דנג"ץ 68-24 דנג"ץ 68-24

לפניי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8904/23 (השופטים י' עמית, י' אלרון ור' רונן) מיום 19.12.2023 (להלן: פסק הדין).

1.ביום 16.11.2023 דחה השופט י' כשר בקשת רשות לערער שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ל' ביבי) שדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דין של המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו (להלן: ההחלטה מיום 16.11.2023). עניינם של ההליכים, בתמצית, בהתנגדותה של המבקשת למימוש פרויקט בנייה בבניין מגורים שבו דירה בבעלותה.

2.ביום 19.12.2023 נדחתה על הסף עתירה שהגישה המבקשת על ההחלטה מיום 16.11.2023 (השופטים י' עמית, י' אלרון ור' רונן), תוך שצוין כי למעט מקרים יוצאי דופן – שבהם מתעוררת שאלה שעניינה בסמכות שיורדת לשורש העניין או מתגלה שרירות בתחום מינהלי טהור – בית המשפט בכובעו כבית משפט גבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור, לא כל שכן מקום שבו עסקינן בהחלטות שניתנו על ידי בית משפט זה בכובעיו האחרים. לגופה של ההחלטה מיום 16.11.2023 נקבע, כי אין בסיס לטענות המבקשת שעניינן בחוסר סמכות; ושבמסגרת החלטתו נושא העתירה דחה השופט י' כשר בקשת רשות לערער בהתאם לאמת המידה המקובלת, ולאחר שמצא כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים או חשש לעיוות דין חמור.

3.מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה חוזרת המבקשת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בעתירה נושא הבקשה שעניינן באופן שבו יש לעשות שימוש בתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בנוסף, נטען שקביעתו של בית המשפט שלפיה ההחלטה מיום 16.11.2023 ניתנה בסמכות ובהתאם לתקנה 148א לתקנות שגויה, ומשכך היא עולה כדי הלכה חדשה שסותרת הלכות קודמות, הן לעניין אופן הפעלת התקנה ופרשנות אמת המידה לבחינת בקשת רשות לערער, הן לעניין המקרים שבהם קמה עילה להתערבותו של בית המשפט בכובעו כבית משפט גבוה לצדק בהחלטות של ערכאות שיפוטיות.

4.לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הדיון הנוסף הוא הליך נדיר וחריג, ששמור למקרים יוצאי דופן שבהם נקבעה הלכה חדשה שעומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה יש מקום לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנג"ץ 8942/22 אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 8 (29.1.2023)). בית המשפט דחה על הסף את עתירתה של המבקשת בפסק דין קצר, שבמסגרתו שב על הכלל שלפיו בית משפט זה בכובעו כבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של ערכאות שיפוטיות, ובפרט כאלו שניתנו על ידו בכובעיו האחרים. בניגוד לטענתה של המבקשת, בפסק הדין לא נקבעה כל הלכה חדשה (דנג"ץ 2276/22 ניוויז'ין שרות מוניציפאלי בע"מ נ' בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, פסקה 4 (14.4.2022); כן ראו: דנג"ץ 7225/23 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 4 (7.12.2023)); וממילא טענותיה של המבקשת הן טענות ערעוריות מובהקות שאין בהן כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף (דנג"ץ 5554/23 שטרנליכט נ' משטרת ישראל, פסקה 3 (19.9.2023); דנג"ץ 3737/23 ברקאי נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (19.7.2023)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.