מ"ח 9269/07 רם ברמן נ. מדינת ישראל

הבקשה שלפני כונתה "בקשה לעיון חוזר בהחלטת כב' השופטת מ' נאור ובקשה חדשה למשפט חוזר עפ"י סעיף 31". הבקשה מנוסחת בחלקה כסיכומים בערכאה הדיונית ובחלקה כהודעת ערעור ולא כבקשה (שניה) למשפט חוזר. המבקש הורשע בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"פ 10363/00), ערעורו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחה (ע"פ 71766/04). בקשה שהגיש המבקש למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה נדחתה אף היא (רע"פ 8662/06). המבקש הגיש בקשה למשפט חוזר אשר נדחתה על ידי ביום 22.8.2007 (מ"ח 7/07). המבקש לא אמר נואש וביום 25.10.2007 הגיש בקשה שנייה למשפט חוזר, היא הבקשה הנוכחית.

השתלשלות ההליכים

1.

מסכת האירועים שהובילה לבקשה שלפני פורטה על ידי בהחלטה בעניין הבקשה הראשונה למשפט חוזר, ועל כן אחזור על עיקריה בלבד. המבקש הואשם בשני אישומים בעבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה לפי סעיף 280(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(7) וסעיף 2(9) יחד עם סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"ט-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"); הפרת חובת סודיות לפי סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות; וסחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין. שני האישומים מתייחסים לשימוש אסור שעשה המבקש במאגרי המידע של נציבות מס הכנסה, אליהם היתה לו גישה מתוקף עבודתו כמפקח במשרד מס הכנסה. על פי האישום הראשון, בין השנים 1998-1995 נהג המבקש לדלות ממאגרי המידע נתונים אישיים לגבי אנשים שונים שעמם בא במגע. על פי האישום השני, השתמש המבקש בנתונים רגישים המצויים במאגרי המידע בנוגע לאדם בשם גיל דקלו (להלן: "המתלונן"). על פי אישום זה, המבקש, שהיה מצוי בסכסוך משפטי עם המתלונן שלח למשפחת המתלונן מכתבים ובהם חשף פרטים אישיים על המתלונן ואיים בהפצתם ברבים, וזאת על מנת להניע את המתלונן להעביר לו סכום של 60,000 ש"ח שהמבקש סבר שמגיע לו מהמתלונן.

2.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו הרשיע את המבקש, ביום 23.5.2004, בשני האישומים. בית המשפט גזר על המבקש עונש של ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכן התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע למשך שנה.

3.

המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וערעורו נדחה ביום 30.6.2006 תוך שבית המשפט קובע כי המבקש עשה שימוש אסור במאגרי המידע והפר את חובותיו. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות במעשיו של המבקש משום סיפוק סקרנות גרידא אלא כצבירת מידע לשם שימוש אפשרי בעתיד. כמו כן קבע בית המשפט כי מסקנותיו של בית משפט השלום, לפיהן התמלאו יסודותיה של עבירת הסחיטה באיומים, מוצדקות ואין מקום להתערב בהן.

4.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגיש המבקש בקשת ערעור לבית משפט זה. הבקשה נדחתה על ידי כבוד השופט א' א' לוי ביום 5.11.2006. טעם הדחייה היה כי הרשעת המבקש התבססה על ממצאי מהימנות שנדונו הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי ערכאת הערעור ואין מקום לבחינתם המחודשת.

הבקשה הראשונה למשפט חוזר

5.

ביום 1.1.2007 הגיש המבקש כאמור בקשה ראשונה לקיום משפט חוזר בשל התקיימותן, לטענתו, של שתי עילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. ראשית טען כי בידיו ראיות חדשות השופכות אור על הפרשה, ובכך לטענתו קמה העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט; שנית טען כי נגרם לו עיוות דין המקים עילה למשפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. לפי הנטען, עיוות הדין מקורו בקנוניה שנרקמה כנגדו בין משפחת המתלונן לבין בכירים בנציבות מס הכנסה וגורמים בפרקליטות. קנוניה זו היא שהובילה לטענת המבקש להרשעתו, על אף שלא היו די ראיות להוכחת האישומים נגדו. עוד טען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל יחס בלתי ראוי שגילה כלפיו שופט בית משפט השלום.

6.

בקשתו של המבקש למשפט חוזר נדחתה על ידי כאמור ביום 22.8.2007. נקבע כי בראיות החדשות להן טען המבקש לא היה דבר העשוי להביא לשינוי תוצאת המשפט. כמו כן נדחו שתי טענותיו של המבקש שנועדו לבסס את עילת עיוות הדין. הטענה בדבר דיות הראיות נדחתה כיוון שזוהי טענה ערעורית במהותה שאינה מקימה עילה למשפט חוזר, והיא גם נבחנה על ידי ערכאת הערעור ונדחתה. כמו כן נדחתה טענת המבקש כי נגרם לו עיוות דין באופן שבו התייחס בית משפט השלום לטענותיו. עיון בפרוטוקול הביא למסקנה ההפוכה, כי בית המשפט נהג כלפי המבקש באורך רוח והיה קשוב לטענותיו.

הבקשה השנייה למשפט חוזר

7.

ביום 25.10.2007, כחודשיים לאחר שנדחתה בקשתו הראשונה למשפט חוזר, הגיש המבקש בקשה שנייה למשפט חוזר בעניינו, היא הבקשה שלפני. בבקשתו מעלה המבקש שלוש טענות. ראשית, טוען המבקש כי בפני בית המשפט לא היו די ראיות להרשעתו לפי סעיף 428 לחוק העונשין בעבירת סחיטה באיומים, וכי הרשעתו באישום זה נבעה מהטעיית בית המשפט על ידי המשיבה, ובכך נגרם למבקש עיוות דין. טענה זו מתבססת על כך שבפני בית המשפט לא נמצאו מכתבי האיום, שעל פי הנטען בכתב האישום, המבקש שלח למתלונן. עוד טוען המבקש כי הוא לא נחקר במשטרה ולא העיד בבית המשפט בקשר לעבירת הסחיטה באיומים. לטענתו, המשיבה הונתה את בית המשפט כאשר טענה בתגובתה לבקשה הראשונה למשפט חוזר כי הנושא עלה במשטרה וכן בעדות המבקש בבית המשפט; שנית, טוען המבקש לעיוות דין בכך שהרשעתו בבית משפט השלום נבעה מהתנהגות בלתי ראויה של השופט. הנימוקים לטענה זו של המבקש הינם התמשכות המשפט על פני ארבע שנים וכן תחושתו של המבקש שהשופט נהג כלפיו בקוצר רוח; שלישית, מפנה המבקש את בית המשפט להצהרות פומביות שניתנו על ידי בכירים בנציבות מס הכנסה ואשר מחזקות לשיטתו את טענת הקנוניה הקיימת נגדו. מדובר בשתי הצהרות, אשר לא צורפו לבקשה שלפני. האחת ניתנה, על פי טענת המבקש, על ידי מר אמיר כהן, מבקר נציבות מס הכנסה, בדיון בועדת הכספים של הכנסת, והשנייה ניתנה, על פי טענת המבקש, בראיון עיתונאי על ידי הגברת שושנה שטרן,

ראש מדור אבטחת מידע בנציבות מס הכנסה. המבקש טוען כי על פי הצהרות אלו, המדיניות הפנימית של נציבות מס הכנסה הינה שלא להגיש תלונה למשטרה כנגד עובד שעשה שימוש אסור במאגרי המידע כאשר מתברר שהשימוש נבע מסקרנות גרידא וכי לא נעשה במידע שימוש לרעה. טענתו של המבקש היא שהשימוש שעשה במאגרי המידע נבע מסקרנות בלבד, ומכאן שההחלטה להגיש כנגדו תלונה למשטרה, בניגוד למדיניות המוצהרת של נציבות מס הכנסה היא עדות לרדיפה האישית כנגדו.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה

8.

עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי הבקשה אינה מגלה עילה למשפט חוזר. לגישת היועץ המשפטי לממשלה, הטענות שמעלה המבקש נטענו כבר בהליכים הקודמים לרבות בבקשה הראשונה למשפט חוזר, ומאחר שלא הועלתה כל טענה חדשה אין הצדקה לשינוי ההחלטה. היועץ המשפטי לממשלה מוסיף וטוען כי הבקשה גם אינה מעלה חשש לעיוות דין. בתשובה לטענה כי המשיבה הונתה את בית המשפט בתגובה לבקשה הראשונה למשפט חוזר, מפנה היועץ המשפטי לממשלה לתגובתו הראשונה ואל המסמכים שצורפו אליה. מסמכים אלו הינם הודעת המבקש במשטרה ועדותו בבית משפט השלום בנוגע לעבירת הסחיטה באיומים.

הכרעה

9.

דין הבקשה להידחות ואין מקום להורות על משפט חוזר. בבקשה הראשונה למשפט חוזר נטענו, נידונו ונדחו כל טענותיו של המבקש אשר נועדו לבסס עילת עיוות דין לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. טענתו של המבקש בדבר חוסר הבסיס הראייתי להרשעה נדחתה, כאמור, בהיותה טענה ערעורית במהותה. כן נידונה ונדחתה טענתו כי לא היה זכר לעבירת הסחיטה באיומים בהליכי החקירה והמשפט. נדחתה גם הטענה בדבר יחס בלתי הוגן של בית משפט השלום כלפי המבקש ונמצא כי אין לה בסיס. המבקש חזר שוב על טענות אלו שכבר נדונו ונדחו. תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר) התשי"ז-1957, קובעת כי:

"סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה".

על כן אין מקום לדון שוב בטענות אשר שימשו יסוד לבקשה שסורבה ואשר ממילא אין בהן כדי לבסס עילה למשפט חוזר (ראו והשוו: מ"ח 289/01 ביטון נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 6.8.2001); מ"ח 3875/04 גבאי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 11.5.2004)).

10.

המבקש הוסיף וטען כי קיימות ראיות חדשות המצדיקות משפט חוזר. המדובר כזכור בהצהרות שניתנו, לטענת המבקש, על ידי בעלי תפקידים בכירים בנציבות מס הכנסה ושלפיהן, כך נטען, המדיניות הנוהגת היא שלא להגיש תלונה למשטרה כנגד עובד שעשה שימוש אסור במאגרי המידע מסקרנות בלבד. דין טענה זו להידחות. ראשית, הראיות עצמן לא צורפו לבקשה למשפט חוזר; שנית וזה העיקר, אותן "ראיות" - הצהרות, אינן רלבנטיות למקרהו של המבקש. בית המשפט המחוזי הבהיר מעל לכל ספק כי לא

ניתן להתייחס למעשיו של המבקש כאל סקרנות גרידא, כיוון שהוא צבר מידע לגבי אנשים שביחס אליהם היתה לו סיבה מעשית להחזיק במידע ואף להשתמש בו. משום כך ממילא אין באותן הצהרות, דבר העשוי לשנות את תוצאת משפטו של המבקש, כנדרש לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט.

11.

ניכר מההליכים הקודמים ומהבקשות שנידונו לפני כי המבקש מתקשה להשלים עם הרשעתו, אולם בכך אין די בכדי להקים עילה למשפט חוזר, כפי שכתבתי בפרשה אחרת:

"בבסיסו של הליך המשפט החוזר עומד האיזון בין שני ערכים. מצד אחד קיים הערך שעניינו הצורך בחשיפת האמת והבטחת מנגנון דיוני שיאפשר תיקון טעות שנפלה בהרשעתו של אדם. מצד שני מצוי הערך של ודאות וסופיות הדיון. האיזון הראוי בין שני ערכים אלה מחייב כי לא יתקיים משפט חוזר אך ורק משום שנאשם מתקשה להשלים עם הרשעתו." (מ"ח 7203/07 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 30.6.2008)).

המבקש, שאינו מיוצג, מתקשה להשלים עם הרשעתו והוא מעלה שוב ושוב אותן טענות. ואולם, המבקש לא הצביע לא בבקשתו הראשונה ולא בבקשתו זו על עילה המצדיקה משפט חוזר.

בשולי הדברים אוסיף כי בבקשתו השנייה למשפט חוזר ומעלה המבקש שורה של שאלות בקשר לעבירת הסחיטה באיומים שבה הורשע ואשר לטענתו מעולם לא ניתן להן מענה כגון: "מה עלה בגורל מכתבי האיומים", "מה סחטתי", "את מי סחטתי". לאחר שעיינתי בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נוכחתי כי התשובות מצויות בהם, ואין לי אלא להפנות את המבקש לאמור שם.

12.

הבקשה הנוכחית נדחית אף היא.