פרטי ההליך
החלטה בתיק דנג"ץ 5988/23
בבית המשפט העליון
דנג"ץ 5988/23
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקש:
יששכר בן חיים
נ ג ד
המשיבים:
1. הכנסת
2. ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת
3. משלת ישראל
4. ראש הממשלה
5. שר המשפטים
6. היועצת המשפטית לממשלה
בקשה לקיום דיון
נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 5801/23 מיום 1.8.2023 אשר ניתן
על ידי כבוד השופטים נ'
סולברג,
י' כשר ור' רונן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, י' כשר ור' רונן) בבג"ץ 5801/23 מיום 1.8.2023, שבו נדחתה עתירת המבקש על הסף.
1.ביום 30.7.2023 הגיש המבקש עתירה שבה נתבקשו מספר סעדים הנוגעים לחוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3) (להלן: התיקון לחוק-יסוד: השפיטה). ביום 1.8.2023 נדחתה העתירה על הסף בפסק דין תמציתי בזו הלשון:
"עתירה שעניינה בבקשת [המבקש], שאינו מיוצג, כי נורה על ביטול תיקון מספר 3 לחוק יסוד: השפיטה; כי נורה למשיבה 1, הכנסת, לחוקק 'חוק סבירות כדי להבטיח כי שופטי העליון בשבתם כדין יחויבו להפעיל מבחני סבירות בתנאים מסוימים'; וכי נורה על מתן צו-ביניים, המורה לראש ממשלת ישראל 'להימנע מהחלטה המאשרת את מינויו של אריה דרעי לשר'.
דין העתירה להידחות על הסף. דעתו של [המבקש] לגבי תיקון מספר 3 ברורה ומובנת מתוך הכתובים, אך עתירתו מנוסחת באופן כוללני, לוקה בחוסר בהירות, ונעדרת תשתית עובדתית או משפטית הנחוצה להכרעה בה (בג"ץ 955/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי (7.2.2023)); ממילא, אין היא מגלה עילה להתערבות שיפוטית.
העתירה נדחית אפוא על הסף.
לפנים משורת הדין, לא יֵעשה צו להוצאות" (ההדגשות במקור).
2.בבקשה שלפניי חולק המבקש על נימוקי פסק הדין, ובפרט על הצגת עתירתו ככוללנית וכלוקה בחוסר בהירות. עוד טוען המבקש כי פסק הדין אינו כולל התייחסות לכל טענותיו, והוא מדגיש כי חלק מהטענות שבעתירה קשורות לגורמים שעמם יש לשופט סולברג היכרות אישית. המבקש מוסיף ומלין על כך שעתירתו נדחתה ללא דיון במעמד הצדדים, בפרט נוכח העובדה שעתירות אחרות העוסקות בתיקון לחוק-יסוד: השפיטה הועברו לדיון בפני הרכב.
3.נוכח האמור טוען המבקש כי יש לצרף את עניינו לעתירות שנקבעו לדיון ביום 12.9.2023, וכן הוא חוזר על בקשתו למתן סעד זמני של "צו מניעה ולפיו יש למנוע מינוי של אריה דרעי לשר". לצד זאת מפרט המבקש על עתירות קודמות שהגיש ומעלה השגות על אופן ניהולן ועל פסקי הדין שניתנו בהן (בג"ץ 7283/03 בן חיים נ' הועדה לבחירת שופטים (10.2.2004); בג"ץ 4319/04 בן חיים נ' הועדה לבחירת שופטים (9.5.2004)).
4.עיינתי בטענות המבקש ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה לדיון נוסף להידחות. בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ולפסיקה הענפה בהקשר זה, דיון נוסף הוא הליך חריג השמור למקרים שבהם נקבעה בפסק הדין הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת, או שמפאת "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של הלכה זו ראוי לקיים בה דיון נוסף. ענייננו אינו נמנה עם המקרים החריגים הללו.
כעולה מן הפירוט שלעיל, בפסק הדין לא נקבעה הלכה חדשה, ועתירת המבקש נדחתה על הסף מטעמים הנטועים בנסיבות המקרה הקונקרטי. המבקש אף לא טוען לקיומה של הלכה כזו, והטענות המפורטות בבקשה ממוקדות, רובן ככולן, בהשגות "ערעוריות" על פסק הדין ועל אופן הדיון בעתירה. אולם, כפי שנפסק לא אחת – טענות מעין אלו אינן מצדיקות כשלעצמן קיום דיון נוסף בפסק דין (ראו למשל: דנג"ץ 5402/22 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (1.9.2022); דנג"ץ 5570/22 גולצמן נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, פסקה 9 (30.10.2022); דנג"ץ 8897/22 מוזס נ' צבא הגנה לישראל, פסקאות 10-9 (17.1.2023)).
5.אשר על כן, הבקשה לדיון נוסף נדחית, ועמן נדחות הבקשות הנוספות שפורטו בפסקה 3 לעיל. משלא נתבקשה תגובה לבקשה, לא ייעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, י"ג באלול התשפ"ג (30.8.2023).
ה נ
ש י א ה