דנג"ץ 5624/13 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דין בו נדחתה על הסף עתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק.

2.

המבקשת והמשיב 1 נישאו בשנת 2004. לזוג נולדו שני ילדים, בשנת 2005 ו-2006 (הם המבקשים 2 ו-3). הילד הקטן סובל ממום בלב, ועבר ניתוחים בצרפת. בשנת 2009, כאשר הנישואים בין המבקשת לבין המשיב 1 עלו על שרטון, המבקשים עברו להתגורר בצרפת. הזוג התגרש בשנת 2011 בצרפת והגירושים אושרו בבית הדין הרבני בישראל. באפריל 2013 הגיעו המבקשים לישראל בשל מות אבי המבקשת. ביום 2.5.2013 עוכבה המבקשת בנמל התעופה בן גוריון בגין צו עיכוב יציאה מן הארץ אשר ניתן בעניינה על-פי בקשת המשיב 4, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, במסגרת תיק הוצאה לפועל. ביום 5.5.2013 ניתנה החלטה בתיק ההוצאה לפועל לפיה על העותרת להפקיד את דרכונה הזר למשמורת, נוכח ניסיונותיה להשתמש בדרכון הצרפתי שברשותה על מנת לצאת מן הארץ. ביום 26.5.2013 הגיש המשיב 1, הוא גרושהּ של המבקשת, שתי בקשות לבית הדין האזורי בירושלים בענין הסדר ראיה של שני הילדים ועיכוב יציאתם מהארץ, בהסתמך על הסכם הגירושין בין השנים. באותו הליך הוצא צו המעכב את יציאת הילדים מן הארץ.

3.

חלף הגשת הליכים ערעוריים נגד ההחלטות של לשכת ההוצאה לפועל ושל בית הדין הרבני האזורי, פנו המבקשים בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה לביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ. בפסק הדין מושא הבקשה (בג"ץ 4394/13 פלונית נ' פלוני (29.7.2013), שניתן בידי השופטים ס' ג'ובראן , ח' מלצר ו- י' דנציגר ), נדחתה העתירה על הסף, מפאת סעד חלופי (ערעור בזכות על החלטת רשם ההוצאה לפועל וערעור לבית הדין הרבני הגדול על החלטת בית הדין הרבני האזורי).

4.

המבקשים הגישו בקשה זו לדיון נוסף. נטען בבקשה, בשפה רפה, כי נקבעה הלכה חדשה בפסק הדין: "חדשה, במובן זה שהיא מתעלמת מנסיבותיהם המיוחדות של המבקשים וסוטה מהלכות וכללים קיימים בסוגיית עיכובים של תושבי חוץ בארץ, וסטייה מהם בעניינינו כמוה כקביעה הלכה " (ההדגשה הוספה).

לטענת המבקשים מדובר בהלכה קשה, "קשה, שכן יש בה כדי לקרקע את המבקשים בארץ לפרק זמן בלתי סביר בנסיבות העניין, ולפגוע פגיעה חמורה בחופש התנועה ובזכותם לנהל את חייהם בכבוד ובמקומם הטבעי, ואגב כך להעצים את נזקיהם באורח ממשי". בבקשה מופיעה טענה לפיה הילד הקטן נתון מאז ניתוחי הלב שעבר במעקב קרדיאלי שוטף בבית חולים בצרפת וכי מועד הביקור הבא קבוע לחודש אוקטובר 2013. כן צוין בבקשה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ בעניין הילדים – פקע, אך נוכח צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר ממשיך לחול נגד המבקשת, אין לכך נפקות מעשית.

5.

דין הבקשה להידחות. המבקשים לא הצביעו על כל הלכה אשר שונתה בפסק הדין, שבו נקבע שנוכח קיומו של סעד חלופי אין מקום לדון בעתירה. זאת, לא בכדי, שכן ההלכה הקיימת היא שככלל – וכך פסק בית משפט זה בעבר גם כאשר מדובר בצו עיכוב יציאה מן הארץ – בית המשפט הגבוה לצדק לא יפעיל את סמכותו המקבילה כאשר העותר לא מיצה הליכים ולא פנה לסעד חלופי בדמות הגשת הליך ערעורי (ערעור או בקשת רשות ערעור) על החלטת בית דין רבני אזורי בפני בית הדין הרבני הגדול (ראו בג"ץ 3428/11 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (4.5.2011); בג"ץ 5073/13 גלבר נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים (18.7.2013) (להלן: גלבר )) או על החלטת רשם ההוצאה לפועל בפני בית משפט (בג"ץ 3015/07 אביבי נ' ראש ההוצאה לפועל (1.4.2007); בג"ץ 2222/06 לוי נ' מיקה (13.3.2006)).

טענת המבקשים היא למעשה כי בית משפט זה טעה כאשר קבע כי המקרה שלהם אינו נופל בגדר המקרים החריגים ביותר שבהם יפעיל בית המשפט את סמכותו המקבילה למרות אי הגשת הליך ערעורי (ראו פסק דין גלבר ); אלא שזו, לכל היותר, טענה בדבר יישום ההלכה הקיימת במקרה הנדון, אשר אינה מצדיקה קיום דיון נוסף ("...שאלה של יישום הלכה – כידוע – אינה מצדיקה קיום דיון נוסף" – דנג"ץ 1988/08 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (24.3.2008)).

6.

לא היה מקום להגשת בקשה זו. המבקשים יישאו בהוצאות בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה.