דנג"ץ 4539/21 יוסף דהרי נ. המוסד לביטוח לאומי

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' הנדל , י' עמית

ו- א' שטיין ) מיום 14.6.2021 בבג"ץ 4158/21 (להלן: פסק הדין ), שבגדרו נדחתה על הסף עתירת המבקש נגד החלטות הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה ) ובתי הדין לעבודה בעניין קביעת דרגת נכותו.

רקע הדברים

1.

בשנת 2014 נפגע המבקש בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה ובגינה נקבעו לו אחוזי נכות על ידי הוועדה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בית הדין האזורי קיבל את הערעור בחלקו והורה על השבת עניינו של המבקש לוועדה לשם בחינה חוזרת של קביעותיה (ב"ל 51128-10-19). על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור אשר נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 7.9.2020 (בר"ע 50147-07-20). בית הדין הארצי קבע בהחלטתו כי מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה בחנה את חוות הדעת הרפואיות שהגיש המבקש ודנה בהן בפירוט, ומצאה לדחות את טענותיו תוך שנימקה את החלטתה כראוי. בנסיבות אלה, נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק התערבות בה. בעקבות כך, הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה, שבה שב והלין על קביעות הוועדה והחלטות בתי הדין לעבודה שניתנו בעניינו, וביקש את החזרת הדיון אל הוועדה.

2.

ביום 14.6.2021 דחה בית משפט זה (מפי השופט י' עמית

ובהסכמת השופטים נ' הנדל

ו- א' שטיין ) את עתירת המבקש על הסף. בית המשפט עמד בפתח הדברים על ההלכה הנוהגת לפיה בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, אשר לו נתונה המומחיות בתחום משפט העבודה. בית המשפט הוסיף וציין כי התערבותו בקביעותיו של בית הדין תיעשה במשורה ובמקרים חריגים גרידא, שבהם "נפלה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, וכאשר שיקולי הצדק מחייבים התערבות שיפוטית" (פסקה 2 לפסק הדין). המקרה דנן, כך נקבע, אינו נכלל בגדר מקרים חריגים אלה. בהקשר זה צוין כי טענות המבקש נסובות על קביעות רפואיות קונקרטיות של הוועדה אשר נבחנו על ידי בתי הדין לעבודה במסגרת הליכים קודמים. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי לא מתקיימים התנאים להתערבות שיפוטית בעניינו הפרטני של המבקש.

3.

מכאן הבקשה דנן, בה טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי בפסק דינו של בית משפט זה נפלו מספר פגמים המצדיקים קיומו של דיון נוסף. לשיטת המבקש, בית המשפט שגה בקבעו כי עתירתו נסובה על קביעותיה הרפואיות של הוועדה ומשכך אינה מצדיקה התערבות שיפוטית בה. לעמדתו, עתירתו הופנתה נגד כשלים שנפלו בהתנהלות הוועדה, ולא כלפי הפעלת שיקול דעתה המקצועי. עוד טוען המבקש כי בית הדין הארצי לעבודה שגה כאשר ביכר את עמדת הוועדה, אשר נסמכה על נתונים שגויים, תוך התעלמות מטענותיו וממסמכים שהציג בפניו במסגרת הליכים קודמים, באופן העולה לשיטתו כדי "טעות משפטית". מטעמים אלה, סבור המבקש כי קיימת הצדקה לקיים דיון נוסף בפסק הדין.

דיון והכרעה

4.

לאחר עיון בפסק הדין נושא הבקשה ובטענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. דיון נוסף הוא הליך חריג ונדיר השמור לאותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 912/21 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר האוצר , פסקה 5 (21.4.2021)). לא זה המקרה שלפנינו. המבקש אינו טוען כי במקרה דנן נקבעה הלכה חדשה והוא ממקד את השגותיו במישגים שנפלו, לשיטתו, בפסק הדין נושא הבקשה וכן בהליכים שקדמו לפסק דין זה. טענות אלו הן טענות ערעוריות מובהקות, וכפי שנפסק לא אחת – הליך הדיון הנוסף אינו ערעור נוסף (דנג"ץ 7739/20 חן נ' מינהל מקרקעי ישראל – נצרת עילית , פסקה 4 (16.2.2021); דנג"ץ 1294/20 קובי נ' השר להגנת הסביבה, ירושלים והמורשת , פסקה 11 (23.4.2020); דנג"ץ 5658/19 גבאי נ' משרד התחבורה , פסקה 5 (22.9.2019)). משלא נקבעה כל הלכה חדשה בפסק הדין, אין הצדקה בענייננו להורות על קיומו של דיון נוסף.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.