פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנג"ץ
9140/18
לפני:
כבוד הנשיאה א' חיות
המבקש:
אברהם ישעיהו בורר
נ ג ד
המשיבים:
1. שר האוצר משה כחלון
2. המוסד לביטוח לאומי
3. עליזה ורוור
בקשה לקיים דיון
נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון (השופטים נ' הנדל, ע' פוגלמן וי' וילנר)
מיום 24.12.2018 בבג"ץ 4413/17
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים נ' הנדל , ע' פוגלמן ו י' וילנר ) מיום 24.12.2018 בבג"ץ 4413/17. מדובר בפסק דין קצר הדוחה את העתירה שהגיש המבקש, וכך נקבע בו:
"עתירה זו עניינה החלטת ממשלה, שכותרתה 'שינוי מבנה קצבת הילדים, והנהגת חסכון ארוך טווח לכל ילד'. ההחלטה עוסקת בקצבת ילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי, ונקבע בה הצורך לעדכן את שיעור הקצבה, ולמעשה – תכנית לחסכון ארוך טווח לכל ילד. העותר [המבקש] טוען כי אין הצדקה להעדיף הורה אחד – האם – על פני הורה אחר, גם על פי הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962.
טענה כזו עשויה לעורר שאלה. ואולם, החלטת הממשלה אך משקפת את הנקבע בהסדר המיוחד שבחוק הביטוח הלאומי, לפיו הכלל הוא שקצבת הילדים החודשית משולמת לאמו של הילד. בהינתן סעיף חוק זה, אין הגיון מעשי בהפרדה בין העדפת החוק להעדפה בהחלטה האמורה. קבלת עמדת העותר יכולה לרוקן מתוכן את הוראות החוק. לכן, התמקדות בהחלטה – שנועדה להיטיב עם הילד תוך השתלבות במצב המשפטי הקיים על פי חוק הביטוח הלאומי – אינה מעלה עילה משפטית להתערבותנו".
2.
המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי פסק הדין מעורר שאלה רחבה ועקרונית, וכי קביעת בית המשפט פוגעת פגיעה חמורה בכמחצית מההורים בישראל. עוד הוא מוסיף כי החלטת הממשלה הנזכרת בפסק הדין הנ"ל לא עמדה במוקד עתירתו, וכי בית המשפט לא דן בכל טענותיו בעניין הפליה בין שני הורי הילד לעניין קצבאות הילדים.
3.
עיינתי בבקשה ובאתי לידי מסקנה כי דינה להידחות. נקודת המוצא לבחינת השאלה אם יש להורות על קיומו של דיון נוסף היא קביעתה של הלכה בפסק הדין מושא הבקשה ( דנג"ץ 8743/17 חננייב נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות , פסקה 3 (14.11.2017)). למקרא פסק הדין הקצר שניתן פה אחד עולה בבירור כי לא נפסקה בו כל הלכה, לא כל שכן הלכה ברורה ומפורשת (דנ"א 8482/17 כהן נ' אינסל , פסקה 4 (8.11.2017)).
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"א בשבט התשע"ט (27.1.2019).
ה נ
ש י א ה