דנג"ץ 5402/22 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

זוהי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים י' אלרון , ע' גרוסקופף

ו י' כשר ) בבג"ץ 2679/22 מיום 8.8.2022, לפיו נדחתה עתירת המבקשת נגד מספר החלטות שניתנו בעניינה בבית הדין הרבני האזורי בחיפה ובבית הדין הרבני הגדול (להלן, בהתאמה: בית הדין האזורי ו בית הדין הגדול ).

1.

המבקשת והמשיב 3 הם בני זוג לשעבר המנהלים מאז שנת 2011 הליך גירושין בבית הדין האזורי, שבמסגרתו נדונה גם סוגיית חלוקת הרכוש. בשלב מסוים הגיעו המבקשת והמשיב 3 להסכמה בדבר מימוש דירת המגורים שלהם, וביום 11.6.2018 נתן בית הדין הגדול תוקף של פסק דין להסכם שגיבשו. במסגרת ההסכם נדרשה המבקשת, בין היתר, להעביר למשיב 3 סך של 560,000 ש"ח עד למועד מסוים, אך היא לא עמדה בהוראה זו. ביום 12.3.2019 נתן בית הדין הגדול פסק דין שהורה למבקשת לקיים את ההסכם, והחזיר את ההליך לבית הדין האזורי להמשך טיפול.

2.

ביום 5.12.2021 הודיע כונס הנכסים שמוּנה על ידי בית הדין האזורי כי נמצא רוכש לדירה. בית הדין הורה למבקשת להודיע אם היא מעוניינת לרכוש את הדירה, והבהיר כי ככל שהתשובה תהא חיובית, עליה להפקיד המחאה בנקאית בסך 10% מגובה התשלום הכולל שעליה לשלם לפי ההסכם. ביום 27.12.2021 הודיעה המבקשת על רצונה לרכוש את הדירה, אך לא הפקידה את ההמחאה. על רקע זה, ביום 2.1.2022 התיר בית הדין האזורי למכור את הדירה לרוכש ו דחה את בקשת המבקשת לעכב את המכירה.

המבקשת ערערה על החלטה זו לבית הדין הגדול וביקשה את עיכוב ביצועהּ. ביום 19.1.2022 הורה בית הדין הגדול למבקשת להפקיד ערבות בסך 60,000 ש"ח, וביום 30.1.2022 דחה את בקשתה לקזז את הערבות אל מול כספים שהמשיב 3 חייב לה, לטענתה, ולחלופין להפקידהּ מתוך כספים שמופקדים אצל צדדים שלישיים. עתירה שהגישה המבקשת לבית משפט זה נגד שתי ההחלטות הללו, נדחתה על הסף ביום 27.2.2022 (בג"ץ 818/22; השופטת ע' ברון בהסכמת השופטים ע' גרוסקופף ו א' שטיין ).

3.

ביום 7.3.2022 נחתם הסכם מכר עם הרוכש, ובהמשך אישר בית הדין האזורי את ההסכם וחתם על פסיקתה בהתאם. ערעורה של המבקשת לבית הדין הגדול נדחה ביום 13.4.2022, ולמחרת הורה בית הדין האזורי לפעול לביצוע הסכם המכר לאלתר. על רקע זה הגישה המבקשת ביום 20.4.2022 עתירה לבית משפט זה וביקשה לבטל את ההחלטות בעניין אישור מכירת הדירה ולאכוף את פסקי הדין מיום 11.6.2018 ומיום 12.3.2019, במובן זה שיתאפשר לה לרכוש את חלקו של המשיב 3 בדירה. ביום 24.4.2022 נעתר השופט ש' שוחט לבקשת המבקשת למתן צו ביניים האוסר על ביצוע דיספוזיציה בזכויות בדירה.

4.

המשיב 3 והיועץ המשפטי לשיפוט הרבני סברו, מצדם, כי דין העתירה להידחות. כונס הנכסים שמונה בהליך הגיש בקשה לדחיית העתירה על הסף ככל שהיא נוגעת אליו, מאחר שלא התבקש בעניינו כל סעד למעט חיובו בהוצאות.

5.

ביום 8.8.2022 נתן בית משפט זה פסק דין בו דחה את העתירה (השופט גרוסקופף בהסכמת השופטים אלרון ו כשר ), בקבעו כי ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם קמה עילה להתערבות בהחלטות שניתנו ב בתי הדין הרבניים. בית המשפט הדגיש כי טענות המבקשת הן בעלות "אופי ערעורי מובהק"; כי המאמצים למימוש ההסכם בין המבקשת למשיב 3 "מוצו זה מכבר"; וכי הגיעה העת להביא את הפרשה לידי סיום. עוד צוין, בין היתר, כי המבקשת אמנם טוענת שהיא נכונה לרכוש את חלקו של המשיב 3 בדירה, ותולה את הרכישה בקיזוז כספים שהיא סבורה כי המשיב 3 חייב לה – אך חלק מהכספים להם היא טוענת אינם תואמים את המנגנון שנקבע בהסכם בין השניים, ואין להם תימוכין בהחלטות אחרות שניתנו בבתי הדין.

נוכח כל זאת דחה בית המשפט את העתירה תוך ביטול צו הביניים שניתן ביום 24.4.2022, וחייב את המבקשת בהוצאות המשיב 3 בסך 1,500 ש"ח.

6.

מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה ביום 12.8.2022 והועברה לעיוני בעקבות בקשה שהגישה המבקשת ביום 24.8.2022 למתן החלטה. המבקשת, שאינה מיוצגת, טוענת כי פסק הדין סטה מהלכות קודמות בעניין העילות להתערבות בהחלטות של בתי הדין הרבניים, והתעלם מטענותיה בדבר הפרת "כללי הצדק הטבעי [ו]הצדק הדיוני" וכן בדבר "סטייה מהוראות החוק וחריגה מסמכות". לטענתה, בית הדין האזורי ובית הדין הגדול לא ניהלו "הליך ראוי והוגן" ולא קיימו דיון ענייני בהליכים, ומרבית החלטותיהם אינן מנומקות ואף "ניתנו במשוא פנים מובהק". בתוך כך מעלה המבקשת טענות בדבר קשרים אפשריים בין גורמים שונים המעורבים בהליך ובהם, בין היתר, אב בית הדין שדן בעניינה בבית הדין האזורי, ששם משפחתו זהה לזה של בא-כוח היועץ המשפטי לשיפוט הרבני; וכונס הנכסים אשר מתגורר, לטענתה, בשכנות לאב בית הדין. עוד מלינה המבקשת על כך שבתי הדין הרבניים נמנעים מלפרסם רשימת מניעויות, ומציינת כי הסכם המכר המלא "עודנו מוסתר מפני[ה]".

כמו כן טוענת המבקשת כי יש מקום להשיב על כנו את צו הביניים שניתן ביום 24.4.2022, וזאת עד להכרעה בבקשתה לדיון נוסף.

7.

דין הבקשה להידחות. כפי שהובהר לא אחת, הצדקה לקיום דיון נוסף תקום במקרים חריגים שבהם בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; וראו למשל: דנג"ץ 5590/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים , פסקה 6 (19.10.2021); דנג"ץ 5590/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים , פסקה 7 (19.10.2021)). לא שוכנעתי כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים הללו.

8.

פסק הדין התמציתי שניתן בהליך נושא הבקשה דנן לא קבע הלכה חדשה כלשהי, ודומה כי המבקשת עצמה אינה חולקת על כך – שכן בקשתה ממוקדת, רובה ככולה, בטענה כי בית המשפט לא יישם כראוי את אמות המידה להתערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים. ואולם, טענה זו – וכך גם טענות המבקשת נגד ההחלטות השונות שניתנו בבתי הדין – הן "ערעוריות" במהותן ואין בהן כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף. כפי שנקבע בפסיקה בהקשר זה: "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" (ראו, למשל: דנג"ץ 5658/19 גבאי נ' משרד התחבורה , פסקה 5 (22.9.2019); דנג"ץ 4539/21 דהרי נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 4 (28.7.2021)) – על אחת כמה וכמה כאשר פסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף אף הוא אינו הליך ערעורי, אלא עתירה המשיגה על פסיקת בתי הדין הרבניים – כבענייננו. לכך יש להוסיף כי חלק מהטענות שהועלו בבקשה לא הוזכרו בפסק הדין, והליך של דיון נוסף בוודאי אינו מיועד לבירור ראשון של סוגיות שלא נדונו בפסק הדין נושא הבקשה (דנג"ץ 2094/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול , פסקה 6 (27.4.2022)).

9.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה נדחית. משכך מתייתרת הבקשה למתן סעד זמני ואף היא נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.