ע"א 107/16 ע"א 107/16

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר ) מיום 22.11.2015 בת"א 21556-01-10.

2.

ביום 27.8.2006 הגיעה המשיבה 1 (להלן: התובעת ) לבית העסק של אחיינה, המשיב 3, באשדוד. בהגיעה למקום עלתה התובעת על מתקן הרמה שחובר לכננת במטרה להגיע לקומת הגלריה שבבית העסק. למרבה הצער, בעת שעלתה באמצעות מתקן ההרמה התנתק המתקן, ו התובעת נפלה עמו ונחבטה בקרקע. לתובעת נגרמו נזקי גוף שונים והיא הגישה תביעה, יחד עם שירותי בריאות כללית (להלן: כללית ), לתשלום פיצויים. תביעתה הופנתה כנגד המשיב 3 וחברת הביטוח שלו (המשיבה 2), הבעלים הקודמים של בית העסק שהתקין את מתקן ההרמה (המשיב 5), היבואנית והמוכרת של הכננת (המשיבות 6 ו- 7), עיזבונו של מתקין מתקן ההרמה (המשיב 8) ועיריית אשדוד (המבקשת) שבאחריותה להנפיק רישיונות עסק בתחום שיפוטה.

3.

בית המשפט קיבל את תביעתה של התובעת ופסק לה פיצויים בסך כולל של 1,399,977 ₪ (לאחר הפחתה של 10% בשל רשלנות תורמת מצדה ולאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי). המבקשת והמשיבים 3, 5 ו- 8 חויבו ביחד ולחוד בסכום הפיצויים האמור, אך לכל אחד מהם נקבע שיעור אחריות אחר. שיעור אחריותה של המבקשת הועמד על 10%. בנוסף, נקבע כי המבקשת והמשיבים 3, 5 ו- 8 יישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשפט ובשכר הטרחה של התובעת בסכום כולל של 450,000 ₪, גם אלה בהתאם לשיעור האחריות של כל אחד מהם. כן חויבו התובעת, המבקשת והמשיבים 3 ו- 5 בהוצאות המשפט של המשיבות 6 ו- 7 בסך 30,000 ₪ (עבור כל אחת) שהתביעה נגדן והודעות צד ג' שנשלחו להן נדחו. יצוין, כי עוד בטרם נשמעה התביעה הגיעו הצדדים לפשרה עם כללית לפיה ישולם לה סכום של 20,000 ₪ שיתחלק בין הנתבעים בהתאם לשיעור האחריות שיקבע בית המשפט בפסק הדין.

4.

על פסק הדין הגישו ערעורים התובעת, המשיב 8 והמבקשת (כל אחד בנפרד). המשיב 5 הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שטרם ניתנה בה החלטה סופית. הבקשה שלפני הוגשה במסגרת ערעורה של המבקשת, שכאמור חויבה בשיעור של 10% מנזקי התובעת (סכום של 139,997 ₪), בהוצאות המשפט ובשכר הטרחה שלה לפי השיעור האמור (סכום של 45,000 ₪) ובהוצאות המשפט של המשיבות 6 ו- 7 לפי חלקה (סכום של 15,000 ₪ בסך הכול). כן צריכה לשלם המבקשת לכללית את חלקה בהתאם להסכם הפשרה (סכום של 2,000 ₪).

5.

בבקשה נטען כי יש מקום לעכב את ביצוע חלקה של המבקשת בפסק הדין. נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים, כשעיקר הטענה הוא שלא הייתה למבקשת אחריות כלשהי לקרות הנזק, הן בשל כך שחובותיה של המבקשת לא משתרעות על מתקני הרמה והן בשל כך שהכשל שגרם לתאונה היה נעוץ באופן החזקת מתקן ההרמה כך שהקשר הסיבתי בין מעשי המבקשת לבין הנזק, ככל שהיה, נותק. כמו כן נטען, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, שכן קיים חשש שאם יתקבל ערעור המבקשת היא לא תוכל להיפרע מהתובעת, שאיננה מתפרנסת מעבודה מדווחת כלשהי. לעומת זאת, נטען כי אין חשש שהמבקשת לא תוכל לשלם אם יידחה ערעורה.

6.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור של המבקשת אינם גבוהים כלל ועיקר. נטען, כי ככל שיש סיכוי לערעור הרי שזה טמון באפשרות שבית המשפט יטיל אחריות גם על המשיבות 6 ו- 7 וחלקה של המבקשת יקטן. עוד נטען, כי טענותיה החלופיות של המבקשת בערעור שעניינן בגובה הפיצוי שנפסק לתובעת מופנות אך כנגד הסכום שנפסק בגין הפסדי ההשתכרות, אף שכחצי מסכום הפיצוי נפסק בגין ראשי נזק אחרים. אשר למאזן הנוחות נטען, כי אין בבקשת המבקשת כל טענה של ממש המבססת את החשש הנטען בענין העדר יכולת הגבייה מהתובעת אם יתקבל ערעור המבקשת, וכי הבקשה אף לא נתמכת בענין זה בתצהיר. כן נטען כי בבעלות התובעת דירת גן העולה בערכה על סכום הפיצוי שנפסק לה.

7.

גם כללית מתנגדת לבקשה. לטענתה המבקשת לא טענה - וממילא אין זה כך - כי לא תוכל לגבות את הסכום שתשלם לכללית בעקבות פסק הדין אם יתקבל ערעורה. הודגש כי מדובר בסכום של 2,000 ₪ בלבד.

8.

גם המשיב 3 והמשיבה 7, שהגישו תשובות בהתאם להחלטתי מיום 6.1.2016, מתנגדים לעיכוב ביצוע פסק הדין המבוקש.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בפסק הדין, בבקשה ובתשובות, ראיתי לעכב את ביצוע חלקה של המבקשת בפסק הדין באופן המתואר בפסקה 13 שלהלן.

10.

כידוע, שני תנאים מצטברים נדרשים להתקיים על-מנת שבית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק דין. האחד, כי סיכויי הערעור אינם משוללי יסוד; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הצד שמבקש את עיכוב הביצוע. או במילים אחרות, כי הנזק שייגרם לצד המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין אם יתקבל ערעורו, עולה על הנזק שייגרם לצד השני שעומד על קיום פסק הדין במועדו אם הערעור יידחה.

בענייננו, שני התנאים מתקיימים.

11.

אשר לסיכויי הערעור, נראה שבהחלט ישנן שאלות בתיק שמן הראוי לבררן. כוונתי היא בעיקר לקביעתו של בית משפט קמא כי למבקשת אחריות מושגית וקונקרטית לנזקה של התובעת, וזאת על רקע סמכותה של המבקשת למתן רישוי לעסקים וחובתה הנובעת מכך להבטיח שאין כשלי בטיחות בעסק בעל רישיון. קביעה זו, בהינתן שפגיעתה של התובעת נגרמה כתוצאה משימוש במתקן הרמה אשר ככלל סמכות הבדיקה והפיקוח עליו איננה מוטלת על המבקשת, ראויה בעיניי לעיון, ועל כן דעתי היא כי הערעור אינו משולל יסוד, ואולי אף למעלה מכך.

12.

אשר למאזן הנוחות, אף שהסכום שבו חויבה המבקשת כלפי התובעת איננו גבוה במידה משמעותית, יש לזכור כי המבקשת חויבה בנזקה של התובעת עם הנתבעים האחרים ביחד ולחוד . משמעות הדברים היא ברורה: במידה שלא תצליח התובעת לגבות מהנתבעים האחרים את סכומי הכסף (ועיקר החשש הוא ביחס למשיבים 5 ו- 8, שכן המשיב 3, אשר חויב ב- 30% מהנזק, מבוטח עד לסכום של 500,000 ₪), תוכל היא להיפרע מהמבקשת הרבה מעבר לחלקה לפי פסק הדין. בנוסף, כפי שטענה המבקשת, קיים גם חשש שאם היא תשלם את סכומי הכסף שנפסקו לחובתה, לא תוכל התובעת להשיבם אם ערעור המבקשת יתקבל. תשובתה של התובעת כי טענה זו לא הוכחה וכי ממילא יש בבעלותה דירת גן, שהיא דירת מגוריה , לא שכנעתני אחרת.

13.

בשל טעמים אלה, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקה של המבקשת בפסק הדין כלפי התובעת . עיכוב הביצוע יחול הן על חיובה של המבקשת בפיצוי התובעת והן על חיובה בתשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה של התובעת.

לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לחלקה של המבקשת כלפי כללית. המדובר בסכום של 2,000 ₪ בלבד, ואין בפי המבקשת כל טענה כי יהיה קושי לגבות מכללית את הסכום האמור בחזרה אם יתקבל הערעור. בנוסף, לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע חלקה של המבקשת בתשלום הוצאות המשיבות 6 ו- 7. בבקשה לא נטען דבר לגבי מאזן הנוחות בעניינם של משיבים אלה, ואין מקום להניח לטובת המבקשת הנחות מיטיבות שלא בא זכרן בכתובים. מה גם שמדובר בסכום נמוך.

14.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת בעיקרה כאמור בפסקה 13. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.