ע"א 1156/10 אפרת האס נ. חברת הבונים בקרית משה בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' פרגו ), מתאריך 1.1.2010. פסק הדין ניתן בתביעת המשיבות 2-1 (להלן: המשיבות ) נגד המערערים, כיורשי המנוח שלום קהא ז"ל, להשבת כספים ששילמו המשיבות למר קהא ז"ל בקשר עם "הסכם קומבינציה", שלא הושלם. בית המשפט חייב את המערערים לשלם למשיבות, מתוך נכסי עזבונו של מר קהא ז"ל (להלן: העזבון ), סכום של מעל מיליון ש"ח.

2.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין. עוד קודם לכן, עתרו המבקשים לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק הדין. לאחר שהמשיבות הגיבו לבקשה, החליט בית המשפט המחוזי הנכבד לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך הורה כי כספי מימוש פסק הדין יוותרו בידיו הנאמנות של בא-כוח המשיבות עד להכרעה בערעור.

3.

המבקשים עותרים כאן לעיכוב ביצועו של פסק הדין באופן מלא, עד להכרעה בערעור. בבקשתם מרחיבים המבקשים בהשגות על פסק הדין לגופו. בסוגית מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי למבקשים אין סיכוי להיפרע מן המשיבות, שכן אלו נטולות נכסים, למעט פסק הדין, בו הן אוחזות. כן טוענים המבקשים כי העזבון טרם חולק בין יורשיו, אך אין בו כספים כלשהם, או נכסי מקרקעין רשומים, אף כי ייתכן (והדברים לא פורטו בהרחבה) כי יש לעזבון זכויות בנכסי מקרקעין מסוימים, שכפי הנראה – אינם רשומים על שם העזבון. להערכת המבקשים, הנכס היחיד של העזבון "שניתן אולי למימוש" הוא דירת מגורים בעיר רחובות (להלן: הדירה ), שבה מתגוררת המבקשת 3, כאשר בהתקיים תנאים מסוימים אמורה המבקשת 3 לרשת את זכויות מר קהא ז"ל באותה דירה.

4.

דין הבקשה – להידחות . העיקר כאן הוא ביכולת השבת המצב לקדמותו. משכך, אין בדעתי להידרש איפוא פה לשאלת סיכויי הערעור, ואסתפק באמירה כי סברת המבקשים כי סיכויי הערעור על פסק הדין המפורט הם "מצוינים" – איננה נקיה מקשיים, אם לנקוט לשון המעטה, והמותב, שידון בערעור – יכריע.

ביחס למאזן הנוחות, כאשר בעל דין טוען כי ממילא אין נכסים מהם ניתן להיפרע לשם מימוש הזכויות בהתאם לפסק הדין, לא ברור לשם מה נדרש עיכוב ביצועו של פסק הדין. זאת ועוד – אחרת. משנקבע כי כספים שיתקבלו ממימוש פסק הדין יופקדו בנאמנות בידי בא-כוח המשיבות, ובאין טענה של המבקשים כי קיים חשש כלשהו שזה לא ישיב את הכספים לידיהם במקרה הצורך, הרי שאין עוד נפקות לטענות המבקשים בענין מצבן הרעוע-הנטען של המשיבות (השוו: ע"א 1650/10 גד כימיקלים בע"מ נ'

BIP Chemicals Ltd (לא פורסם, 26.3.2010)).

5.

אשר לטענות המבקשים בענין הדירה, בה מתגוררת המבקשת 3: טענות אלה נטענו בעלמא. יש להוסיף כי מעיון בנסח שצורף, לא ברור כלל ועיקר מה זכויותיו של העזבון, וממילא – מה זכויותיה של המבקשת 3 – באותה דירה (בנסח צוין כי לטובת גב' רחל קהא, שלפי הנטען היא אשתו ומורישתו של מר קהא ז"ל, רשומה הערת אזהרה – שתוכנה איננו ידוע – על זכותו של אחד מכעשרה בעלי זכויות הבעלות בדירה. הא ותו לא). בכל מקרה, ברור שאין כל הצדקה ליתן לעת הזו צו לעיכוב ביצועו של פסק הדין, אך ורק בשל חששה של המבקשת 3 כי יאבדו זכויותיה בדירה, בקונסטלציה עתידית כלשהי של מימוש פסק הדין. היה והמשיבות יצליחו להביא, כחלק ממימוש פסק הדין, לנקיטת הליכים שתוצאתם מכירת הדירה (והכוונה היא למכירתה בפועל , להבדיל מהטלת עיקולים, רישום הערות אזהרה, וכיוצא באלה) – כל זאת בטרם הכרעה בערעור, יוכלו המבקשים לעתור לסעד זמני בגדרו של הערעור בקשר עם מכירת הדירה, והבקשה תובא לעיוני. מובן כי אינני מחווה כל דעה בבקשה שכזו, אם תוגש – לגופה. אולם מובן שאין באמור כדי להביא את המקרה מראש לגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם יורה בית המשפט על עיכוב ביצועו של פסק דין כספי (ראו: ע"א 8267/06 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאלו (לא פורסם, 29.3.2007)).

6.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבות – אין צו להוצאות.