ע"א 3428/05 יהודה דוידיאן נ. תמר אביטן ועוד 38 אח'

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט נ' ישעיה) בת.א. 2036/98 מיום 10.3.05, לפיו חויב המבקש בפיצוי המשיבים בגין ליקויי בנייה שהתגלו בדירות שנבנו על ידו ונמכרו למשיבים, וזאת עד להכרעה בערעור. לחילופין, מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים למכירת נכס מקרקעין של המבקש בחלקה 21 בגוש 7109 בתל-אביב (להלן – חלקה 21).

מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המשיבים רכשו מהמבקש ומחברה בבעלותו (להלן – חברת בזלת) דירות בבניינים שהוקמו ברחוב נחל לכיש, ברובע י"א באשדוד. הדירות נמסרו למשיבים באיחור רב מהמועדים המוסכמים, ונתגלו בהן ליקויים ופגמים רבים. בית המשפט המחוזי קבע כי על המבקש לפצות את המשיבים בגין ליקויי בניה שנפלו בדירות וברכוש המשותף, וכן בשל איחור במסירת הדירות ועגמת הנפש שנגרמה להם. כמו-כן קבע בית המשפט כי המבקש אחראי באופן אישי לחיוב זה, כיוון שהבריח נכסים מחברת בזלת לתאגיד אחר שהיה בשליטתו (להלן – חברת יד גלים) על ידי רישום הערות אזהרה לטובתה של חברת יד גלים, כדי למנוע את תפיסת הנכסים שהיו בבעלות חברת בזלת ערב הגשת התובענה. לפיכך, הורה בית המשפט כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין חברת בזלת ובין המבקש, כבעל מניותיה ומנהלה היחיד.

על החלטה זו ערערו המבקש ובזלת לבית משפט זה. במסגרת הערעור הגיש המבקש בקשה להצגת ראיות נוספות המוכיחות, לטענתו, כי הוא לא הבריח נכסים, אלא מכר את הדירות בתמורה לחברת יד גלים. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על החזרת הדיון לבית המשפט המחוזי לשמיעת הראיות הנוספות. בפסק דינו המשלים קבע בית המשפט המחוזי כי אין בראיות שהוצגו כדי לשנות ממסקנתו והתרשמותו כי מדובר בהברחת רכוש, ויש בהן אף לחזק מסקנה זו. על-כן נקבע כי החיובים יעמדו בעינם.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 20.3.05. על פסק הדין המשלים הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה המופנה כנגד עצם חיובו של המבקש ונגד גובה הפיצויים שנפסקו, ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שבפנינו.

לטענת המבקש מאזן הנזקים נוטה לטובתו שכן לאחר פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי נפתח כנגדו תיק הוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 01-16109-03-9, להלן – תיק ההוצאה לפועל) למימוש פסק הדין, ובמסגרת ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל מונה כונס נכסים למכירתה של חלקה 21. לטענתו מימוש חלקה 21 יגרום לו נזק בלתי הפיך עקב אובדן זכויות בנייה במגרש שבבעלותו הכולל מחצית מחלקה 19 וחלקות 20, 21 ו-22 (להלן – המגרש). זאת, משום שהתב"ע שבתוקף מאפשרת בניה של בנין מגורים או בנין מסחרי על שטחו הכולל של המגרש, ופיצול הבעלויות במגרש לחלקות קטנות יגרום בפועל לאבדן כל זכויות הבניה. לטענת המבקש, מימוש חלקה 21 יפגע גם בניצול מגרש חנייה המצוי במגרש, שכן הדבר יביא לצמצום מספר החניות במגרש. החזרת שווי חלקה 21, אם יזכה בערעור, לא תוכל לפצות אותו על הפגיעה בהכנסתו עקב הקטנת מגרש החנייה. המבקש דוחה את טענות המשיבים בפני בית המשפט המחוזי, לפיהן הוא נהנה מהכנסות מהשכרת מבנים אחרים שבבעלותו, וטוען כי הוא נושא בתשלומים חודשיים בגין חובות אחרים בהם הוא חב.

המבקש מוסיף, כי אם יזכה בערעור קטנים סיכוייו לגבות את סכום פסק הדין חזרה, שכן יהא עליו לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגד 20 משפחות שונות. מנגד, לשיטתו, הפגיעה במשיבים עקב עיכוב התשלום עד להכרעה בערעור קטנה. לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים לאור הראיות החדשות שהוצגו.

המשיבים טוענים, כי בקשת עיכוב ביצוע שהגיש המשיב לבית משפט זה על פסק דינו הראשון של בית המשפט המחוזי, במסגרת ע"א 1245/03 נדחתה (השופט א' גרוניס), ומאז לא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי ההחלטה. בהימנעותו של המבקש מלצרף אותה החלטה אף יש משום חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים המצדיק, כשלעצמו, לדחות את הבקשה. לטענת המשיבים שאר החלקות במגרש שבבעלות המשיב משועבדות לבנק המזרחי, ומונו להן כונסי נכסים בהליכי הוצאה לפועל חלוטים. כונסי הנכסים של החלקות פועלים בהסכמת נושי המבקש ובאישור ראש ההוצאה לפועל, במטרה למכור את המגרש בשלמותו. לפיכך, דווקא עיכוב הביצוע הוא שיפגע באפשרות לממש את נכסיו של המשיב, וודאי שלא יפגע בערך נכסיו. לטענת המשיבים לא תהא מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור, ובכל מקרה, הסיכוי שכך יקרה קטן, וזאת לאור סיכויי הערעור הנמוכים.

דין הבקשה להידחות.

ככלל, בעל דין שזכה בדינו רשאי לממש את הסעד שנפסק לזכותו באופן מיידי. מתקין התקנות קבע זאת במפורש בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לפיה "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין רק אם הצביע המבקש על נסיבות מיוחדות, ובהן הקושי להשיב את המצב לקדמותו באם תידחה הבקשה. גם הצורך לממש נכס מקרקעין איננו מצדיק כשלעצמו, את עיכוב ביצועו של פסק הדין (ראו: ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 , פ"ד נג(1) 187; ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב)

שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4), 178) ההלכה הפסוקה קבעה כי עיכוב ביצוע פסק דין בשל קושי הנובע ממימוש נכסים יינתן רק במקרים נדירים וחריגים, ובהתקיים שלושה תנאים שעל מבקש העיכוב לבססם: ראשית, על המבקש להראות כי מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות, בהן מימוש הנכסים יגרום לו להכבדה חמורה ומיוחדת, החורגת מההכבדה הנגרמת ככלל כתוצאה ממימוש נכסים, דוגמת התמוטטות כלכלית של המבקש, או מימוש נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כמו דירת מגורים (ראו: ע"א 6647/98 הנ"ל); שנית, על המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור להתקבל טובים; שלישית, המבקש יוכיח כי בעיכוב המימוש לא יהא כדי לפגוע בזוכה, והנכס נשוא המימוש צפוי לשמור על ערכו עד להכרעה בערעור (ראו: בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלה ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, (טרם פורסם); ע"א 4765/97 כהן נ' רודיטי , (טרם פורסם)).

במקרה שבפנינו לא עמד המבקש בתנאים האמורים. המבקש לא הצביע על התמוטטות כלכלית הצפויה לו כתוצאה ממימוש חלקה 21. פגיעה בזכויות הבניה בחלקה עקב פיצול המגרשים אינה בגדר התמוטטות כלכלית. מה גם שלאור טיעוני המשיבים בדבר הסכמת כונסי הנכסים, באישור ראש ההוצל"פ, לעשות ניסיון למכור את כל המגרשים כמקשה אחת, לא שוכנעתי שלמבקש צפויה אף פגיעה כזאת. אשר לפגיעה הנטענת עקב צמצום מספר מקומות החנייה במגרש החנייה המופעל על-ידי המבקש, פגיעה זו אינה שונה מפגיעה כלכלית הנגרמת עקב מכירתו של כל נכס עושה פירות, וגם בה אין כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין. מה גם שמתגובת המשיבים עולה, שמגרש זה מוקנה גם הוא לכונסי הנכסים ויכולתו הזמנית של המבקש להמשיך ולהפיק ממגרש זה הכנסה, מקורה בכך שכונסי הנכסים אינם פועלים למימוש החלקות הנוספות בשל התמשכות הליכי המימוש של חלקה 21. מעבר לכך, נראה, מהשיקולים דלעיל, שעיכוב הביצוע יפגע במשיבים, שכן הדבר ימנע את מכירת החלקות במאוחד ויפחית מערך חלקה 21. על אלה יש להוסיף, שהמבקש לא הצביע על חשש ממשי בדבר היעדר יכולת להשיב את המצב לקדמותו.

התוצאה היא שהבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. הצו הארעי שניתן ביום 17.5.2005 מבוטל.