ע"א 10223/04 אוחנה חברה לאחזקות תיירות ותעשייה בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל

1.בפני בקשה לפטור מחובת הפקדת עירבון בסך 35,000 ₪ ולחילופין בקשה להורות על הפחתת סיכום העירבון שיופקד. כמו כן, במידה ותדחה הבקשה מבוקש להורות על הארכת המועד להפקדת העירבון ב - 30 ימים נוספים, לאחר מתן ההחלטה בבקשה זו.

2.כעולה מהבקשה מצבה הכלכלי של המבקשת קשה מזה למעלה מארבע שנים. המבקשת מעצם מהותה, הינה חברת אחזקות בלבד הנאלצת להתמודד עם בעיות תזרימיות קשות. כמו כן, בעלי המניות הרבים במבקשת הנם בני משפחה אחת המסוכסכים ביניהם קשות עד כדי נקיטת הליכים משפטיים רבים. מי שלמעשה נושא בנטל הכבד של מימון ההליכים הנו בעל השליטה ומנהלה של המבקשת, מר משה אוחנה. בקשתו ליתר בני המשפחה כי יתנו לו כתף וסיוע כלכלי בשעה קשה זו, נענתה בסירוב. עוד נטען, כי אין בבקשה כדי לפגוע במשיב מס' 1 שכן בידיו מצויות בטוחות שיש בהן כדי לפרוע את חוב החברה שבכינוס, קל וחומר את סכום ההוצאות המשפטיות שיגרמו לו במידה והערעור ידחה. לבסוף, נימוקי הערעור טובים שכן הערעור יסודו בפרשנות משפטית שניתנה למסמכים שהונחו בפני בית המשפט קמא ובטעויות משפטיות של בית המשפט קמא.

3.משיב מס' 1 מתנגד לבקשה לפטור מהפקדת עירבון ואף לבקשה להפחתת גובה העירבון אשר נקבע. לשיטתו, המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש לשם קבלת פטור מהפקדת עירבון. המבקשת שילמה את אגרת ההליך ולא ביקשה פטור מתשלומה. כעת היא מבקשת פטור מהפקדת עירבון בשל "בעיות תזרימיות קשות" ואולם אינה מפרטת וחושפת את תמונת מצבה הכלכלי ובעצם הבקשה נעדרת כל תשתית עובדתית שיש בה כדי להעיד על מצבה הכלכלי הקשה. המבקשת אינה מפרטת אילו נכסים היא מחזיקה ומהו מצב תזרימי המזומנים של החברה. כמו כן, המבקשת אינה מנמקת מדוע אין ביכולתה להסתייע בצדדים הקרובים או הקשורים אליה ולכל אורך הדרך, אינה מפרידה כנדרש, בין מצבה הכלכלי של החברה שבכינוס לבין מצבה היא, שהינה חברה פרטית המחזיקה במניות החברה שבכינוס. המבקשת טוענת כי נכסה העיקרי הינו מניותיה שבחברה שבכינוס וכי "נקלעה למצב סבוך עם מינוי כונס הנכסים" ואולם אינה מפרטת מהו אותו "מצב סבוך". יתר על כן, המבקשת מתיימרת להתחרות כיום על רכישת השליטה המלאה מלון החוף השקט (מרקור) בטבריה, הוא המלון נשוא ההליכים בתיק ערעור זה. מדובר במלון בשווי של מיליוני דולר ולא ברור הכיצד מי שמתנגדת להליכי הכינוס ומבקשת לבטלם, אינה מסוגלת להפקיד עירבון צנוע יחסית לשווי הנכס ולגובה החוב לבנק – המשיב. זאת ועוד, המבקשת טרם שילמה את הוצאות המשיב, בסך של 20,000 ₪ אשר נפסק על ידי בית המשפט קמא לטובת המשיב. לבסוף, סיכוי הערעור קלושים הם, ויש להבטיח את הוצאות המשיב בערעור באמצעות הפקדת עירבון על ידי המבקשת. משיבה מס' 2 מתנגדת גם היא לבקשה לפטור מהפקדת עירבון. לטענתה, המבקשת אינה דלת אמצעים וסיכוי הערעור קלושים. המבקשת הגישה בקשות סרק רבות שכולן נדחו וגם ערעור זה הנו הליך סרק וכל מטרתו למשוך זמן.

4.ביום 28.12.04 הגישה המבקשת את תשובתה לתגובת המשיבים מס' 1 ו – 2. לדבריה, אין כל מניעה לבקש פטור או הפחתה של העירבון, אפילו לא נתבקש פטור מאגרה. עוד מוסיפה המבקשת כי הנכס היחיד שיש בידה הינו המניות אשר לבקשת המשיב מס' 1 מונה עליהם כונס נכסים קבוע. כמו כן, אין ברשותה עוד נכסים, אם במקרקעין ואם בניירות ערך. לבסוף, במידה וידחה הערעור יהא גם יהא למשיב מס' 1 כדי להיפרע על מלוא חובו, לרבות בגין סכום ההוצאות במידה ויפסק. בנוסף למלון המהווה בטוחה מספקת להבטחת החוב למשיב מס' 1, נתונה לו בטוחה נוספת, והיא ערבותה של אקור – כלל, חברה המשויכת לקונצרן IDB , ושעומדת גם כיום על סך הגבוה מסכום החוב הנטען על ידי המשיב מס' 1.

5.לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבים, בתשובת המבקשת לתגובת המשיבים ובערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. ראשית יצוין, כי אין בעצם העובדה כי לא נתבקש פטור מתשלום האגרה בכדי לסכור את הדלת בפני בקשה לפטור מערבון. השיקולים בשני ההליכים האמורים הם שונים, הן לעניין היכולת הכלכלית והיעדרה והן לעניין סיכויי הערעור. בהליך שבפני יש לבחון על כן את יכולתה הכלכלית של המבקשת – אם מאפשרת היא הפקדת הערבון - ואת סיכויי הערעור, אם טובים הם. בבחינה זו לא מצאתי לפטור את המבקשת מחובת הפקדת הערבון בהליך זה. המבקשת טוענת לבעיות בתזרים מזומנים אולם לא מפרטת מהן בעיות אלו ולא תומכת טענה זו בראיות של ממש. מר אוחנה טוען גם לקשיים כלכליים שלו הנובעים מסכסוכים בין בני המשפחה במסגרת חברת האחזקות אולם גם בעניין זה לא הובאה כל ראיה של ממש לדלות כלכלית וחוסר יכולת להפקיד את הערבון שנקבע. עצם העובדה כי במשך מספר שנים מנוהלים על ידו מאבקים משפטיים שהוא נושא בעלותם אין בה כשלעצמה בכדי להביא לפטור מערבון. על כל אלו יש להוסיף כי כעולה מתגובת משיב מס' 1, בידי המבקשת נכסים ממשיים שלא הוסבר מדוע אין בהם כדי לשמש מקור לגיוס כספים (מעבר לנכסים המשועבדים לטובת החוב). זאת ועוד, בעצם העובדה כי לא חולק דיבידנד למבקשת אין כדי להצביע על חוסר יכולת כלכלית שלה. מכאן שדין הבקשה לפטור מערבון להדחות. הבקשה החלופית היתה להפחתת הערבון למעשה מטעמי קיזוז כאשר הטענה היא כי בידי המשיבים נכסים העולים עשרות מונים על שיעור הערבון. אולם, גם בעניין זה לא מצאתי בסיס לטענת המבקשת. אשר לערבותה של אקור-כלל הרי שלטענת המשיבים שיעור החוב עולה על ערבות זו וממילא אין יסוד לחלופת ערבון בהקשר זה. ער אני לכך שלטענת המבקשת סכום הערבות גבוה מסכום החוב אולם עצם העובדה כי סוגיה זו שנויה במחלוקת – ולא אביע בה דעה – שומטת את הבסיס תחת היותה בגדר חלופת ערבון ראויה. אשר לערך השעבוד שבידי המשיבים, הרי שאכן נראה מן החומר שבפני כי ערך הבטוחה עולה על החוב. יחד עם זאת, המדובר בבטוחה שיש לנקוט הליך לשם מימושה (כפי שאף נעשה במקרה זה) ולא בסכום כסף או נכס אחר שמימושו הוא כזה שיש לראות בו חלופת ערבון ראויה. התוצאה היא על כן כי גם דינה של בקשה זו להדחות. משזו מסקנתי, אין מקום לדון בסיכויי הערעור עצמו. יחד עם זאת איני רואה מניעה להארכת המועד להפקדת הערבון. אשר על כן יוארך המועד להפקדת הערבון ב – 30 יום. בהיעדר הפקדה ידחה הערעור ללא התראה נוספת. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.