מ"ח 162/10 חיים מנחם נ. מדינת ישראל

1.

אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש במקרה שלפנינו. המבקש הורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' אפרתי) בעבירה של התקנה לצרכי מכירה של העתקה מפרה של יצירה הנתונה לזכויות יוצרים, לפי סעיף 3(1)(א) לפקודת זכות יוצרים ובעבירה של מכירת העתקות מפרות של יצירה הנתונה לזכות יוצרים, לפי סעיף 3(1)(ב) לפקודת זכות יוצרים. ברקע הרשעתו, עמדה מעורבותו ביצירה ובמכירה של עותקים מפרים של הספר "בעל ואישה" מאת הסופרת צרויה שליו. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים; וקנס בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ז' המר, השופט ע' פוגלמן והשופטת ת' שפירא) דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין. בעניין העונש, אף שבית המשפט המחוזי קבע כי העונש שנגזר על המבקש מאזן נכונה בין שיקולי הענישה השונים, הוחלט להקל במידת מה עם המבקש, אך בשל הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות. עונש המאסר שירוצה בעבודות שירות הועמד איפוא על 4 חודשים במקום 6 חודשים. בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי) דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש כהאי לישנא:

"באריכות רבה פרשׂ בבקשה זו בא-כוחו המלומד של העותר שורה ארוכה של טענות, שמרביתן מייחדות עצמן לעניינו הפרטני של שולחו, וככאלה – אינה מקימות עילה לקיומו של ערעור נוסף. אף שלוש הטענות שלהן לכאורה תחולה כללית, היינו, העובדה כי סעיף העבירה שיוחסה למבקש שוּנה עם תיקונה של פקודת זכויות יוצרים, העובדה שהרכבים שונים של בית-המשפט המחוזי דנו בבקשה להוספת ראיות ובערעור גופו, והעובדה שאחד השופטים חתם על פסק-הדין בערעור לאחר שהתמנה לבית-המשפט העליון, הן טענות סרק ואין בהן כל ממש. העונש המתון שנגזר גם הוא אינו מצדיק התערבותה של ערכאת ערעור שנייה. בהיעדר, אפוא, עילה להתיר קיומו של ערעור שני, דין הבקשה להידחות, וכך אני עושה".

2.

המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר ועימה בקשתו זו לעיכוב ביצוע עונשו, כשבפיו הטענה כי הוא חף מפשע וכי בידיו ראיות נוספות העשויות לשפוך אור על הבקשה ולהוביל לזיכויו במסגרת המשפט החוזר. עוד טוען המבקש כי אין טעם שהבקשה למשפט חוזר תוכרע לאחר ריצוי העונש. על פי תגובתה מיום 17.1.2010, מתנגדת המשיבה לעיכוב הביצוע, תוך שהיא מדגישה כי הטעמים העומדים ביסוד בקשתו של המבקש למשפט חוזר – נדונו ונדחו על ידי השופט לוי במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור. המשיבה טוענת כי בפי המבקש אין כל ראייה חדשה העשויה להשפיע על תוצאות המשפט בעניינו. לטענתה, מדובר בראייה שנדונה על ידי הערכאה הדיונית ועל ידי ערכאת הערעור וטענות המבקש בעניינה נדחו. בנוסף, לטענת המשיבה, סיכויי הבקשה למשפט חוזר אינם גבוהים כלל ובנסיבות אלה, אין להיעתר לבקשה לעיכוב הביצוע.

3.

כאמור, אין להורות על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש. מבלי לקבוע מסמרות בדבר נראה כי טענות המבקש בבקשה למשפט חוזר נדונו, הן על ידי בית המשפט המחוזי בשלב הערעור והן על ידי בית משפט זה בשלב הבקשה למשפט חוזר, ונדחו. יכולתו של המבקש לבסס בתשתית עובדתית, איתנה וממשית את קיומה של מי מן העילות לקיום משפט חוזר מוטלת לכאורה בספק ואף בכך שסיכויי הבקשה לכאורה אינם גבוהים יש כדי להשפיע על שאלת עיכוב הביצוע. זאת ועוד, ידוע כי בקשה למשפט חוזר כשלעצמה אינה מקימה עילה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר, ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן עשוי בית המשפט להיעתר לה (מ"ח 6835/05 יחיא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.12.2007) והאסמכתאות המובאות שם). לא שוכנעתי כי קיימות נסיבות מיוחדות שכאלו בענייננו. אף באורכה הקצר יחסית של תקופת המאסר הצפויה למבקש אין כדי להצדיק את עיכוב הביצוע במקרה הנוכחי (מ"ח 7724/05 מאיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 9.9.2005)). עם זאת, טוב תעשה המשיבה אם תפעל להגשת עמדתה בעניין הבקשה למשפט חוזר שהגיש המבקש מהר ככל האפשר.