מ"ח 162/10 חיים מנחם נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ) .

1.

השתלשלות ההליכים – המבקש הורשע על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' אפרתי) בעבירה של התקנה לצרכי מכירה של העתקה מפרה של יצירה הנתונה לזכויות יוצרים, לפי סעיף 3(1)(א) לפקודת זכות יוצרים; ובעבירה של מכירת העתקות מפרות של יצירה הנתונה לזכות יוצרים, לפי סעיף 3(1)(ב) לפקודת זכות יוצרים; זאת בגין ייצור ומכירת עותקים של הספר "בעל ואישה" מאת הסופרת צרויה שליו. על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים; וקנס בסך 30,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתו. המבקש ערער הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ז' המר, השופט ע' פוגלמן והשופטת ת' שפירא) דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין. בעניין העונש, אף שבית המשפט קבע כי העונש שנגזר על המבקש מאזן כראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים, הקל בית המשפט עם המבקש והעמיד את עונש המאסר שירוצה בעבודות שירות על 4 במקום 6 חודשים (ע"פ 70281/06). בית משפט זה (כב' השופט א' א' לוי) דחה ביום 1.12.2009 את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש (רע"פ 9514/09). בקשה של המבקש לעיכוב ביצוע עונשו, אשר הוגשה עם הבקשה למשפט חוזר, נדחתה על ידי ביום 19.1.2010.

2.

הבקשה למשפט חוזר – בבקשתו למשפט חוזר מעלה המבקש שתי טענות עיקריות. ראשית, המבקש טוען לקיומה של ראיה חדשה אשר יש ביכולתה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. לטענת המבקש, מעדות של חוקרת במס הכנסה אשר ניתנה במסגרת דיון בבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתיק נפרד, עולה מידע אשר יכול להשפיע על תוצאות המשפט בעניינו. המבקש טען לאורך כל ההליכים המשפטיים בעניינו כי הדמות המרכזית בביצוע העבירות בהן הורשע הינה אדם בשם דוד, ולא הוא, ולכן אין להרשיעו בעבירות בהן הואשם. אותו דוד לא מסר עדות במסגרת משפטו של המבקש. עם זאת, לטענת המבקש, הפרוטוקול האמור של עדות החוקרת מעיד על קיומו של דוד. על כן, טוען המבקש, יש להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו, וזאת על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון מחדש את הרשעתו בעבירות, הפעם תוך התחשבות גם בעדות שתינתן על ידי דוד.

טענה שנייה של המבקש נוגעת לעובדה שהרכבים שונים של בית המשפט המחוזי דנו בבקשה להוספת ראיות ובערעור גופו. במסגרת הערעור על פסק הדין של בית משפט השלום, המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להוספת ראיות: המבקש ביקש להוסיף לראיות בעניינו את הפרוטוקול האמור לעיל, בו הוזכר אותו דוד. סגנית הנשיא ברלינר, סגן הנשיא המר והשופט קרא החליטו לקבל את העמודים הרלוונטיים מהפרוטוקול, אך יחד עם זאת קבעו כי להערכתם אין לעמודים הללו כל משמעות לגבי ערעורו של המבקש. את פסק הדין בערעור בעניינו של המבקש נתנו סגן הנשיא המר, השופט פוגלמן והשופטת שפירא. לטענת המבקש, כיוון שהרכבים שונים של בית המשפט המחוזי דנו בבקשה לצירוף ראיות ובערעור גופו, הראיה אותה ביקש לצרף לא זכתה להתייחסות ראויה במהלך הערעור.

3.

עמדת המשיבה

– המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה למשפט חוזר. ראשית, לטענת המשיבה, העילות הנטענות על ידי המבקש נדונו ונדחו על ידי בית משפט זה במסגרת הבקשה לרשות ערעור. יתרה מכך, לטענת המשיבה, הראיה החדשה לכאורה אותה מציג המבקש נדונה לגופה על ידי ערכאת הערעור, ועל אף זאת קבע בית המשפט כי אין להתערב בהרשעתו של המבקש.

הכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש למעשה טוען כי מתקיימות בעניינו שתי עילות לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט בגינן יש להורות על משפט חוזר. העילה הראשונה, לטענת המבקש, היא קיומה של ראיה חדשה אשר יכולה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו (סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט). העילה השנייה לטענת המבקש היא שנגרם לו עיוות דין המצדיק משפט חוזר (סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט), וזאת, כאמור, כיוון שהרכבים שונים של בית המשפט המחוזי דנו בבקשה להוספת ראיה ובערעור גופו. דינן של שתי הטענות להידחות ואין מקום להורות על משפט חוזר.

5.

ראשית, טענותיו של המבקש לגבי הראיה "החדשה" הן, במהותן, בעלות אופי ערעורי: מ דובר

בטענות שהועלו ונדחו בערעור לבית המשפט המחוזי ובמסגרת בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה, וכעת המבקש מנסה להעלותן שוב. הלכה היא כי בקשה למשפט חוזר אינה אמצעי להעלות בשנית – או במקרה זה, אף בשלישית – טענות שנדונו בבית המשפט ונדחו (ראו לעניין זה ראו מ"ח 4804/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 10 לפסק הדין והאסמכתאות שם (טרם פורסם, 17.9.2009)). משנדונה הראיה במסגרת הערעור, אין היא יכולה עוד להיחשב כראיה חדשה. די היה בכך כדי לדחות את טענות המבקש לעניין הראיה "החדשה".

6.

בבחינה למעלה מן הצורך, גם לגופן, טענות המבקש אינן מגלות עילה לקיומו של משפט חוזר. על אף טענותיו, המבקש אינו מראה ראיה חדשה שיכולה הייתה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו , והוא גם אינו מצליח לעורר חשש כלשהו לקיומו של עיוות דין. הראיה "החדשה" לה טוען המבקש היא כאמור קיומו של פרוטוקול בו מוזכר אותו דוד שלטענת המבקש נטל חלק בעבירות בהן הורשע המבקש. ואולם, ראיה זו נדונה בבית המשפט המחוזי אשר קבע:

"נתנו דעתנו גם לפרוטוקול הנוסף שהתקבל, כאמור, כראייה נוספת בערעור. גם מפרוטוקול זה עולה, כי אין כל ראייה קונקרטית, בין חשבוניות מס ובין אחרת, ממנה ניתן ללמוד על זהותו של דוד. מכל מקום, מוכנים אנו להניח לטובת המערער, לצורך הדיון, כי אותו דוד אכן קיים ויש לו מעורבות בעשיית העתקות מפרות. גם בהינתן האמור, אין בכך לשנות את תמונת הראיות שהיתה לפני בית-משפט קמא, שהצביעה על מעורבות ישירה ומרכזית של המערער בכל שלב משלבי הפרשה נושא האישומים. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענתו, כי מעורבותו בפרשה הסתכמה בכך שנשלח על-ידי דוד לאסוף את הספרים מבית הדפוס. נסכם, אפוא, כי גם בהנחה המקלה, לפיה דוד נטל אף הוא חלק בביצוע העבירה, המערער הוא – למצער – מבצע בצוותא, שנטל חלק מהותי בביצוע המעשים המיוחסים בכתב האישום" (עמ' 15 לפסק הדין)

נוכח דברים ברורים אלה ברור כי אין מדובר בראיה חדשה אלא בראיה שעמדה מול עיני בית המשפט המחוזי ומכל מקום אין מדובר בראיה אשר ביכולתה לשנות את התוצאה במשפט לטובת המבקש. קיומה של ראיה זו אינו מקים אפוא עילה למשפט חוזר.

7.

לעניין טענתו של המבקש לפיה נגרם לו עיוות דין בשל כך שהרכבים שונים של בית המשפט המחוזי דנו בבקשה להוספת ראיות ובערעור: כפי שניתן להיווכח מן הציטוט שהובא לעיל, הרי שהמותב אשר פסק בערעור של המבקש נתן במפורש את דעתו לראיה הנוספת שצרף המבקש לערעור. כיוון שהראיה הייתה בפני ההרכב שדן בערעור, והוא דן בה, אין כל משמעות מעשית לשינוי המותב, ולא קיים חשש כלשהו לקיומו של עיוות דין, קל וחומר שלא חשש ממשי לעיוות דין, כזה המצדיק עריכת משפט חוזר (לעניין זה ראו, למשל, מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(1) 529, 565ג (1999)).

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית.