דנג"ץ 8942-22 דנג"ץ 8942-22

לפניי בקשה להורות על קיום דיון נוסף בפסק הדין של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ע' ברון וד' מינץ) בבג"ץ 1666/22 מיום 12.12.2022 (להלן: פסק הדין נושא הבקשה לדיון נוסף או פסק הדין). בפסק הדין דחה בית המשפט את עתירתו של המבקש נגד פסקי הדין של בתי הדין לעבודה שניתנו בעניינו.

1.המבקש שימש, החל מחודש אוקטובר 2011, כחבר סגל אקדמי במחלקה להיסטוריה כללית באוניברסיטת בן גוריון בנגב (להלן: האוניברסיטה). לאחר שהאוניברסיטה החליטה שלא לקלוט את המבקש במינוי קבע, הוא פתח במספר הליכים משפטיים, ובהם התביעה נושא הבקשה דנן – תביעה נגד סיום העסקתו. בתביעתו טען המבקש לפגמים שונים בהליך השימוע, שנוגעים בין היתר לשיקולים ששקלה האוניברסיטה במסגרתו. ביום 7.5.2020 דחה בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב' השופט י' כהן ונציגת הציבור ר' מצרי-לבני) את התביעה. בפסק הדין נדחו טענות המבקש ונקבע כי ההחלטה על סיום העסקת המבקש התקבלה משיקולים רלוונטיים. יוער כבר עתה כי חלקים נרחבים מפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה הועתק מסיכומים שהגישה האוניברסיטה.

2.המבקש הגיש ערעור על פסק דין, ובמסגרת ערעורו טען גם לפגמים שנפלו בהתנהלות המותב של בית הדין האזורי לעבודה: ראשית, שפסק הדין הועתק מכתבי הטענות שהגישה האוניברסיטה; ושנית, שהוא נחתם על ידי נציגת הציבור יממה לאחר שהחליפה את נציג הציבור ששמע את העדויות בתיק. ביום 1.9.2021 דחה בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגן הנשיאה א' איטח, השופטות ל' גליקסמן וח' אופק גנדלר ונציגי הציבור ש' זילברשטיין-היפש וש' ויצמן) את הערעור וקבע כי ההחלטה על סיום העסקת המבקש התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים. בית הדין דחה הן את טענות המבקש שכוונו להתנהלות האוניברסיטה, הן את טענותיו שכוונו להתנהלות בית הדין האזורי. אשר לטענת ההעתקה, ציין בית הדין הארצי כי נוכח טענות המבקש, ראה עצמו בית הדין הארצי מחויב לבחון את חומר הראיות "לפני ולפנים" ולאחר בדיקה זו מצא לדחות את הערעור לגופו. נקבע כי דחיית הערעור לגופו מייתרת במידה רבה את הצורך לדון בטענות המבקש. לצד זאת, העיר בית הדין הארצי כי אין "בהסתמכות" בית הדין האזורי על סיכומי האוניברסיטה, אפילו כלשונם, כדי להעיד שבית הדין לא בחן את הדברים לגופם. עוד העיר בכל הנוגע לסמיכות הזמנים בין חתימת נציגת הציבור על פסק הדין לבין מועד מינויה – כי טענה זו לא הועלתה בהודעת הערעור או בסיכומים וכי המסד העובדתי הנדרש לצורך בירורה של טענה זו ומשמעותה לא הונח לפני בית הדין הארצי.

3.ביום 7.3.2022 הגיש המבקש את העתירה נושא הבקשה לדיון נוסף. העתירה נחלקה לשניים: בחלקה הראשון העלה המבקש טענות שנוגעות להעתקת פסק הדין ולהתנהלותה של נציגת הציבור; ובחלקה השני העלה טענות לגופה של המחלוקת בינו לבין האוניברסיטה, ולטעויות משפטיות שנפלו לדבריו בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה.

4.ביום 12.12.2022 דחה בית המשפט את העתירה בפסק הדין נושא הדיון הנוסף. תחילה, ציין בית המשפט כי הטענות שהועלו לגופה של המחלוקת שבין המבקש לבין האוניברסיטה הן טענות "ערעוריות", וככאלו לא יתערב בהן בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. אשר לטענות המבקש בחלקה הראשון של העתירה, קבע בית המשפט כי המקרה דנן אינו בא בקהל המקרים החריגים שבהם יתערב בית המשפט בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. תחילה, עמד בית המשפט על כך שבניגוד לטענות המבקש, פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה אינו "שכפול" של פסק הדין של בית הדין האזורי. אשר לפרק הזמן שחלף בין מועד מינויה של נציגת הציבור לבין מועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי, ציין בית המשפט כי מדובר בטענה שמחייבת בירור עובדתי, ובשים לב גם לכך שטענה זו הועלתה זמן רב לאחר הגשת הערעור (ואף לאחר הגשת הסיכומים מטעם המבקש), יש לדחותה. מכאן פנה בית המשפט לדון בהשפעת העתקת פסק הדין על זכויות המבקש. בית המשפט ציין כי עיון בפסק הדין של בית הדין האזורי "מעלה תמונה עגומה ביותר" (פסקה 20) וזאת מאחר שחלקים נרחבים ממנו הועתקו. צוין כי הדבר מגלה מורכבות, בין היתר נוכח החשש למשוא פנים, החשש מאי הפעלת שיקול דעת עצמאי ומהעדר הנמקה. עוד נקבע כי בפסק דין מועתק יש כדי לפגוע באורח משמעותי באמון הציבור במערכת המשפט. משכך, צוין כי נקודת המוצא היא שלבעל דין שפסק דין בעניינו הועתק נגרמת פגיעה חמורה במיוחד.

5.חרף האמור, הודגש כי במקרה דנן החשש לקיומו של משוא פנים ולפגיעה בזכות הטיעון פוחת במידת מה, וזאת בשים לב לכך שההליך בבית הדין האזורי היה רחב היקף, התנהל משך שנים רבות, התקיימו בו שלושה דיונים ועדים רבים העידו ונחקרו. זאת ועוד, סבר בית המשפט כי לא ניתן להסיק באופן אוטומטי מהעובדה שפסק הדין הועתק כי לא הופעל שיקול דעת. עם זאת, גם בהינתן האמור, ואף אם בית הדין האזורי מצא לקבל את טענות האוניברסיטה במלואן, פסק הדין המועתק אינו עומד בחובת ההנמקה. משכך, ציין בית המשפט כי ייתכן שהיה מוטב אם בית הדין הארצי היה מבטל את פסק הדין ומחזיר את התיק לבית הדין האזורי לעבודה. עם זאת, נקבע כי בקביעת בית הדין הארצי לא נפל פגם משפטי שמצדיק התערבות.

6.כך, בית הדין הארצי בחן את חומר הראיות ואת טענות הצדדים ודן מחדש בסוגיות שבמחלוקת. בכך, נקבע, יש כדי לרפא את הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של המבקש ובכללי הצדק הטבעי. עם זאת, מאחר שערכאה אחת בלבד דנה בטענותיו של המבקש באופן תקין, הרי שנפגעה גם זכות הערעור שלו. בית המשפט עמד על כך שערכאת הערעור מוסמכת לדון גם בסוגיות שלא הוכרעו על ידי הערכאה הדיונית, וכי סמכות זו נתונה לשיקול דעת ערכאת הערעור. בית המשפט עמד על השיקולים שעמדו לפני בית הדין הארצי בהחלטתו לדון מחדש בסוגיות שבמחלוקת (ובכלל זאת הפגיעה בזכות הערעור של המבקש, ייעול ההליך וקיומם של הנתונים הדרושים להכרעה), וקבע כי בין אם החלטה זו נכונה ובין אם לאו, לא נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שמצדיקה את התערבות בית המשפט. נפסק כי לפני בית הדין הארצי לא ניצבה חלופה "מושלמת", וכל אחת מהחלופות לא הייתה מספקת בדרכה שלה.

7.מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי פסק הדין קבע הלכה בעניין ביטול פסק דין מועתק. לטענתו, ההלכה שנקבע בפסק הדין היא קשה, פוגעת בזכויותיו הדיוניות וסותרת הלכות קודמות, והיה על בית המשפט להתייחס לפסיקה משווה בהקשר זה. לדברי המבקש, ההלכה בפסק הדין לא התגבשה במלואה, ולא התייחסה למלוא מורכבות ומשמעות העתקת פסק דין. לטענת המבקש, פסק הדין סותר את הלכות בית משפט זה, לרבות ההלכות שעניינן היקף התערבות ערכאת הערעור בקביעות הערכאות הדיוניות. לשיטת המבקש, היה על בית המשפט לבטל את פסק הדין של בית הדין האזורי ולהתערב בפסק הדין של בית הדין הארצי נוכח הפגיעה החמורה בזכויותיו.

8.לאחר שעיינתי בבקשה לדיון נוסף, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הדיון הנוסף הוא הליך חריג ונדיר, ששמור, כמצוות סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, למקרים שבהם "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין" יש מקום לדיון נוסף (ראו, למשל: דנג"ץ 8897/22 מוזס נ' צבא ההגנה לישראל, פסקה 10 (17.1.2023)). בפסק הדין דחה בית המשפט את עתירת המבקש בהתאם להלכות בית משפט זה שעניינן היקף ההתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין לעבודה (ראו, למשל: בג"ץ 3148/22 לאור נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 8 (22.6.2022)). בית המשפט עמד על היקף הפגיעה שנובעת מפסק הדין המועתק של בית הדין האזורי (הן למבקש, הן לאינטרס הציבורי), ועל השיקולים שניצבו לפני בית הדין הארצי בהחלטתו שלא להשיב את הדיון לערכאה הדיונית, ומצא כי במכלול נסיבות המקרה אין מקום להתערב בהחלטה זו. בכך, לא קבע בית המשפט הלכה חדשה, לא כל שכן הלכה שעומדת באמת המידה שתוארה לעיל (דנג"ץ 6705/22 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, פסקה 6 (11.1.2023)).

9.אף טענת המבקש שפסק הדין קבע הלכה ביחס לפסקי דין מועתקים אינה מקימה עילה לדיון נוסף. ראשית, איני סבור כי פסק הדין קבע הלכה בהקשר זה, וכידוע, על ההלכה שלגביה מבוקש לקיים דיון נוסף להיות גלויה ומפורשת על פני הפסק (דנג"ץ 5269/22 קו לעובד נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (2.10.2022)). שנית, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענותיו נופך עקרוני, דומה כי הן מכוונות בעיקרן לתוצאת פסק הדין ולכך שבית המשפט לא הורה על ביטול פסק הדין של בית הדין האזורי. שלישית, אף מדברי המבקש משתמע כי אין מדובר בהלכה שעומדת באמת המידה שתוארה לעיל, בציינו כי ההלכה "אינה מלאה" ושטרם התגבשה (סעיפים 23 ו-35 לבקשה). יתר טענות המבקש, ובהן טענותיו לפגיעה בזכויותיו ולהתנהלות נציגת הציבור, הן טענות ערעוריות באופיין וכידוע, דיון נוסף אינו ערעור נוסף (דנג"ץ 6020/22 משולמי נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 4 (18.10.2022)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.