ע"א 1245/03 יהודה דוידיאן נ. תמר אביטן ו- 38 אחרים

1.המשיבים 1 (להלן - המשיבים) התקשרו עם המשיבה 2 בחוזים לרכישת דירות. הדירות נמסרו למשיבים באיחור רב ביחס למועדים שנקבעו בחוזי המכר. כמו כן, משנמסרה למשיבים החזקה בדירות נתגלו בהן ליקויים רבים. משכך, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה כספית נגד המשיבה 2, נגד המבקש, הוא מנהלה של המשיבה 2 ובעל השליטה בה, וכן נגד מספר אחרים. בפסק דינו הרים בית המשפט (כבוד השופט נ' ישעיה) את מסך ההתאגדות שבין המשיבה 2 לבין המבקש, וחייבם לשלם למשיבים, ביחד ולחוד, סכום של 1,491,548 ₪. טעמה של הערכאה הדיונית להרמת המסך נעוץ בכך, שהמבקש הבריח נכסים מהמשיבה 2 לתאגיד אחר אשר היה בשליטתו. המבקש והמשיבה 2 הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הערעור מופנה הן כנגד עצם חיובו של המבקש, והן כנגד גובה הפיצויים שנפסקו. עתה מונחת בפניי בקשה מטעם המבקש לעיכוב ביצועו של פסק הדין. יודגש, כי בקשת עיכוב הביצוע איננה מתייחסת למשיבה 2, אלא למבקש בלבד.

2.בבקשתו מעלה המבקש מספר טעמים לעיכוב ביצועו של פסק הדין. ראשית, על מנת לשלם את הסכום הפסוק יהא עליו לממש, לטענתו, נכס מקרקעין אשר בבעלותו והמהווה את מקור הכנסתו היחיד. שנית, לאור מצבם הכספי הקשה של מרבית המשיבים, קיים חשש ממשי כי לא יוכל להשיב לעצמו את הסכומים אשר ישלם, אם אכן יזכה בערעורו. אף ריבוי מספרם של המשיבים יקשה על המבקש בהשבת הכספים. שלישית, לטענת המבקש קיים סיכוי גבוה לקבלת ערעורו כנגד עצם חיובו. עוד מוסיף המבקש ומדגיש, כי אף אם יעוכב ביצוע פסק הדין ביחס אליו, עדיין יוכלו המשיבים לגבות את הסכום הפסוק מן המשיבה 2.

3.דין הבקשה להידחות. הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא, כי הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצועו של פסק הדין עליו מערערים. ביצוע פסק הדין יעוכב רק במקרים חריגים, וזאת במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. על מנת לזכות בעיכוב ביצוע על המבקש להראות, דרך כלל, כי כתוצאה מביצוע פסק הדין ייווצר מצב בלתי הפיך, כך שאם יזכה הוא בערעורו שוב לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בתצהירו מציין המבקש, כי חששו מחוסר יכולתם של המשיבים להחזיר לו את הסכום הפסוק מבוסס על כך שמרביתם עובדים בעבודות כפיים או בעבודות פקידות פשוטות, ומשתכרים שכר נמוך. המבקש אף מפרט את סוגי העבודות של חלק מן המשיבים. אולם, אין די במידע הנזכר על מנת לבסס חשש ממשי בדבר חוסר יכולת להשיב את המצב לקדמותו. אף הטענה בדבר הצורך של המבקש לממש נכס מקרקעין לשם קיומו של החיוב איננה מצדיקה, בנסיבות העניין, את עיכוב ביצועו של פסק הדין (השוו ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 , פ"ד נג(1), 187). זאת ועוד, תמוהה בעיניי טענת המבקש לפיה "מאזן הנזקים" נוטה לטובתו, שכן המשיבים יוכלו לגבות את הסכום הפסוק מן המשיבה 2. אדרבא, בהיותו של המבקש מנהלה של המשיבה 2 ובעל השליטה בה, בכוחו להביא לכך שזו תבצע את פסק הדין ותשלם את חובה למשיבים. העובדה כי דרך זו לא ננקטה, מעלה סימני שאלה ביחס לתום ליבו של המבקש, שהרי ביצוע פסק הדין על ידי המשיבה 2 היה מייתר את הבקשה הנוכחית.

3.הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בלא צורך בתשובה ומשכך - אין צו להוצאות.