המ"ן 31490-11-24 המ"ן 31490-11-24

1.לפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 3551/23 שניתן ביום 11.8.2024 (כבוד השופטים י' אלרון, ע' גרוסקופף ו-ר' רונן). המבקש הגיש את הבקשה שבכותרת ביום 13.11.2024 וביקש להאריך את המועד להגשת העתירה לקיום דיון נוסף מבלי שנקב במועד להגשתה. המשיבה מתנגדת להארכת המועד.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, בעמדת המשיבה ועמדת הסנגוריה הציבורית, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום להיעתר למבוקש. הבקשה הוגשה ביום 13.11.2024, היינו קרוב לשלושה חודשים לאחר המועד האחרון הקבוע בדין להגשת ההליך. בהתחשב בסד הזמנים הקבוע להגשת עתירה לקיום דיון נוסף – 15 ימים מיום מתן ההחלטה כאשר ימי הפגרה באים במניין (ראו: תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984; בש"א 6927/11 רוכמן נ' קיבוץ מענית, פסקה 8 (24.1.2012)) – מדובר באיחור ניכר.

3.הבקשה אף אינה מעלה "טעם מיוחד" להארכת המועד. המבקש לא הבהיר מדוע הבקשה הוגשה לאחר תום המועד להגשת ההליך. לעמדת הסנגוריה הציבורית מיום 1.12.2024, המבקש יוצג בהליך הערעורי על-ידי סנגור מהסנגוריה הציבורית והיא סברה, לאחר שבחנה את התקיימות תנאי סעיף 30 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984 ואת סיכויי הבקשה, כי אין מקום להיעתר לבקשתו להגיש עתירה לקיום דיון נוסף כנגד פסק דינו של בית משפט זה. בנסיבות אלה אף סברה הסנגוריה הציבורית שאין מקום למנות לו סנגור ציבורי לטיפול בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. בהקשר זה יצוין כי ככלל, עניינים שנעוצים במערכת היחסים בין עורך דין ללקוחו אינם מהווים "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת הליך ערעורי (ראו: בש"פ 5497/00 פלוני נ' מדינת ישראל (17.8.2000; בש"א 7312/18 פלד נ' עיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (5.11.2018), וההפניות שם).

4.לבסוף, גם סיכויי ההליך אינם תומכים בהיעתרות לבקשה, שכן על פני הדברים פסק הדין אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים בהם קמה הצדקה לערוך בירור נוסף בפני הרכב מורחב של שופטים, והדברים אף משתקפים בעמדת הסנגוריה הציבורית בהודעתה מיום 1.12.2024, כאמור.

5.אשר על כן, ובשים לב לגישה המצמצמת והקפדנית ביחס למתן הארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף (ראו: בש"פ 4620/07 שובר נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (11.6.2007); בש"א 6180/09 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (13.9.2009), וההפניות שם), הבקשה נדחית.