ע"א 1167/14 מוניק עופר נ. עו'ד דוד גולן ,הנאמן

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א ' אורנשטיין ), מיום 29.12.2013, בפש"ר 1809-06, לפיה נדחתה בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בהליך פשיטת הרגל של המנוח שריה עופר ז"ל (להלן -

החייב ), בעלה המנוח של המערערת.

2.

בקשת הפסלות לגבי כבוד השופט א '

אורנשטיין הוגשה ביום 16.10.2013 על ידי עורך-דין אשור, בא-כוח החייב, וזאת לאחר שהחייב נרצח בביתו שבאתר "ברוש הבקעה" בלילה שבין 10 ל-11 באוקטובר 2013. במקביל, הגיש בא-כוח החייב בקשה זהה לפסילת כבוד השופטת ו ' אלשייך מלהמשיך ולדון בתיק החייב. בקשה זו לא נדונה לאור פרישתה של השופטת מכס השיפוט. בבקשות הפסלות, שהיו זהות, נטען כי בהתחשב בכך שהוגשה תלונה נגד השופטת והשופט לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן - הנציב ), די בהגשת התלונה כדי למנוע מבית המשפט מלהמשיך לדון בתיק.

3.

בית המשפט (כבוד השופט א '

אורנשטיין ) דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי הגשת תלונה נגד שופט לנציב אינה מקימה אוטומטית עילת פסלות נגד אותו שופט מלשבת בהליך נושא התלונה. בית המשפט הוסיף כי לא צוינה העילה בגינה קמה לכאורה עילה לפסילתו, וקבע, כי די בכך כדי לדחות את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין כי בחן את התלונה שהוגשה לנציב. בתלונה נטען כי השופטים שדנו בעניינו של החייב, כבוד השופטים ו '

אלשייך ו א ' אורנשטיין , פסולים מלהמשיך לדון בהליך פשיטת הרגל משום שלא הכריעו בבקשת החייב מיום 17.4.2013, שלפיה יש לחייב את הנאמן להציב אבטחה על ביתו שבאתר ברוש הבקעה. בית המשפט לא מצא כי יש באמור בתלונה שהוגשה לנציב כדי להקים עילה לפסילתו, שכן הוא לא נדרש להכריע כלל בבקשה.

הובהר, כי הבקשה להצבת אבטחה הובאה לפני כבוד השופטת ו ' אלשייך טרם יציאתה לשבתון, וכי היא הורתה על קבלת תגובת הנאמן. במהלך השבועות הספורים בהם הייתה השופטת ו ' אלשייך בשבתון הועבר הטיפול בתיק לידי כבוד השופט א ' אורנשטיין . הנאמן התנגד לבקשה ולאחר מכן ביקש לפנות את החייב מביתו. או אז קבע בית המשפט (כבוד השופט א ' אורנשטיין ) כי הבקשות להצבת אבטחה על הבית ולפינוי החייב מהבית יידונו במאוחד, לאחר קבלת תגובות לבקשות. לאחר מתן החלטה זו שב הטיפול בתיק לידי כבוד השופטת ו ' אלשייך . עיון בתיק העלה כי לאחר מתן ארכות לקבלת תגובות לבקשות אלו, ובעקבות משא ומתן שהתנהל בין בעלי הדין, אושרה הסכמת בעלי הדין למחוק את הבקשה לפינוי החייב מביתו. בית המשפט (כבוד השופט א ' אורנשטיין ) הדגיש כי טיפולו בתיק היה מוגבל למשך שבועות ספורים, וכי בקשת הפסלות הוגשה בחלוף יותר מארבעה חודשים מאז הפסיק לדון בהליך. בית המשפט קבע כי הגשת בקשת הפסלות באותה עת, לאחר רציחתו של החייב, מצביעה על אדניה הרעועים. לפיכך, כאמור, נדחתה בקשת הפסלות ומכאן הערעור שלפניי.

4.

המערערת, אלמנתו של החייב שאינה מיוצגת, חוזרת בערעורה על הטענות שהועלו בתלונה שהוגשה לנציב. המערערת טוענת כי רציחתו של החייב נבעה מהתעלמות בית המשפט מבקשת החייב להצבת אבטחה על הבית ולזעקותיהם של החייב ושלה בנוגע לסכנה שבאי אבטחת הבית. לטענת המערערת, בקשת הפסלות אינה מבוססת על הגשת התלונה לנציב בלבד. לדבריה, רשלנות בית המשפט בניהול התיק הביאה לרצח ולפגיעה קשה בה. לטענתה, בנסיבות אלו, בהן הוגשה תלונה לנציב, בית המשפט אינו יכול להמשיך ולשפוט בתיק זה, ולדבריה, היא אינה מסוגלת להתייצב מול בית המשפט בשל חוסר אמון טוטלי בו. מאחר שלאור התלונה קיים "עניין אישי" לשופט ולמערערת, די בכך, לטענת המערערת, כדי לפסול את השופט מלהמשיך לדון בהליך. לדברי האלמנה-המערערת, השופט היה צריך לכבד אותה ואת זכרו של המנוח ולפסול עצמו מלהמשיך לדון בהליך. המערערת טוענת כי ניהול התיק והתוצאות הרות האסון מצדיקות את פסילתו של השופט בשל אי לקיחת אחריות על אשר אירע.

5.

דין הערעור להידחות. אבלה ויגונה של המערערת הם ברורים ומובנים נוכח אובדן חיי בן זוגה. ואולם, הרצח המצער של החייב אינו מקים כשלעצמו עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליך. השגותיה של המערערת על תוכן החלטותיו של בית המשפט ועל התנהלותו הדיונית מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות, והדברים ידועים (למשל, ע"א 8608/13 פלונית נ '

פלוני (2.2.2014)). הדברים נכונים במיוחד בהתחשב בעיתוי הגשת בקשת הפסלות. זאת ועוד, כעולה מהחלטתו של בית המשפט בבקשת הפסלות, טיפולו של השופט א '

אורנשטיין בהליך בזמנים הרלוונטיים היה מוגבל לשבועות ספורים, וזאת נוכח היעדרות כבוד השופטת ו ' אלשייך. לא מצאתי כל דופי בהתנהלות בית המשפט ובטיפולו הענייני בהליך, ובוודאי שלא עילה לפסילתו של כבוד השופט א ' אורנשטיין מלהמשיך לדון בהליך (לאור פרישתה של כבוד השופטת ו '

אלשייך ).

על יסוד האמור לעיל דין הערעור להידחות וכך אני מורה.

הערעור נדחה . משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. אעיר, כי נוכח התוצאה והנסיבות המיוחדות, לא ראיתי מקום להתייחס לשאלת מעמדה של המערערת להגיש את הערעור.