דנ"פ 3282/07 עדן בסון נ. מדינת ישראל

בפניי עתירה לדיון נוסף בהחלטתו של בית המשפט העליון (השופט א' גרוניס ) מיום 27.3.07 בבש"פ 2586/07, שבה נדחה ערר שהגיש העותר, על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט ד' רוזן ) להורות על מעצרו עד תום ההליכים. זאת, לאחר שהוגש נגד העותר (ושלושה אחרים) כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים. בהחלטתו הנזכרת דחה השופט א' גרוניס את טענתו של בא-כוח העותר, כי העותר הופלה לרעה לעומת אחד הנאשמים האחרים בתיק, ששוחרר לחלופת מעצר. טענה זו היא שעומדת גם ביסוד העתירה לדיון נוסף שבפניי.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות על הסף. הוראות סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שמסדירות את הסמכות לקיים דיון נוסף בהלכות שנפסקו בבית המשפט העליון, קובעות במפורש כי התנאי לקיום דיון נוסף בפסק דין שניתן בבית משפט זה הוא כשמדובר ב"עניין שפסק [בו] בית המשפט העליון בשלושה". תנאי זה לא מתקיים, כמובן, במקרה דנן, שבו הוגשה העתירה לדיון נוסף ביחס להחלטה שניתנה על ידי שופט יחיד של בית המשפט העליון. יתרה מזו, החלטה שניתנה בהליך ביניים כערר, ניתנת לבחינה מחדש בתנאים מסויימים עם שינוי נסיבות ועל פי כללי סדר הדין הפלילי ואינה מתאימה במהותה להליך של דיון נוסף. בפסיקתנו נקבע כי הדרישה לכך, שפסק הדין שלגביו הוגשה העתירה לדיון נוסף ניתן על ידי שלושה שופטים, היא אך דרישת מינימום, וכי ניתן לקיים דיון נוסף גם בפסק דין שניתן על ידי מותב שמנה למעלה משלושה שופטים (ראו, בש"א 1481/96 נחמני נ' נחמני , פ"ד מט(5) 598); אולם בד בבד נקבע לא אחת כי אין אחיזה לשונית בהוראות החקיקתיות הרלוונטיות לאפשרות לקיום דיון נוסף בהחלטה שניתנה על ידי דן יחיד בבית המשפט העליון (ראו למשל: דנ"א 6707/95 לביא נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד מט(5) 155; דנ"פ 3211/03 הנדימן עשה זאת בעצמך בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); דנ"פ 4581/01 אסולין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי עילה כלשהי לסטות מן הכלל האמור במקרה דנן.

אשר על כן, העתירה נדחית.