ע"א 1011/97 פדידה יעקב נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

זו בבית משפט השלום בבאר-שבע (ע.א. 196/96). השופטת דברת דחתה את הערעור ביום 22.1.97.

ביום 28.1.97, לאחר קבלת פסק דינה של השופטת דברת, הגיש המערער בקשה לפסילת שופט. את בקשתו זו ביסס על החלטתה של השופטת דברת מיום 26.1.97 לפסול עצמה מלדון בתיק אחר שגם בו שימש המשיב מס' 1 כתובע, בשל היכרותה האישית עם מנהל המשיב מס' 1.

בהחלטתה שניתנה בו ביום כתבה השופטת דברת:

"הבקשה לפסילתי אינה מובנת כיוון שההחלטה בתיק זה ניתנה על ידי ביום 22.1.97, טרם הגשת בקשת הפסילה ובית המשפט אינו יכול לפסול עצמו לאחר מתן ההחלטה. לגופו של ענין, לזהות מנהל הבנק לא היתה כל משמעות בעת הדיון בערעור, והנושא כלל לא עלה."

המערער מערער על החלטה זו. לטענתו אין מגבלה על מועד הגשתה של בקשת פסלות וניתן להגישה גם לאחר סיום הדיון. עוד הוא טוען, כי אותם נימוקים שעמדו ביסוד החלטה של השופטת דברת לפסול עצמה בתיק אחר יפים גם לעניינו. הוא מוסיף וטוען, כי קיים "חשש כן ואמיתי" בדבר משוא פנים של השופטת דברת, המתגלה, לטענתו, מפסק דינה.

לאחר שעיינתי במסמכים שבפני נחה דעתי, כי דין הערעור להידחות. בקשת הפסלות הוגשה כאן לאחר מתן פסק הדין על ידי השופטת קמא ובשלב זה סיימה השופטת קמא את מלאכתה (וראה: ע"א 300/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה פ"ד לה (2) 499). לפיכך לא היה מקום להידרש לבקשת הפסילה.

גם לגוף הבקשה לא מצאתי בסיס של ממש לטענת הפסלות. בהליך שבו פסלה השופטת קמא את עצמה התבססה תביעתו של המשיב מס' 1 על עדותו של מנהל המשיב מס' 1 ובנסיבות אלה, כאשר בירור ההליך היה אמור להסתמך על התרשמות השופטת מעדותו של אותו מנהל, מצאה השופטת קמא מקום לפסילתה מלשבת בדין, בשל היכרותה האישית עם מנהל זה. בענייננו, התבססו בקשתו וערעורו של המערער, רובם ככולם, על טענות כלפי המשיבים מס' 2-4, ולא כלפי המשיב מס' 1.

כבר נאמר כי:

"אם השופט יפסול עצמו בכל מקרה בו קיימת היכרות מן העבר או מן ההווה, בלי שהדבר מעוגן ביחסי קרבה מיוחדים, יפריז לצד החומרה ללא הצדקה עניינית וגם יכביד ללא צורך על פעולתה של המערכת השיפוטית. היכרות, ותהיה זו היכרות שבהווה, אינה הופכת את השופט לפסול. היא אינה יוצרת מראש חריצת דין אישית כה מהותית כלפי האדם עד שיהיה בכך ליצור נטיית לב המשתלטת על שופט מקצועי בעזות כה רבה עד שאינו יכול להגיע להכרעה עניינית. זהו תחום מובהק אשר בו בא לידי ביטוי היישום של אמת המידה של השופט המקצועי היודע להשתחרר מהשפעתה של היכרות שגרתית עקב כוחו והרגלו של בעל משרה שיפוטית היודע להתעלות מעל השפעתה של היכרות שיגרתית."

[מ' שמגר, "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" ספר הגבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) 87, 109].

ההחלטה בדבר פסלות שופט במקרה של היכרות אישית היא נגזרת של אופי ההיכרות, כמו גם אופי הסכסוך שבפני השופט. ייתכנו מקרים בהם עשוייה היכרות לגרום לשופט לפסול עצמו במקרים מסויימים, כשם שייתכנו מקרים בהם האיזון הראוי בין אופי ההיכרות, אופי ההליך ויעילות הדיון יאפשר את קיום הדיון חרף קיומה של היכרות אישית.

הערעור נדחה.