דנג"ץ 7863-22 דנג"ץ 7863-22

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' ברק-ארז, י' אלרון וח' כבוב) בבג"ץ 5306/22 מיום 2.11.2022 (להלן: פסק הדין), אשר דחה על הסף את עתירת המבקש לביטול החלטות אשר ניתנו בעניינו על ידי המשיבים 2-1 – בית הדין הרבני הגדול ובית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: בית הדין האזורי).

1.המבקש והמשיבה 3 (להלן: המשיבה) נישאו בשנת 2005 ובמהלך תקופת נישואיהם הביאו לעולם חמישה ילדים (להלן: הקטינים). ביום 11.6.2017 חתמו המבקש והמשיבה על הסכם גירושין שבו הוסכם כי הקטינים יהיו נתונים למשמורת משותפת, וכי חילוקי דעות בעניין יישום ופרשנות ההסכם, בכל הנוגע לקטינים, ידונו "בבית הדין הרבני בחיפה" בלבד (להלן: הסכם הגירושין). עם זאת, כעולה מהעתירה בבג"ץ 5306/22, המשיבה מתגוררת עם הקטינים בישראל בעוד המבקש מתגורר בארה"ב ולא ביקר בישראל מספר שנים.

2.על רקע האמור, הגישה המשיבה בקשה לבית הדין האזורי שבה ביקשה כי תינתן לה הרשאה "לפעול לכל צורך לצרכי הקטינים, אם בפן הרפואי ואם בפן הרגשי ואם בפן של החלטות חינוכיות". ביום 2.5.2021 קבע בית הדין האזורי כי המבקש זכאי להגיב לבקשה, אולם "בשלב זה" הבקשה תתקבל ויינתן לה תוקף של פסק דין (להלן: ההחלטה הראשונה). החלטה זו "הוקפאה" ביום 14.6.2021 לאחר שהתקבלה תגובת המבקש, שבה הביע את התנגדותו לאמור בה. במקביל, הגיש המבקש ערעור על ההחלטה הראשונה לבית הדין הרבני הגדול בטענה שבית הדין האזורי אינו מוסמך לדון בענייני אפוטרופסות ועל כן יש להורות על ביטול ההחלטה.

3.ביום 2.6.2022 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אשר דחה את ערעורו של המבקש. נקבע כי בית הדין האזורי מוסמך לדון בענייני אפוטרופסות ככל שניתנה לכך הסכמת הצדדים, וכי בענייננו ניתנה הסכמה כאמור בהסכם הגירושין שנחתם בין המבקש למשיבה. עוד נקבע כי המבקש עצמו פתח הליך בבית הדין האזורי שבו עתר לסעדים שונים הנוגעים לקטינים, וכי עניינם של הצדדים מתנהל לאורך שנים מבלי שהועלתה טענת חוסר סמכות.

בהמשך לכך, קבע בית הדין האזורי ביום 15.6.2022 כי להמלצות שנכללו בתסקיר רווחה שנערך בעניין הצדדים – ובהן ההמלצה כי המשיבה תהא רשאית לקבל באופן עצמאי החלטות בעניין הקטינים כמפורט לעיל – יינתן "תוקף קבוע" של פסק דין (להלן: ההחלטה השנייה).

4.ביום 8.8.2022 הגיש המבקש את העתירה נושא הבקשה דנן ובמסגרתה נתקפו ההחלטה הראשונה וההחלטה השנייה של בית הדין האזורי וכן פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול בערעור על ההחלטה הראשונה. העותר טען כי ההחלטות של בית הדין האזורי ופסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ניתנו בחוסר סמכות, שכן הסמכות לדון בענייני אפוטרופוסות נתונה על פי דין לבית המשפט לענייני משפחה. כן נטען כי בית הדין הרבני הגדול שגה בקביעתו כי המבקש הסכים שבית הדין האזורי ידון בענייני האפוטרופסות של הקטינים.

ביום 2.11.2022 נדחתה עתירתו של המבקש על הסף (בג"ץ 5306/22; השופט אלרון, בהסכמת השופטים ברק-ארז וכבוב), תוך שהובהר כי התערבות בית המשפט הגבוה לצדק בהחלטות בתי הדין הרבניים שמורה למקרים קיצוניים, שמקרה זה אינו נמנה עמם. נקבע, כי נוכח לשון הסכם הגירושין לא נפל בהחלטות בתי הדין פגם במישור הסמכות או בעקרונות הצדק הטבעי, וכי הטענות ששטח המבקש בעתירתו הן "ערעוריות" באופיין. עוד נקבע כי המבקש לא ערער על ההחלטה השנייה של בית הדין האזורי ועל כן יש לדחות "חלק ניכר" מעתירתו ולו מטעם זה.

5.מכאן הבקשה שלפניי, שבה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה המצדיקה לקיים בו דיון נוסף. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי בית המשפט לא דן בטענה עקרונית שהעלה בעתירתו, שלפיה בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לשלול ממתדיינים את זכות היסוד לאפוטרופסות. המבקש סבור כי בהיעדר התייחסות לטענתו נקבעה בפסק הדין הלכה חדשה, "המקימה סמכות שיפוט לבתי הדין הדתיים לדון בשלילת זכויות יסוד של האזרח", באופן שמנוגד להלכות קודמות של בית משפט זה. עוד טוען המבקש כי בפסק הדין נפלו משגים שונים, ומוסיף כי דחיית בקשתו תוביל לפגיעה קשה בו ותיטול ממנו את הזכות להשפיע על חיי ילדיו.

6.לאחר עיון בפסק הדין ובטענות המבקש, באתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

7.בית המשפט דחה את עתירתו של המבקש בשים לב לאמות המידה הנוגעות להתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים (ראו מיני רבים: בג"ץ 8712/22 פלוני נ' הנהלת בתי הדין הרבניים, פסקה 5 (26.12.2022); בג"ץ 8024/18 פלוני נ' בית הדין הרבני, פסקה 5 (26.11.2018)). בכך אין משום קביעת הלכה. המבקש סבור כי היעדר ההתייחסות לחלק מטענותיו עולה כדי הלכה חדשה. עם זאת, הליך הדיון הנוסף לא נועד לברר לראשונה סוגיות שלא נדונו בפסק הדין (ראו, למשל: דנג"ץ 4783/22 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 5 (24.8.2022); דנג"ץ 7302/21 פלונית נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 9 (15.2.2022)). לכך יש להוסיף כי הצדקה לקיום דיון נוסף אינה יכולה להתבסס על "היעדר התייחסות" אלא על הלכה ברורה ומפורשת בלבד (דנג"ץ 2094/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 6 (27.4.2022)). יתר טענותיו של המבקש מתמקדות בשגיאות שנפלו לשיטתו בפסק הדין, אולם טענות אלו הן טענות "ערעוריות" שדיון נוסף אינו האכסניה המתאימה לבררן (דנג"ץ 6020/22 משולמי נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 4 (18.10.2022)).

8.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.