מ"ח 5490/09 אלון כהן נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשה שנייה מטעם המבקש לקיומו של משפט חוזר בעניינו. את העובדות המשמשות לה כרקע, פירטתי בהרחבה בהחלטתי הקודמת בעניינו, ולהלן תמציתן. המבקש הורשע, בבית משפט השלום בצפת, בכך שבמסגרת תפקידו כשוטר הוא ביצע בתאריך 28.9.97 מרדף אחר רכב בו נהג יוסי ביתן, שהיה, אותה עת, קטין (להלן: המתלונן) שעה שזה הסיע את סבתו, שרה ביתן ז"ל. נקבע, כי במהלך המרדף, פגע הרכב המשטרתי בעמוד חשמל (להלן: התאונה). לאחר זמן קצר, עצר המתלונן את הרכב, ואז עצר אותו המבקש בגין נהיגה ללא רישיון; הכניסו בכוח לניידת המשטרתית; סטר לו ואיים עליו בבוטות ובגסות. עוד נקבע, כי משהגיעו השניים לתחנת המשטרה, כבל המבקש את ידיו של המתלונן באזיקים, מילא דו"ח משטרתי והכריח את המתלונן לחתום עליו מבלי שניתנה לו הזדמנות לעיין בו. בהמשך, במהלך חקירה שנפתחה בעקבות התאונה, מסר המבקש גרסה כוזבת לפיה אותה תאונה נגרמה כתוצאה מכך שהמתלונן נסע לאחור ופגע בניידת. בגין כל אלה, הורשע המבקש בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש, גרימת נזק לרכוש, שיבוש מהלכי משפט ותקיפה סתם. בעקבות כך הוא נדון לעשרה חודשים מאסר על תנאי, קנס בסך 1,500 ש"ח וחויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. בנוסף, נדון המבקש לפסילה בפועל מנהיגה במשך שישה חודשים, ופסילה על תנאי של שמונה חודשים.

2.

את השגותיו כנגד הרשעתו הביא המבקש בפני בית המשפט המחוזי – אולם ערעורו נדחה, וכך היה גם גורלה של בקשת רשות ערעור שהגיש לבית משפט זה (רע"פ 11459/04 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.12.2004)). בהמשך, עתר המבקש לקיומו של משפט חוזר, תוך שהוא טוען לקיומן של ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את תוצאת משפטו. אותן ראיות כללו חוות-דעת של מומחים שונים, וכן תוצאות של בדיקת פוליגרף שנערכה לו ושבה נמצא, לטענתו, דובר אמת. עוד טען המבקש, כי נוכח הממצאים העובדתיים שהוצגו מטעמו, מתעורר חשש ממשי כי בהרשעתו נגרם לו עיוות-דין. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 2.10.2008, בה קבעתי כי הראיות החדשות שהוצגו מטעם המבקש אינן מקימות עילה לקיומו של משפט חוזר, וכי שקלולו של חומר הראיות שהציג יחד עם חומר הראיות שהוצג בערכאות השונות שדנו בעניינו, מוביל למסקנה כי בהרשעה לא היה כרוך עיוות דין כלשהו (מ"ח 2593/08 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.10.2008)).

3.

עתה שב המבקש ועותר לקיומו של משפט חוזר, ובבקשתו הוא וטוען לקיומן של ראיות חדשות

–

שונות מאלו שעליהן התבססה בקשתו הקודמת:

האחת , הודעתה של גב' שרה ביתן ז"ל, סבתו של המתלונן, שכאמור, שהתה עמו ברכב בזמן המרדף והתאונה, ולגרסת המבקש לא הגיעה לידי ההגנה. נטען, כי מהודעה זו עולה תמונה שונה בתכלית של האירוע מזו שנמסרה על ידי המתלונן, והיא כלל לא הזכירה את התנגשות הרכב המשטרתי בעמוד החשמל. הראיה השנייה היא תכתובת העוסקת ב התנהלותה התמוהה, לשיטת המבקש, של התביעה, אשר נמנעה מלהביא את הגב' ביתן לעדות בבית המשפט. בהקשר זה טוען המבקש, כי אין יסוד לטענת בא-כוח המדינה לפיה גב' ביתן לא הובאה לעדות עקב מצבה הרפואי ובעיות זיכרון מהן סבלה. הראיה השלישית , היא אישור מטעם חברת החשמל, המלמד על כך שביום התאונה לא נתקבלה אצלה הודעה על קריאה או תקלה בקשר עם פגיעה בעמוד חשמל. על אלה מוסיף המבקש טענות שונות המופנות נגד ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בידי הערכאות אשר דנו בעניינו. מנגד, סבורה המשיבה, כי הראיות החדשות עליהן מבוססת הבקשה אינן מקימות עילה לקיומו של משפט חוזר, ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי הצדק עמה, וכי דין הבקשה להידחות.

4.

סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מאפשר להורות על קיומו של משפט חוזר, מקום בו "הוצגו עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". הראיות אליהן הפנה המבקש בתמיכה לבקשתו אינן נמנות על אלה. באשר להודעתה של גב' ביתן ז"ל - ספק בעיני אם הודעתה זו אכן מהווה "ראייה חדשה", שכן מלכתחילה צוין שמה בכתב האישום כעדת תביעה, והיא הייתה צפויה להתייצב למסירת עדות ביום 19.2.2002. בנסיבות אלו, קשה לקבל את טענת המבקש –

הנטענת עתה לראשונה – לפיה כלל לא ידע על כך שגב' ביתן מסרה הודעה במשטרה, וכי הודעה זו לא הגיעה לידיו. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח כך שטענת המבקש בעניין זה נסמכת, בעיקרה, על אמירה עמומה של בא-כוחו לשעבר, עו"ד ליאור אפשטיין, לפיה " לפי מיטב זכרוננו הודעתה הנ"ל של הגב' ביתן לא הייתה בחומר החקירה שנמסר לנו" (סעיף 9 לנספח י"ג לבקשה). אמנם, בקשה למשפט חוזר עשויה להתבסס גם על ראיות אותן היה ניתן להציג בעת ניהול המשפט, ובלבד שניתן טעם מניח את הדעת לשיהוי בהצגתן (מ"ח 2435/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.6.2009); מ"ח 8086/07 אורקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2008)). טעם כזה לא ניתן בענייננו.

אף לגופו של עניין, איני סבור כי הודעה זו הייתה עשויה להוביל לשינוי תוצאת המשפט. הרשעתו של המבקש התבססה על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים, לרבות עדותו של המתלונן

– אשר נמצאה עקבית ואמינה – ועדותו של בוחן תנועה שבדק את אזור התאונה. את התרשמותו ממכלול ראיות התביעה סיכם בית משפט השלום כך:

"עדויות עדי התביעה, ככלל ועל דרך העיקרון, היו סבירות, אמינות מהימנות ועומדות במבחן ההיגיון וניסיון החיים השיפוטי הכללי. על-פי התרשמותי הישירה מעדים אלה, קובע אני בזה, כי המדובר בעדים אמינים. בעדויותיהם, לא מצאתי סתירות מהותיות ויורדות לשורשו של עניין. ניתן לומר, כי עדויות עדי התביעה שלמות, הגם שלאו-מושלמות הן... עדויות אלה, מחזקות האחת את רעותיה. וכן מצאתי אישור, תימוכין וחיזוק למכביר לעדויות אלה בשאר הראיות שבתיק, הן אלה של התביעה והן אלה של ההגנה... ניתן לקבוע, כי עדות [המתלונן] סבירה, הגיונית, אמינה ומהימנה. התרשמתי מה[מתלונן] כעד מהימן. בפני, אין ראיה קבילה ובעלת משקל אשר בכוחה להטיל ספק באמיתות גרסת ה[מתלונן]. אכן, עדות [המבקש] בעניינים הקרדינליים עומדת בסתירה מוחלטת לעדות הקטין, אך אין בכך כל רבותא... עדות ה[מתלונן] עומדת היטב במבחן ההיגיון, השכל הישר, הסבירות וניסיון החיים" (עמ' 95-94 להכרעת הדין).

מאידך, מצא בית משפט השלום כי גרסתו של המבקש באשר לאופן התרחשות התאונה – גרסה עליה מבוססת גם בקשתו הנוכחית – מלאת סתירות ופרכות, בלתי עקבית ועל כן אין להסתמך עליה (עמ' 101-100 להכרעת הדין). קביעותיו וממצאיו של בית משפט השלום בעניינו של המבקש התבססו, אפוא, על התרשמותו ממכלול העדים והראיות שהובאו לפניו, והודעתה של גב' ביתן – עליה משליך המבקש את יהבו –

אין בה דבר הסותר ממצאים אלה. אכן, כטענת המבקש, הודעה זו איננה מתייחסת לתאונה בה היה מעורב, אולם נוכח אופייה התמציתי, איני סבור כי ההבדלים בינה לבין גרסתו המפורטת של המתלונן מערערים כהוא זה את התשתית העובדתית עליה נסמכה ההרשעה. מסקנה זו מתחזקת נוכח כך שבזמן האירוע ישבה גב' ביתן לצידו של המתלונן ולא נהגה ברכב, והייתה נתונה, לגרסתה שלה, בסערת רגשות של ממש. בנסיבות אלה, כלל לא ברור אם הייתה יכולה להבחין או הבחינה בפועל במה שאירע לרכב המשטרתי בזמן המרדף. כך או כך, גרסתו של המבקש – לפיה אירעה התאונה כתוצאה מהתנגשות הניידת המשטרתית ברכבו של המתלונן – איננה מוצאת כל תימוכין בהודעתה של גב' ביתן. אוסיף ואומר, כי עמדתי באשר לראייה המתייחסת להודעתה של חברת החשמל – לפיה ביום האירוע לא נתקבלה תלונה או קריאה על תקלה בעמוד חשמל בזירת התאונה – זהה, שכן ראיה זו אינה יכולה לשנות את ממצאיה של הכרעת הדין, המבוססת, כאמור, על קביעות שבעובדה ומהימנות ועל עדויות מומחים.

5.

טענתו של המבקש בדבר ראיות המעידות על התנהגות לקויה מצידה של המשיבה, אשר לא העידה את גב' ביתן חרף כך שלא הייתה מניעה רפואית לעשות כן

– נטענו בעלמא וללא כל סימוכין. המבקש – הטוען כי גב' ביתן לא סבלה כלל מבעיית זיכרון – מסביר, באותה נשימה ממש, כי לא הייתה לו כל גישה למסמכיה הרפואיים של גב' ביתן. לא ברור, אפוא, על מה נסמכות טענותיו בעניין זה. יתר טענותיו של המבקש, בגדרן הוא משיג על הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינו, כבר נדונו והוכרעו בידי הערכאות השונות, והליך – שני במספר – של בקשה לקיומו של משפט חוזר, אינו זירה הולמת לשוב ולהידרש להן.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.