מ"ח 3875/04 ניסים גבאי נ. היועץ המשפטי לממשלה

זוהי בקשה שניה של המבקש, ניסים גבאי, להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו. בתאריך 6.4.00 הוגש כתב אישום לבית המשפט השלום בנתניה, בו יוחסה למבקש עבירה של איום בכוונה לרצוח, לפי סעיף 307 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום נטען, כי המבקש שיגר פקס לראש הממשלה, ובו סיפר על מצוקת בנו אשר נכלא בכלא צבאי מספר ימים לאחר גיוסו. בסוף המכתב כתב המבקש את אלה:

"אם בקרוב מאוד, ממש בשעות הקרובות לא ישוחרר בני וימצא לו פתרון נורמאלי + פיצויים, אני עלול לעשות מעשה טבעי ולרצוח ראש ממשלה, שר, חבר כנסת וכו' - שבאמת לא יספרו לי שהם עושים משהו במדינה הזו. אזהרה אחרונה!".

המבקש הודה בפני בית משפט השלום במשלוח הפקס, אך טען כי לא ביצע עבירה כלשהי, הואיל ולא התכוון לפגוע בראש הממשלה, ותכלית פנייתו היתה לבקש עזרה בלבד. בית משפט השלום הרשיע את המבקש (ת.פ. 1856/00), וגזר את עונשו לעשרה חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לחתום על התחייבות בסכום של 50,000 ₪ להימנע מביצוען של עבירות דומות בעתיד. בכך דחה בית המשפט את המלצתו של שירות המבחן להימנע מהרשעת המבקש.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה, הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש (ע"פ 70498/01). נקבע, כי מדובר באיום ממשי והגדרתו ככזה אינה משתנה גם אם הוא לא נשלח ישירות אל האדם שאליו היה מכוון האיום. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה, בנימוק שהבקשה אינה מעלה שאלה נורמטיבית בעלת חשיבות כללית (רע"פ 5994/01).

המבקש, אשר לא השלים עם הרשעתו, עתר בחודש אפריל 2003 להורות על קיומו של משפט חוזר (מ"ח 7038/03). בבקשתו חזר המבקש וטען כי לא התכוון לרצוח איש, והוסיף כי ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום מקורה בשיקולים זרים, וכי הסנגור שמונה לו בעת הדיון בבית משפט השלום, לא שיתף אותו במהלכי המשפט.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה מגלה עילה לקיומו של משפט חוזר, ועל כן אין מנוס מדחייתה. יתרה מכך, תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, קובעת כך:

"סירב נשיא בית המשפט העליון להורות על משפט חוזר, לא תוגש בקשה נוספת או אחרת בשל עילה ששימשה יסוד לבקשה שסירבו לה".

עיון בבקשה הנוכחית מלמד, כי המבקש שב ומעלה טענות מן העבר, ביחס אליהן כבר נקבע כי אין הן מהוות עילה לקיומו של משפט חוזר. ובאשר לטענת המבקש לפיה לא התכוון לאיים על איש, כבר הבעתי את דעתי בהחלטה במ"ח 7038/03) לאמור:

"הציר עליו סובבת הבקשה הנוכחית הוא הטענה לפיה לא התכוון המבקש לאיים על איש, ומטרתו הייתה אחת - להקים קול זעקה ולהתריע בפני הגורמים המוסמכים על מה שנראה בעיניו כעוול שנגרם לבנו, אשר נכלא בכלא ימים ספורים בלבד לאחר שהחל את שירות החובה בצה"ל. אולם טענה זו אינה בבחינת 'ראייה חדשה' ואפילו לא 'טענה חדשה', הואיל והיא עמדה במרכז הגנתו של המבקש במשפטו, וככזו היא נבחנה הן על ידי הערכאה הדיונית (בית המשפט השלום בנתניה) והן על ידי ערכאת הערעור (בית המשפט המחוזי בתל- אביב)".

בקשה למשפט חוזר, ומקל וחומר בקשה שנייה לעריכתו, לא יתקבלו מקום בו מעלה המבקש טענות ועילות אשר נדונו בעבר ונמצא כי הן אינן מזכות את המבקש בסעד, וכך הוא המצב בעניינו של המבקש.

הבקשה נדחית.