ע"א 10788/07שאול ינקוביץ נ. נירית דראי

1.בית-המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל את תביעתה של המשיבה, וקבע כי המבקש – בעליה של מעבדה בה הועסקה המשיבה כטכנאית שיניים – ועמו המשיבים 3-2, אחראים לנזקי המשיבה בגין התפרצות מחלתה, לאחר שלא הקפידו על כללי בטיחות בעבודה מכוח תקנות הבטיחות (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים במתכות מסוימות), התשנ"ג-1993. בעקבות כך נמצאו המבקש והמשיבים חייבים, ביחד ולחוד, בגין מספר ראשי-נזק, והם חויבו בנזקי המשיבה בסך 1,769,598 ש"ח, ובתשלום שכר טרחת עורך-דין בסך 408,714 ש"ח. עתירת המבקש להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין, נדחתה.

3.ביום 18.12.2007 הגיש המבקש לבית-משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, וביום 14.02.2008 צירף לו בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים שנפסקו לטובת המשיבה, עד תום הליכי הערעור. בבקשה זו נטען, כי טובים סיכויי הערעור שהגיש המבקש להתקבל, הואיל וטעויות אשר נפלו בהחלטותיו של בית-המשפט קמא הובילו, בין היתר, לעריכת ניכוי רעיוני בו הופחתו סכומים קטנים מדי מחבות המבקש. טעויות אלו נובעות, לשיטת המבקש, משום הימנעות המשיבה מבירור היקף זכאותה במוסד לביטוח לאומי, ומשום הערכת-חסר של בית-המשפט קמא את הסכומים העתידים להשתלם למשיבה ממוסד זה. משכך, נטען, חיוב המבקש לשלם למשיבה את הפיצוי שנקבע על-ידי בית-המשפט קמא יעשה עמו עוול, באשר למעשה, עומדת חבותו על סכום קטן בהרבה מזה שנפסק. עוד נטען, כי בעוד שמצבה הכלכלי של המשיבה יציב, הרי שחוסנו הכלכלי של המבקש רעוע ביותר, כפי שעולה אף מפלט חשבון הבנק שצורף לבקשה, והמצביע על יתרה נמוכה.

4.דין הבקשה להידחות. משלא טען המבקש – וממילא לא הוכיח – כי מצבה הכלכלי של המשיבה מקים חשש באשר ליכולתו להיפרע ממנה, אם יתקבל ערעורו, אין בקשתו מקימה עילה לסטות מן הכלל הקובע כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע של פסק-דין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ומן הכלל לפיו תשלום בגין חיוב כספי יעוכב רק במקרים חריגים ביותר (ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסם, 30.08.2006)).

משכך, ומאחר ולא הועלו טעמים אחרים שיש בהם כדי להצדיק את עיכוב התשלום, הבקשה נדחית. מאחר ולא התבקשה תשובה לבקשה, איני עושה צו להוצאות.