דנג"ץ 6705-22 דנג"ץ 6705-22

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' סולברג, ג' כנפי-שטייניץ וי' כשר) בבג"ץ 6228/22 מיום 19.9.2022 (להלן: פסק הדין), אשר דחה את עתירת המבקש לביטול פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתן בעניינו.

1.בין המבקש למשיבים 3-2 ניטש סכסוך הנוגע לירושת אביהם המנוח (להלן: המנוח), ובפרט לתוקפה של צוואה שעל פי הנטען הותיר אחריו המנוח. ביום 4.11.2015 נתן הרשם לענייני ירושה צו לקיום צוואת המנוח, אך ביום 16.7.2017 נעתר בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לבקשה שהגישה המשיבה 2, והורה על ביטול הצו (ת"ע (משפחה ת"א) 39066-03-16; השופטת ק' גיל). בהמשך לכך, ביום 3.6.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו התנגדות שהגישה המשיבה 2 לקיום הצוואה, וקבע כי המנוח לא היה כשיר לערוך אותה. כמו כן, התקבלה בקשת המשיבה 2 למתן צו ירושה על פי דין (ת"ע (משפחה ת"א) 9159-10-17; השופטת ק' גיל). בעקבות כך, המשיבות 2 ו-4 הגישו תביעה לפירוק שיתוף בדירה שנכללה בעיזבונו של המנוח, ותביעה זו התקבלה בפסק דין מיום 31.1.2019 (תמ"ש (משפחה ת"א) 31801-11-18; השופטת ק' גיל).

2.המבקש לא השלים עם פסקי הדין הללו והגיש שתי תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו לביטולם. ביום 30.9.2021 קיבל בית המשפט את תביעת המבקש לביטול פסק הדין בעניין התנגדותה של המשיבה 2 לקיום הצוואה ולמתן צו ירושה על פי דין, אך דחה את תביעתו לביטול פסק הדין בעניין פירוק השיתוף (תמ"ש (משפחה ת"א) 39115-03-19); השופטת ק' גיל). המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על דחיית תביעתו בעניין פירוק השיתוף, והמשיבה 2 הגישה ערעור על קבלת תביעת המבקש בעניין ההתנגדות לקיום הצוואה ולמתן צו ירושה על פי דין.

ביום 16.5.2022 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הערעור שהגיש המבקש בעניין פירוק השיתוף, בציינו כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה. לעומת זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור שהגישה המשיבה 2, וקבע שלא היה מקום לבטל את פסק הדין שקיבל את התנגדות המשיבה 2 לקיום הצוואה ולמתן צו ירושה על פי דין (עמ"ש (מחוזי ת"א) 31018-11-21; השופטים ע' רביד, נ' שילה וס' רסלר-זכאי). המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וביום 1.8.2022 היא נדחתה (בע"ם 4118/22; השופטת י' וילנר).

3.כשבועיים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה, ובה התבקש בית המשפט להורות על ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.5.2022, וכן על ביטול פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 31.1.2019 בעניין התביעה לפירוק שיתוף. ביום 21.8.2022 נדחתה עתירתו של המבקש על הסף (בג"ץ 5485/22; השופט י' כשר, בהסכמת השופטות ע' ברון ור' רונן), תוך שהובהר כי בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין שניתנו על ידי ערכאות השיפוט המוסמכות. בקשה לעיון חוזר בפסק הדין שדחה את העתירה בבג"ץ 5485/22 נדחתה ביום 5.9.2022.

4.ביום 18.9.2022 הגיש העותר את העתירה נושא הבקשה דנן (בג"ץ 6228/22) ובה שב על בקשתו להורות על ביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 16.5.2022. זאת, בטענה כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. ביום 19.9.2022 נדחתה עתירת המבקש על הסף (השופט נ' סולברג, בהסכמת השופטים ג' כנפי-שטייניץ וי' כשר), והוא חויב בהוצאות בסך 6,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. בדומה לפסק הדין שניתן בעתירה בבג"ץ 5485/22, הובהר כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על ערכאות השיפוט המוסמכות, וכי עניינו של המבקש אינו מצדיק חריגה מכלל זה.

5.מכאן הבקשה שלפניי, בה טוען המבקש כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה המצדיקה לקיים בפסק הדין דיון נוסף. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי חרף העובדה שבקשת רשות הערעור שהגיש בבע"ם 4118/22 נדחתה – ומשכך טענותיו לא נבחנו לגופן – נמנע ממנו לעתור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שלשיטתו ניתן בחוסר סמכות. המבקש סבור כי קביעה זו מעוררת קשיים לא מבוטלים המצדיקים לקיים בפסק הדין דיון נוסף, ומוסיף כי משמעותו של פסק הדין היא ש"לעולם לא יהיה ניתן לקבל סעד של ביטול החלטה לא חוקית".

6.דין הבקשה להידחות. תנאי סף לקיום דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמוצדק לקיים בה דיון נוסף "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה" (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בפסק הדין שב ועמד בית המשפט על ההלכה לפיה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק "אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של ערכאות שיפוטיות אחרות, אלא במקרים חריגים" (בג"ץ 2599/18 פינצי נ' שרת המשפטים, פסקה 6 (31.7.2018)), ומובן כי אין בכך משום קביעת הלכה חדשה. טענות המבקש הן למעשה טענות ערעוריות שדיון נוסף איננו האכסניה המתאימה להעלותן (ראו, למשל: דנג"ץ 6020/22 משולמי נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 4 (18.10.2022)).

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.