"ץ 3905/20 הרבנות הראשית לישראל נ' עמותת הפורום החילוני , פסקה 16 (10.1.2021)). טענת המבקש לפיה בית משפט זה לא דן בכל טענותיו לגופן אינה יכולה לסייע לו, שכן הליך הדיון הנוסף לא נועד לברר לראשונה סוגיות שלא נדונו קודם לכם בפסק הדין (ראו, למשל: דנ"א 1292/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.7.2020)).

­

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.